האבולוציה של ההתנגדות הפלסטינית והאסטרטגיה החדשה שלה
גבורתו וההתרסה של איברהים שבלוסי, הנציחו אותו כקדוש מעונה גבורה וראו עשרות אלפים גדושים את רחובות העיר שכם, שם נהרג לוחם ההתנגדות, כדי להשתתף בהלווייתו.
ההתקוממות הפלסטינית המתמשכת, יחד עם תחיית המאבק המזוין בתוך הגדה המערבית הכבושה, אופיינה במידה רבה בנטיותיה כתנועה עממית, כלומר שהייתה תגובה כאוטית מצד הכובש. ההתפתחויות של החודשים האחרונים היוו אינדיקטור לשינוי משמעותי מהשלבים הראשונים של המרד וזה הזמן לשים לב.
ניתן לייחס את ההתקוממות הפלסטינית החמושה, בתוך הגדה המערבית, למלחמה בת 11 הימים שפרצה במאי 2021 בין ההתנגדות הפלסטינית בעזה לצבא הישראלי. בעקבות זאת, למרות שהלוחמים החמושים היו פעילים בעבר, בספטמבר 2021 כאשר הוקמו רשמית 'גדודי ג'נין' והפעולה שהחלו לנקוט הרעידה את "ישראל" עד ליבה. שנת 2022 הייתה שנה אלימה יותר עבור הגדה המערבית, מאשר רצועת עזה הנצורה, כאשר רוב הפלסטינים שנהרגו על ידי כוחות הכיבוש השנה היו בתוך הגדה המערבית, עם כמעט 170 הרוגים עד כה.
סצנות התקפות ההתנגדות המזוינות, המתרחשות מספר פעמים ביום בשעה זו, נגד כוחות ומתנחלים ישראלים, החזירו את הטקטיקה והאכזריות של המשטר הציוני שמעולם לא היו עדים לו בגדה המערבית מאז האינתיפאדה השנייה (2000-2007). למרות שההתקפות הראשוניות שהגיעו מקבוצות כמו חטיבות ג'נין, חטיבות טול כרם וחטיבות שכם, נראו כאילו היו מאורגנות באופן רופף ופעלו בעיקר כדי לעורר פעולות מאוחרות יותר, יחד עם טלטלה של "מערכת הביטחון" הישראלית, נראה כי הדבר הזה כבר לא להיות המקרה. מה שסימן שינוי סיסמי בסכסוך בין הכובש להתנגדות בתוך הגדה המערבית, הוא הכנסת קבוצת ארן אל-אוסוד, או קבוצת גוב האריות, שהכריזו על עצמם מחוץ לעיר העתיקה של שכם ב-2 בספטמבר. .
תנועת ההתנגדות בעזה
מאז שההתנגדות המזוינת בגדה המערבית הושמדה או פורקה בתחילת שנות ה-2000 על ידי הרשות הצבאית והפלסטינית הישראלית (הרשות הפלסטינית), המאבק המזוין מבודד בידי התנועות הפועלות מרצועת עזה. במשך זמן רב ישנה אסטרטגיה מוצלחת, על ידי הישראלים והאמריקאים, לבודד את רצועת עזה מהגדה המערבית, במהלך תקופה זו השתלטה ההתנגדות בעזה - בראשות חמאס בראש ובראשונה - על נתיב המאבק המזוין .
היו לפחות 11 תקיפות ישראליות בקנה מידה גדול על רצועת עזה, ארבע מלחמות ומאות התקפות נגד השטח, שהביאו לאומללות הבלתי נספרת של האוכלוסייה האזרחית בעזה. מאז הטלת המצור, לא רק על ידי "ישראל" ומצרים אלא יותר מכך על ידי ממשלות המערב הקולקטיביות, האסטרטגיה הייתה ללחוץ על העם הפלסטיני שחי בתוך השטח להפיל את חמאס כממשלתו שנבחרה באופן דמוקרטי. אסטרטגיה זו, שיושמה מאז 2006 - לא 2007 כשהמצור הוחמר באופן משמעותי, ולעתים קרובות ממוסגרת כאילו החלה - הסנקציות נגד עזה לא הצליחו להוריד את ההתנגדות על ברכיה וזה נובע מהחוסן המהדהד של העם הפלסטיני.
