סיכויי ההתנגדות בצפון הגדה המערבית
היא השתתפה בסימפוזיון שארגן מרכז החזון לפיתוח מדיני באיסטנבול בנושא "ההשלכות הפוליטיות של ההתפתחויות בצפון הגדה המערבית", בו הציגה התערבות שכותרתה "המימדים הפוליטיים של תופעת ההתנגדות בצפון הגדה המערבית". , וניסיון לחזות את עתידו". היא התמקדה בגורמים ובהקשרים שהובילו לתופעת ההתנגדות בצפון הגדה המערבית, שקיבלה את התואר "חטיבת ג'נין" ו"מאורת האריות" בשכם. היא התייחסה גם לסיכויים של תופעה זו, ולאפשרות של המשך והפיכתה להתקוממות מזוינת.
גורמים לתופעת "צפון הגדה המערבית"
ראשית: הגורמים והגורמים שהטמיעו את הזרעים והמבשרים של תופעה זו החלו במהלך השנה האחרונה, דווקא לאחר גלי האינתיפאדה בירושלים ובשאר הגדה המערבית, שהשתרעו עד פנים פלסטינים, ותרמו להתפרצות של קרב חרב ירושלים, ותהליך היצירה שבא לידי ביטוי במנהרת החירות. אבל התופעה הזו התגבשה במתכונתה הנוכחית השנה, דווקא לאחר פעולות ההתנגדות שהתקיימו בגדה המערבית וב-48 השטחים, שהובילו להרג של כ-20 ישראלים. כל הסיבות והגורמים הללו העלו את המורל של העם הפלסטיני, החזירו את האמון בשורותיו, והובילו לכך שצעירים נוספים נמשכו לשורות ההתנגדות.
שנית: חולשתה של הרשות תרמה להולדתה של תופעה זו, שבאה לידי ביטוי בכך שהפרויקט הפוליטי שלה הגיע למבוי סתום, שלא אימצה פרויקט חדש, ושהבחירות נדחו, או יותר נכון בוטלו, מחשש לתוצאות שלהם. הדבר הוביל לשחיקה נוספת בלגיטימציה של הרשות, ולאובדן מה שנותר מהפופולריות והיוקרה שלה, במיוחד לאור קביעת תקרה ביטחונית וכלכלית ליחסי פלסטין-ישראל ללא כל תוכן או אופק מדיני, בנוסף להחרפה. של חילוקי דעות וסכסוכים על כוח ועמדות שהתגברו עקב הסכסוך על הירושה. זה הופיע גם בהקפאת חברותו של תאופיק אל-טיראווי בוועד המרכזי של תנועת הפתח, ולפניו פיטוריו של נאצר אל-קידווה, ובאי קביעת מועד חדש לכינוס ועידת הפת"ח השמינית, למרות שנקבעו שני תאריכים קודמים בחודשים מרץ ומאי שעברו, והם לא עמדו.
חוסר יכולתה של הרשות ניכר כאשר השמש עמדה בחיבוק ידיים, כיוון שחששה להתייצב באנשיה, ולמה הדבר עלול להוביל מבחינת העימות עם הכיבוש. כוחות הכיבוש מגבירים את קצב הפלישות, ההתנקשויות, המעצרים, הריסות הבתים, סגירת מוסדות, הרחבת ההתנחלויות וממשיכים ביישום התוכנית לייהוד ירושלים ואל-אקצא בקצבים חסרי תקדים, וזה יצר ואקום והגדודים החדשים. מצא יש צורך לנסות למלא אותו, וזה הצריך סמלים חדשים שיתאימו לו, כמו פתחי חאזם אבו ראאד, שהפך לסמל ולמנהיג של תופעה זו.
שלישית: התגברות הקיצוניות הישראלית, והסלמה של התוקפנות על כל צורותיה, משחקות תפקיד בולט ביצירת התופעה, שכן לכל פעולה יש תגובה שווה והפוכה לכיוון, לרבות הסלמה של התוקפנות הצבאית, כפי שקרה במדינה. פלישות יומיות לאזורים פלסטיניים, לרבות ערים פלסטיניות מסווגות.(א), ההנחה היא שעל פי הסכם אוסלו, כוחות הכיבוש אינם נכנסים אליו אלא במקרים של רדיפה חמה.
