הטרגט של שיבא: כך נחטף מכרז דיגום הקורונה
תאגיד שיבא ניגש למכרז של המדינה לדיגום קורונה בבתי אבות; מאחוריו היתה חברת ההפקות הפרטית טרגט, שלא רשאית להתמודד; שיבא לא זכה, אך אז עברה האחריות למשרד הביטחון; התנאים שונו, ושיבא זכה בפרויקט גדול בהרבה: הפעלת כל מרכזי דיגום הקורונה; הוא העביר את הפעילות לשותפה טרגט, שאליה זרם מאז רוב הסכום של 494 מיליון שקל; שיבא גבה דמי תיווך של עשרות מיליונים
השבוע יפורסמו שמות הזוכים מבין 7 המועמדים הסופיים במכרז "הדיגום הלאומי" - הפעלת מרכזי הדיגום של פיקוד העורף, שאליהם מגיעים אזרחים כדי לעבור בדיקה לזיהוי נגיפי קורונה. בין המועמדים הסופיים נמצא גם תאגיד הבריאות של המרכז הרפואי שיבא, אשר עתר באחרונה לבית המשפט בבקשה לפסול חלק מהמועמדים האחרים, בטענה שאינם עומדים בתנאי המכרז.
הדרישה של שיבא לפסול אחרים בשל אי־עמידה בתנאי המכרז צורמת במיוחד על רקע הממצאים שיחשוף כאן "כלכליסט". שיבא, המרכז הרפואי הגדול בישראל, שימש במכרז הענק הקודם להפעלת מרכזי הדיגום כמעין "פרונט" לחברת הפקות פרטית בשם טרגט. שיבא היה לא יותר מכסות רשמית, ומיד לאחר זכייתו במכרז הדיגום העביר בית החולים את התפעול במלואו לטרגט. חברת ההפקות נהנתה הודות לכך מתקציב עתק של כחצי מיליארד שקל שזרם אליה מקופת האוצר.
"כלכליסט" חושף כיצד שורה ארוכה של החלטות תמוהות ועצימות עין בחסות הקורונה שיבשה את אחד המכרזים האזרחיים הגדולים ביותר שנערכו בישראל בשנים האחרונות והניבה הון עתק לגוף הפקות פרטי ללא ניסיון רפואי, שקודם לכן התמחה בארגון כנסים ואירועים.
ההפתעה: בעלי טרגט מגיע לפגישה
תחילת הפרשה ביוני 2020, עם פרוץ הגל השני של הקורונה בישראל, כשעדיין אין בנמצא חיסון למגפה. משרד הבריאות פרסם אז את מכרז "מגן אבות ואמהות – דיגום בתי אבות", שהזוכה בו יבצע דגימות לאיתור נגיף הקורונה בקרב אוכלוסיית הקשישים.
בין הניגשים למכרז היה גם תאגיד הבריאות של שיבא ("קרן המחקרים – שיבא" בשמו הרשמי), שהוא עמותה פרטית בבעלות שיבא, הפועלת כמעט ללא פיקוח רגולטורי. אלא שתאגיד שיבא לא ניגש לבד למכרז. לצדו ניצבה חברת ההפקות הפרטית טרגט, בבעלות בני הזוג מירי סיני וניר נובק. מלכתחילה התכנון של שיבא וטרגט היה שטרגט היא זו שתבצע בפועל את הפעילות הרפואית של דיגום הקורונה.
חברת ההפקות טרגט לא צמחה בתחום הרפואי. היא התמחתה בהפקת פסטיבלים, כנסים ואירועי ספורט המוניים, ובין היתר הפיקה את טקס המשואות השנתי ביום העצמאות. החיבור בין שיבא לטרגט החל כמה חודשים קודם לכן, כאשר הפעילות העסקית של טרגט קרסה בקורונה, והחברה ניסתה להיכנס לתחום של בדיקות סרולוגיות במקומות עבודה. "הבנו שאנחנו חייבים אוטוריטה רפואית חזקה לצדנו", סיפרה לפני כשנה סיני בריאיון ל"ידיעות אחרונות" על תחילת שיתוף הפעולה עם שיבא. "לשמחתנו מי שהרים את הכפפה היה פרופ' יצחק קרייס". יצחק קרייס הוא מנכ"ל שיבא ואחד האנשים החזקים ביותר במערכת הבריאות.
אלא שלמכרז הדיגום הגדול של משרד הבריאות טרגט כלל לא היתה רשאית לגשת. לפי תנאי המכרז, הוא היה פתוח רק ל"גופי רפואה" אשר יש להם "ותק של 5 שנים לפחות במתן שירותים רפואיים... ומעסיק במועד הגשת ההצעות לפחות 200 רופאים ו/או אחים מוסמכים/פרמדיקים". לטרגט לא היו ניסיון או כוח אדם רפואי בסדר גודל כזה.