במשך רוב ההיסטוריה של שלטון חמאס בעזה, הייתה זו "ישראל" שלקחה את מרבית היוזמה להכות ראשונה ולהימצא במתקפה. צוין על ידי אנליסטים והיסטוריונים רבים, שלמרות האומץ והחידושים המתמידים של ההתנגדות, "הם הוכחו במידה רבה כלא יעילים בהנחת תבוסות משמעותיות לאויב". החשיבה האסטרטגית של ההתנגדות החלה לעבור שינויים משמעותיים, עם זאת, החל משנת 2015, אך באמת מראה יציבות משנת 2017, במהלך המחלוקת הגדולה בין קטאר לרבות ממדינות המפרץ, בנוסף למשטרים ערביים ריאקציוניים פרו-מערביים אחרים.
בשנת 2018, במהלך צעדת השיבה הגדולה, תנועות ההתנגדות החמושות - שלא נלחמו כל הזמן זו בזו אך גם לא השתתפו בפיקוד מאוחד של ממש - החליטו להקים את 'חדר המבצעים המשותף' של ההתנגדות הפלסטינית. למרות שבמהלך רוב שנת 2018, הצבא הישראלי יתקוף באופן שגרתי את רצועת עזה בתקיפות אוויריות והיה כל הזמן במתקפה, זה ישתנה עד נובמבר של אותה שנה.
סוכנים ישראלים חדרו לרצועת עזה ב-2018, וזממו לרצוח או לחטוף מפקד בזרוע החמושה של חמאס, גדודי אל-קסאם, בשם נור ברקה. הסוכנים הישראלים התגלו ונמלטו, אחד מהם נורה למוות תוך כדי תקיפות רחפנים ישראליות נגד רצועת עזה. מה שהתפתח היה מבוכה מוחלטת לממסד הפוליטי הישראלי, לא רק שהפשיטה הישראלית נכשלה לחלוטין, אלא שההתנגדות הראתה אסטרטגיה מאוחדת חדשה שלא ראינו כמותה בעבר. שר המלחמה דאז של "ישראל", אביגדור ליברמן, היה כל כך נבוך שהתפטר מתפקידו. 300 רקטות נורו לעבר "ישראל", בעוד ההתנגדות ירתה אמצעי לחימה נגד טנקים שהרגו חיילים ישראלים. סרטון פורסם גם על ידי גדודי סלא אלדין, מה שהראה כי לפחות 5 חיילים ישראלים נהרגו או נפצעו אנושות בפיגוע נפץ, אירוע שקרה בפברואר אך סוסה על ידי הישראלים. התנועה החמושה שרכה עמודי דגל פלסטיניים בחומרי נפץ, המתינה לחיילים ישראלים שיורידו אותם ואז פוצצה את המטען.
ואז, בתחילת מאי 2019, תנועות ההתנגדות החמושות בעזה בחרו להסלים אסטרטגית את המתיחות ולפתוח בקרב מוגבל מול הצבא הישראלי, כשבועיים לפני אירוח האירוויזיון של "תל אביב". בנובמבר 2019, "ישראל" ניסתה להחזיר חלק מיוזמותיה האסטרטגיות, על ידי ניסיון לבודד ולמקד את תנועת הג'יהאד האסלאמי הפלסטיני (ג'האד האסלאמי בפלסטין) הן בעזה והן בסוריה. למרות התנקשות בדמויות מובילות בתנועת הג'האד האסלאמי בפלסטין, ובראשם בהא אבו אל-עטא, ההתקפה לא שינתה מעט את מהלך המאבק המזוין.