כאן כדאי לציין שמה שממשלות ישראל עושות מאז עלייתו של בנימין נתניהו לשלטון ב-2009, וממשלותיהם של נפתלי בנט ויאיר לפיד, כבר לא מסתפקות בניהול הסכסוך כפי שהיה בתקופה מאז חתימה על הסכם אוסלו, עד שממשלות נתניהו ואהוד ברק הרגו אותו; איפה מה שנקרא "תהליך השלום" כבר לא קיים.
ודאי, מה שעשו ממשלת בנט ולפיד אינו נופל בשם צמצום הסכסוך, ומטרתם של תנאים אלו היא "לרכך" את הפשעים המתמשכים שביצע הכיבוש, כפי שנאמר בספר "מלכודת 67" מאת מיכה גודמן, שאומץ על ידי בני גנץ, שר הביטחון הישראלי, אלא מה שמתרחש בשטח מעיד על הסלמה של הסכסוך, ולובש צורות חדשות שבהן כוחות הכיבוש מנסים להפחית ככל האפשר את הענישה הקולקטיבית. , ולהגביל את פעולותיהם לאזורים עדים להתנגדות בניסיון לתקוע טריז בין הפלסטיני "הטוב והשלו" לפלסטיני "הטרוריסט הרע".
רביעית: אין ספק שהתפתחויות אזוריות ובינלאומיות ממלאות תפקיד בהדלקת הסכסוך, במיוחד המלחמה באוקראינה והשלכותיה, והמירוץ בין מלחמה לשלום במספר תיקים, כגון: תיק טייוואן, תיחום הים הימי. גבולות בין לבנון לישראל, ותיק הגרעין הישראלי. Israel is trying to exploit the global events that are taking place and the world is preoccupied with them, and is seeking in a race against time to impose more facts on the ground in Palestine; על מנת שהפתרון הישראלי יהיה הפתרון היחיד האפשרי והאפשרי, היא גם מנסה להתקדם בתהליך הנורמליזציה והחלוקה שמטרתה לדחוק לשוליים את העניין הפלסטיני בעולם הערבי, כדי לסייע ביישום מטרתו הגדולה יותר, שהיא לחסל את העניין הפלסטיני מממדיו השונים, מתוך דמיון שהרגע ההיסטורי הנוכחי הוא הזדמנות למופת להשיגו.
ההקשרים להולדת תופעת ההתנגדות בצפון הגדה המערבית
על מנת להסביר את התופעה הנחקרת, יש צורך לראות את ההקשר אליו הגיעה, יצוין כי ההתנגדות לבשה צורות שונות לאחר הפסקת האינתיפאדה השנייה ב-2004 מאשר בעבר. היכן שהיינו עדים לצורת הכיבוש הפותח את התוקפנות הצבאית על עזה שוב ושוב, עם המשך המצור החונק על הרצועה, שהפך אותה לכלא הגדול והארוך בהיסטוריה, והיינו עדים לפרוץ צעדות השיבה. , והמתנות החוזרות ונשנות של ירושלים כדי להגן על הזהות הערבית הפלסטינית של ירושלים ולהגן על המקומות הקדושים, במיוחד מסגד אל-אקצא, היינו עדים גם לגלי הגנה על אדמה, רכוש, עצים ואבנים מול הכיבוש מתנחלים חמושים מנעלין ובלעין ועד ביתא, כפר קדום, נבי סאלח, בית דג'אן ורבים אחרים, ועד לפרוץ גל אינתיפאדת הסכינים שנמשך למעלה משנה.
ההתנגדות לבשה צורה של גלים ומתנות, ולא הפכה למרד מקיף, אם כי פחות אירועים ממה שקרה בשנים קודמות, דווקא השנה, הובילו להתקוממות, במיוחד לאור יישום החלוקה הזמנית והמרחבית. תוכנית אל-אקצא לקראת הלגיטימיות שלה, בדומה למה שקרה במסגד איברהימי בחברון.