טרגט גם לא היתה רשאית להתמודד במכרז לצד שיבא, משום שסעיף 8.2 למכרז (פרק "אחריות") קבע מפורשות ש"הספק מתחייב לספק את כל השירותים בעצמו ולא להסב את מחויבויותיו בהתאם להסכם זה לאחר. השירותים יבוצעו על ידי הספק בעצמו ובאחריותו המקצועית". כך שגם זכייה של שיבא במכרז לא היתה אמורה לאפשר להסב את העבודה לטרגט, או לכל גוף אחר.
יותר מכך, לפי נוסח תקנות יסודות התקציב (ביחס לתאגידי בריאות), שיבא היה חייב לבחור בטרגט או בכל נותן שירות אחר בהליך של מכרז, כך שלכאורה עצם החיבור עם טרגט היה מנוגד לתקנות. זו גם עמדת משרד האוצר, שבודק כעת את העניין על ידי החשב הכללי והיועץ המשפטי של המשרד. "המדינה רצתה קבלני ביצוע עם ידע וניסיון בבריאות", אומר גורם בכיר במערכת הבריאות שמכיר היטב את המכרז. "לכן נקבעו תנאי סף שימנעו מצב שבו כל חברה פרטית תוכל להתקשר עם גוף כמו שיבא ולהציע לו עסקה: אתה תיגש, אני אבצע".
ולמרות זאת, שיבא וטרגט המשיכו להתנהל כגוף אחד. כשהתפרסמו תוצאות המכרז בחלוף כמה שבועות, התבשר שיבא כי לא זכה בו (החברות טרם ופמי הקדימו אותו). שיבא הוכרז רק כגוף "כשיר", ובעקבות זאת הוזמנו מנהליו לפגישה עם נציגי משרד הבריאות. אלא שמי שהתייצב לאותה פגישה עם חשב משרד הבריאות חסן עימסאיל והממונה על הקורונה מטעם המשרד אבי בן זקן, היה לא אחר מאשר נובק, בעלי טרגט. נציגת שיבא נועה פרסטר, המשמשת כסמנכ"לית הכספים של המרכז הרפואי ושל תאגיד שיבא, הצטרפה מרחוק בזום. אנשי משרד הבריאות שהופתעו לגלות שם את נובק סירבו לקיים את הפגישה ודרשו נוכחות של בכיר משיבא.
ל"כלכליסט" נודע כי פרסטר עוזבת בימים לאלו את שיבא לטובת תפקיד מנהלת כספים "מורחבת" (בדרגה מקבילה למשנה למנכ"ל) של בית החולים אסותא אשדוד.
התפנית: פתאום מותר קבלן משנה
בשלב הזה התרחשה תפנית: הטיפול והאחריות על קטיעת שרשראות ההדבקה בקורונה הועברו ממשרד הבריאות למשרד הביטחון - ולפגישה עם נציגי משרד הביטחון כבר הגיעו נובק ופרסטר יחד. השניים התבשרו כי אמנם לא זכו במכרז הדיגום בבתי האבות, אך הם נבחרו להשתתף בהליך "תיחור" (תחרות סגורה בין מספר מוגבל של משתתפים) על הבוננזה הגדולה באמת: פרויקט ארצי רחב היקף של שירותי דיגום בכל תחנות פיקוד העורף ברחבי הארץ. משרד הביטחון ביקש אז להחליף את מד"א, שהפעיל את הפרויקט אך גבה מחיר יקר של כ־80 שקל לכל בדיקה.
בתיחור השתתפו שלוש הראשונות במכרז המקורי: פמי, טרם ושיבא. אבל אז התחולל עוד שינוי דרמטי, כאשר במקום המכרז המקורי של משרד הבריאות, שכלל 81 עמודים, הסתפק משרד הביטחון ב"קול קורא" שכלל 3 עמודים בלבד, אשר בו בעיקר תוארה הפעילות המבוקשת. בקול הקורא לא היתה כל התייחסות לשימוש בקבלני משנה, ולמעשה נסללה כך הדרך לשיתוף הפעולה עם טרגט.
שיבא, שלא זכה במכרז של משרד הבריאות, הגיש בתיחור את ההצעה הזולה ביותר וזכה בו. המשמעות היתה שהוא אמור להקים ולהפעיל את כ־50 תחנות דיגום הקורונה של פיקוד העורף. אלא שבחוזה שנחתם בינו לבין משרד הביטחון בנובמבר, אשר הגיע לידי "כלכליסט" ונחשף כאן לראשונה, נקבע כי "לצורך מתן השירותים יהיה הספק (שיבא) רשאי להתקשר עם קבלני משנה מטעמו".
המשמעות היתה שטרגט, כפי שתוכנן בין השניים מלכתחילה, תהיה זו שתבצע את הפעילות. שיבא היה רק ה"כסות" שאפשרה לטרגט לגשת למכרז מאחורי הקלעים. בזאת הסתיים תפקידו של בית החולים.