Fast forward to May 2021, when the battle of Saif al-Quds was declared by the Israeli military, the people of Palestine had unified against the ongoing desecration of the Holy Sites in the old city of al-Quds. סייף אל-קודס היה כאשר החדר המשותף הגיע לגדולה אמיתית והיה ברור שכל הקבוצות המתנגדות לישראל היו מאוחדות, זה סיפק השראה לשאר האוכלוסייה הפלסטינית בשטחים הפלסטיניים הכבושים האחרים. עד לרגע זה, למרות המתקפה בת שלושת הימים של "ישראל" נגד תנועת הג'האד האסלאמי בפלסטין, עוד באוגוסט, תל אביב לא הצליחה להשיג את המשוואה שהייתה לה לפני 2018. המשטר הציוני יצא מתקיפה בעזה כרצונו, פתח ללא הרף בכל תקיפה שרצה. ,
הפקת לקחים והתפתחות המאבק בגדה המערבית
אחת הבעיות המרכזיות שגרמו לנסיגה של אוגוסט השנה, שהפתיעה את ההתנגדות, הייתה תקלה שנפלה ברטוריקה של ההתנגדות בעזה. "ישראל" ניצלה את החולשה הזו כדי להנחית מכה פסיכולוגית נגד ההתנגדות כולה, היה ברור שההתנגדות לא התכוננה לתרחיש שפקד אותם ולמרות שהם הגיבו בצורה מאוד רציונלית, בכוחם, הישראלים הצליחו להשיג ניצחון פירוס בחזית התעמולה. הבעיה הייתה, לא שההתנגדות פעלה בצורה לא נכונה, אלא הפנתה כוח רב והשמיעה איומים שלא נועדו לממש אותם, באופן שרבים פירשו אותם.
ייתכן שהמתקפה של "ישראל" על עזה באוגוסט הביאה לנקודות פוליטיות לראש הממשלה יאיר לפיד ולהסחת דעת מסכסוך הגבול הימי עם לבנון אם רק המשטר לא יתאבן. ימים לאחר מכן שלח הצבא הישראלי יחידות של כוחות מיוחדים להתנקש בחייו של לוחם ההתנגדות בן ה-19, איברהים שבלוסי, אולם הריגתו שירתה את המטרה ההפוכה. גבורתו וההתרסה של איברהים שבלוסי, הנציחו אותו כקדוש מעונה גבורה וראו עשרות אלפים גדושים את רחובות העיר שכם, שם נהרג לוחם ההתנגדות, כדי להשתתף בהלווייתו. בעוד אמו חייכה חיוך מלא גאווה, בעודה נושאת את גופת בנה, קראו אלפים את שמו של איברהים שבלוסי ובכל רחבי הגדה המערבית התחייבו לוחמי התנגדות צעירים לנקום את מות הקדושים שלו.
הטעות ברטוריקה של ההתנגדות בעזה טופלה ללא ספק גם כעת, המוצגת בבירור מההצהרה שפרסם ביום שישי האחרון חדר המבצעים המשותף. הצהרה משותפת זו מסמנת נקודת מפנה במהלך המאבק המזוין, שכן הם לא רק הראו צמיחה ברטוריקה האסטרטגית שלהם, אלא גם היו לבושים בצורה מאוד מעניינת. יצוין כי החדר המשותף, הכולל את כל התנועות החמושות הרציניות ברצועת עזה, לבוש במדי צבא, כאפיה ולא לבש שום דבר להבדיל את פלג ההתנגדות. יש לכך עוצמה סמלית, שכן במקביל גם קבוצת גוב האריות בשכם נמנעת מלהזדהות עם כל מפלגה/תנועה פוליטית או צבאית בודדת.
הקבוצות החמושות שהוקמו ברחבי הגדה המערבית מורכבות מצעירים, לרוב בגילאי 18 עד 25, המגיעים מרקע פוליטי רב ושונה ובוחרים לעבוד יחד ככוח מאוחד. גם קבוצת גוב האריות זכתה לתמיכה רבה בשיטותיה, והצליחה לצבור מפגינים שייצאו לרחובות רמאללה, ג'נין, שכם ומחוצה לה על מנת לתמוך בקבוצת ההתנגדות. בניגוד להסכמי אחדות שנחתמו על הנייר בעבר, הסכם אחדות זה בא לידי ביטוי בעולם הפיזי בין פלגי התנגדות חמושים. ברור שההתנגדות בעזה תמיד רושמת את הרצון העממי של העם הפלסטיני,
מה קורה כעת עם התפתחות המאבק המזוין; יש לנתח את מאמצי האיחוד של הדור הצעיר וההתנגדות בעזה כחלק מהפרק החדש הזה שנפתח בהיסטוריה של המאבק הפלסטיני. התנועה הזו הולכת ונעשית מאוחדת יותר ויותר, היא מההמונים ובמובנים רבים מונעת על ידי הדור הצעיר של הפלסטינים, אי אפשר להביס אותה על ידי פעולות צבאיות ישראליות קטנות ובקרוב זה יסלים, ותסלול את הדרך לנוף פוליטי חדש לגמרי בתוך כל פלסטין הכבושה.