אי אפשר להסביר את כישלון הגלים ואת התגובה לתוקפנות הצבאית החוזרת ונשנית ברצועת עזה להפוך להתקוממות מבלי לראות את ההשפעה של היעדר מוסד לאומי מאוחד, אסטרטגיות מאוחדות והנהגה אחת, כתוצאה מהפילוג. והסכסוך בין שתי הרשויות על ייצוג, אינטרסים ורווחים והמשכו והעמקתו. היא שואבת את האנרגיות הפלסטיניות בסכסוך פנימי, וזה הופך את אופי ההתנגדות לאינדיבידואלי, מקומי ועונתי, והיא נשלטת בתגובות, וקשה אם המצב יימשך כך להגיע לניצחונות מכריעים.
אין ספק שדחייתה של ההנהגה הרשמית את אופציית ההתנגדות על כל צורותיה, לרבות ההתנגדות העממית, למעט בגבולות פורמליים ומוגבלים, היא אחת הסיבות החשובות המונעות את הפיכתן של מתנות צבאיות, גלים ועימותים ל התקוממות מקיפה, עממית או חמושה, או שילוב של שתי הצורות, כפי שהמקרה משחק בהמתנה לתפקיד במצב של גל הגאות, שכן סיעות האופוזיציה לא פיתחו חזון כולל ותוכנית קונקרטית.
המכות הביטחוניות שנתונות להן סיעות ההתנגדות מהכיבוש מלכתחילה ומהרשות מלכתחילה, בנוסף להמשך הכניעה של הרשות בגדה המערבית למציאות שיצר הכיבוש. שליטה חד-צדדית של חמאס על הסמכות ברצועת עזה ומתן עדיפות לחישובי הרשות, האינטרסים והעדיפות על צורכי ההתנגדות, וכן התיישנות, רפיון, היעדר רפורמה, התחדשות וחילופי סיעות, וכן פירוקם ברשות או בשתי הרשויות; זה אחד הגורמים החשובים ביותר שמסבירים את תופעת הגלים שחווים גאות ושפל, ברגע שמסתיים גל, מתנה או עימות צבאי, מתחיל אחר.
אם נדון בעמדת הרשות לגבי התופעה, נגלה כי היא נמצאת בעמדה חסרת קנאה; היא רוצה שהתופעה הזו תסתיים בהקדם האפשרי; מכיוון שהמשכו דוחק לשוליים את תפקיד הרשות, מצמצם את התלות של הכיבוש בה, ועלול להביא להרחבת תמיכתו בקרב תנועת הפתח ושירותי הביטחון, עד כדי כך שעלול להתרחש מעין מרד, או אפילו קריסה. של הרשות, בעוד שהיא יכולה להשתמש בה בכיוון ההפוך כדי לשפר את מעמדה.כאינדיקציה לכשלון הכיבוש להעלות את המודעות לפלסטינים ולדחוף אותם לנטוש את ההתנגדות, ולחשיבות קיום אופק מדיני.
הרשות מבצעת מעצרים ודיכוי במקומות שבהם היא מסוגלת לעשות זאת, כמו מה שקרה בקלקיליה ובחברון, והיא היססה לאחר שניסתה לדכא תופעה זו בשכם באמצעות מעצר של מוסב שתייה ותא"ל טבילה; מהפכה התחוללה נגדה; הדבר גרם לה לנסות להכיל את התופעה כדי לסיים אותה באמצעות שכנוע חבריה למסור את עצמם ואת נשקם, לקבל פיצויים ולרוקן אותם לשורות הרשות ושירותי הביטחון, כפי שקרה קודם לכן בתום האינתיפאדה השנייה. עוזר שתופעה זו מערבת מספר רב של אנשי גדודי אל-אקצא ואנשי תנועת פתח, בעיקר בשכם. צוין כי התנהלות הרשות מול אנשים אלו שונה מהתנהלותה מול אנשי חמאס, ובמידה מסוימת. הג'יהאד האסלאמי; הוא נוקט לדכא ולעצור אותם במהירות.
תופעה זו היא ספונטנית, אינדיבידואלית, מקומית וחוצת-סיעות, למרות נוכחותם של חברי הסיעות, אך לרוב הם אינם רואים בסיעותיהם אסמכתא עבורם, ואין להם מבנה אידיאולוגי מגובש או מבנה ארגוני ספציפי, ואין מנהיגים בכירים שיכולים לסיים את התופעה ע"י מעצרם או חיסולם. והיא הגדירה מדיניות שנשלטת ע"י ההגנה, עד שלאחרונה, עם הגברת השפעתה והסלמה בתוקפנות, היא עברה ליוזמה להתעמתות כל פלישה בצורה חסרת תקדים ואפילו מות קדושים, ובאמצעות תקיפה מתוך דגש על מניעת ביקור בקבר יוסף, והעסיק את כוחות הכיבוש והמתיישבים בזמן שהם משוטטים ברחובות הסמוכים, המשותפים ומסביב, במיוחד בעיר שכם, והוא התרחב ויכול להתרחב, במיוחד אם הכיבוש פנה להסלמה בתוקפנותו, ביצע פעולות חומות מגן וענישה קולקטיבית, או אם ההתנגדות גרמה אבדות אנושיות לישראלים.
כמו כן, היא התרחבה בשל ההסתמכות המוגברת שלה על מדיה חברתית, עד כדי כך שכמה חוגים ישראלים כינו אותה "אינתיפאדת הטיק טוק", חרב פיפיות הפוגעת בביטחון. הוא מקל על המרדף אחר ההתנגדות, מיקומיה ורשת התקשורת ביניהן, ומועיל לגיוס, פריסה מהירה, גיוס ותקשורת, כפי שקרה ביום חמישי האחרון, כאשר "גובת האריות" קראה להתקין צמיגים. שריפה באזורי קבר יוסף כדי למנוע הסתערות על מתנחלים וכוחות הכיבוש; במקום שבו מספרים גדולים נענו לקריאה, חלקם, ואולי רובם, לא היו שייכים לגוב האריות.
למרות הספונטניות, נוצרה מידה טובה של מודעות וארגון מתוך התחשבות ב"גוב האריות" כמייצגת את דור ההקרבה, ולכן הם מתנגדים אפילו לקדושים, ומאמינים בהופעתו של דור ההכנה אחריהם, ולאחר מכן הדור. של שחרור; כלומר, הם לא נמשכים לקריאות ותחזיות לגבי פטירת ישראל בשנה זו או בשנה הבאה, והם מברכים על הסיוע של הפלגים, והסיקור שהוא מספק להם, במיוחד תנועות החמאס והג'יהאד, אבל הם היו להוטים להבדיל את עצמם מהפלגים בכך שהם לא מכסים את גופות השהידים בכרזות סיעות, והם להוטים הם ממקדים את התנגדותם בכיבוש ובאחדות העם בעימות איתו, והם דוחים קריאות להתנגשות עם הכוח, והם מעודדים את התופעה שהדור הזה יוצר את סמליו וגיבוריו, כפי שצוין בהתמקדות בחשיבותם של הקדושים ובסמלם פתחי חאזם, אביהם של הקדושים ראאד ועבדול רחמן.
תרחישים אפשריים
התרחיש הראשון: גל התנגדות זמני ללא אינקובטור
זהו התרחיש הסביר ביותר, ומתבסס על כך שתופעת ההתנגדות תגיע לשיאה, ותתרחק במוקדם או במאוחר. חשוב לעימות גדול בטרם עת, ולפתות את רצועת עזה לקרב. באשר לתנועת הג'יהאד, היא רק זו שמאמצת את התופעה הזו במלואה ומעורבת בה, בעיקר בג'נין, ואין לה עומק ערבי, אזורי ובינלאומי; רוב הצדדים מתנגדים לה, בעוד שאיראן ובעלות בריתה עמה, אך עומדות בפניהן אפשרויות ואפשרויות חשובות ומרוץ בין מלחמה להסכם, שלאורו תיקבע מידת תמיכתה בתופעה זו. .
תופעה זו מאופיינת בפתיחות, ואולי בשלבים בוערים, ללא מתן הגנה מספקת. הדבר אפשר לכיבוש לצוד את יסודותיו ללא הפסדים גדולים בשורותיו. החממה העממית אינה מספיקה, במיוחד לאור המצב הפוליטי, הכלכלי, החברתי. ומבנה ביטחוני שהתגבש לאחר עשרות שנות כיבוש, ולאחר התרחשות מפוצלת; מה יצר קבוצות ויחידים נגד ההתנגדות, והם מצדיקים את זה כחסר אופק. אופי הארץ ויכולותיו המודיעיניות והטכנולוגיות של האויב; הכיבוש יאפשר לו לפגוע בו, כפי שמבחינים בו דרך החיסולים והמעצרים היומיומיים, מבלי שזה אומר השגת מטרותיו. ההתנגדות ממשיכה גל אחר גל; כי הגורמים להתפרצותו נמשכים.
תרחיש שני: שינוי מוגבל בעמדת הכוח
תרחיש זה מבוסס על שינוי מצומצם בעמדת ההנהגה והסמכות, באמצעות שימוש בתופעה זו לשיפור עמדת הרשות בנוגע לכיבוש מבלי לעסוק בו, והוא עשוי להיות מלווה גם בשינוי בעמדת הסיעות. על תופעה זו; היא עוברת מתמיכה ומתן כיסוי לאימוץ ומעורבות בה, במיוחד אם היוזמה האלג'יראית מתקדמת, זה ייתן לתופעת ההתנגדות עומק ותמיכה גדולים יותר, אבל זה לא מספיק כדי להשיג ניצחון אסטרטגי.
התרחיש השלישי: התפתחויות דרמטיות מקומיות, אזוריות ובינלאומיות
תרחיש זה יכול להיות מושג אם יתרחשו התפתחויות דרמטיות בהסלמה של התוקפנות הישראלית, נקיטת צעדים גדולים בירושלים, ובאל-אקצא בפרט, וביצוע מעשי טבח, או עקירה מאסיבית מבפנים לשטח C בגדה המערבית, או סיפוח אזורים לישראל, במיוחד אם נתניהו והימנים ביותר ינצחו בקיצוניות בבחירות הקרובות, או התפתחויות גדולות במלחמת אוקראינה, וברמת התיקים האזוריים, כמו שימוש בנשק להשמדה המונית, טקטי נשק גרעיני או ביולוגי, או פרוץ מלחמה אזורית מוגבלת או רחבה בין לבנון או איראן ובעלות בריתה עם הישות הכובשת.
מדובר בפיתוח שכרוך בהזדמנויות וטומן בחובו אזהרות. הכיבוש יכול להשתמש בכל השתתפות צבאית פלסטינית לצד ציר ההתנגדות כעילה לביצוע צעדים גדולים בירושלים ונגד אל-אקצא, סיפוח שטחי אדמות מסווגות (C) ועקירת אזרחים פלסטינים מבפנים באמתלות ביטחוניות, וכי זהו אמצעי זמני והפיכתו לצמיתות אם ייושם.
לבסוף, תופעת ההתנגדות בצפון הגדה המערבית חשובה מאוד, והיא מסוגלת להתרחב ולהתפשט, במיוחד בהיעדר כל אופק מדיני, והקושי ההולך וגובר של המצב, גם אם אין ביכולתה להשיג מכריע. וניצחונות איכותיים, שכן היא שומרת על להבת ההתנגדות, שומרת על הנושא בחיים ונכשלת או מעכבת את יישום תכניות הכיבוש במהירות ללא מחיר כבד, מעלה את המורל והביטחון, ומניחה את היסודות לגלים, המתנות והמתנות הקרובות. עימותים.
כל עוד הגורמים והסיבות שהובילו לפרוץ ההתנגדות, גל אחר גל, מרד אחר מרד, ומהפכה אחר מהפכה, נמצאים במסלול של התקוממות מקיפה מתמשכת, נוכל להשיג ניצחון ולהשיג עצמנו- נחישות, חופש, עצמאות, שיבה ושוויון, בדרך להביס את פרויקט ההתיישבות הקולוניאלי הגזעני, והקמת מדינה דמוקרטית שבה כולם חיים בשוויון ובצדק.
