ארדואן ונתניהו.. הקרובים הם הראשונים לאהוב


ארדואן ונתניהו.. הקרובים הם הראשונים לאהוב

התברר שהיחסים בין ארדואן לנתניהו יקבלו אופי מרגש בזכות הפוטנציאל וההתפתחויות המהירות, בניגוד למערכת היחסים שארדואן ייחל לה עם ריאד ואבו דאבי.

שוב חזר נשיא טורקיה רג'פ טאיפ ארדואן לדבר המסורתי שלו על אפשרות הפיוס עם הנשיא אסד, והוא ציפה שזה יקרה לאחר הבחירות לנשיאות ולפרלמנט ביוני הקרוב, להן ציפה גם ליחסים עם מצרים, שעות ספורות. לפני שיחת הטלפון שקיבל מראש ממשלת ישראל המיועד בנימין נתניהו, שהתאבל על קורבנות הפיצוץ באיסטנבול.

מנגד, ארדואן ניחם את נתניהו על הרג מתנחלים יהודים על ידי צעירים פלסטינים, כאילו ישראל לא מכוונת לצעירים אלו מדי יום, או כאילו לא הרגה יותר מ-200 פלסטינים מתחילת השנה.

התברר כי מערכת היחסים בין ארדואן לנתניהו, עליה דיברתי במאמרי האחרון שכותרתו "ארדואן ונתניהו... מה משותף ביניהם?", יזכו לצביון מרגש בשל הפוטנציאל וההתפתחויות המהירות שלו, בניגוד ליחסים שארדואן ייחל לו עם ריאד ואבו דאבי, לאחר ש"אכזב אותו" הנשיא סיסי, לפחות בינתיים, בגלל המחלוקת על לוב.

ארדואן, שהחליף ביקורים עם מוחמד בן סלמאן ומוחמד בן זאיד, היה נלהב יותר והתעניין ביחסיו עם תל אביב. נשיא טורקיה ושריו נפגשו עם כל פקידיה, החל מהנשיא יצחק הרצוג, ראש הממשלה לשעבר יאיר לפיד ונפתלי בנט לשעבר, וכלה עם שר הביטחון בני גנץ, מבלי להזניח את הקשר עם ראשי השדולה היהודית באמריקה. בו הוא רואה את המפתח לתיאום ולשיתוף פעולה, אלא את הברית העתידית. עם "תל אביב" בממשלה הגזענית, הדתית, הפשיסטית והציונית.

בכל המקרים, כל הנתונים הללו יספיקו לנשיא ארדואן לאחר שנתניהו פנה אליו כדי להחליט על מועד ביקורו בתל אביב. הוא עשוי להיות המנהיג הזר הראשון שמתארח אצלו לאחר שהכריז על ממשלתו, בדיוק כפי שהיה המנהיג האסלאמי הראשון שארגוני הלובי היהודיים באמריקה הוענק לו "מדליית האומץ הפוליטי בגלל רגשותיו הכנים כלפי היהודים וישראל ", שבו ביקר במאי 2005.

בכל מקרה, ומה שיגידו "האויבים המושבעים", ארדואן ונתניהו, זה על זה, מה נאמר ומה לא, כל עוד אנחנו חיים במזרח התיכון, התברר שהביקור הזה יהיה מאוד קרוב כל עוד "הקרובים ביותר מאוהבים תחילה", עם תזכורת שדמשק קרובה גיאוגרפית ל"תל אביב" יותר מאשר אנקרה!

אולי מסיבה זו, אמר ארדואן, "הדיאלוג עם דמשק וקהיר, והפיוס עם אסד בפרט, נדחה עד לאחר הבחירות ביוני הבא", כאילו רצה לומר, "האהבה עם היהודים היא מתקדמת ודחופה, ו עם ערבים ומוסלמים מתעכב ונדחה", כל עוד הוא זקוק לתמיכת השדולה היהודית לו ולטורקיה עד הבחירות.

וכולם יודעים שהוא יגייס את כל יכולותיו ויחסיו כלפי פנים וחוץ כדי לנצח בבחירות הללו, כך שהוא וטורקיה יישארו שני מרכיבים עיקריים בהתפתחויות הכוללות באזור, הפעם לאחר שייפטר מיריביו הפוליטיים והתקשורתיים. , כי הם מאשימים אותו במדיניות מסוכנת ביחסי החוץ של טורקיה, במיוחד בסוריה.

אולי מסיבה זו, אמר מנהיג מפלגת העם הרפובליקנית, כמאל קיליקדרוגלו, שעות ספורות לאחר הצהרותיו האחרונות של ארדואן: "ברגע שנכנס לשלטון, נפתח את השגרירות בדמשק, ונחזור לדיאלוג ישיר עם המדינה והממשלה הסורית הלגיטימית על מנת לפתור את כל הבעיות הקיימות, ובראשן סוגיית הפליטים". הסורים נמצאים בטורקיה, ונחזיר אותם לארצם תוך פרק זמן מקסימלי של שנתיים, בתיאום ובשיתוף פעולה. עם דמשק."

מצד שני, נראה ברור שהקשר של נתניהו עם ארדואן משקף בבירור את רצונה של הישות הציונית עם ממשלתה החדשה לפתח את הקשר עם אנקרה ולהשיג בה שינוי איכותי ואסטרטגי על חשבון היחסים הפוטנציאליים של ארדואן עם בירות ערביות. , גם אם לחלק מבירות אלה יש קשרים טובים עם תל אביב.

החיפזון של נתניהו ליצור קשר עם ארדואן, למרות האיבה האישית המסורתית ביניהם בעבר, היה חשוב גם בגלל העיתוי שלו, שחפף לתנועה האזורית והבינלאומית נגד איראן להחמיר את המצור עליה, לא רק בתקשורת בגלל הרחוב. תנועות, אך גם באמצעות פעולות טרור שהתבררו כי בירות המערב, "תל אביב" ובירות המפרץ התכוננו לכך מזמן, לאחר שנכשלו יחד בכל הפרויקטים והתכניות שלה בסוריה, לבנון, תימן ועיראק.

וכולם יודעים שמדינות אלו, בנוסף ללוב, סומליה ומדינות ערביות אחרות, נהנות מהאינטרס של הנשיא ארדואן, לא רק מבחינה מדינית, צבאית וביטחונית, אלא גם אידיאולוגית, כלומר אחווה, למרות הבטחותיו לסעודיה, איחוד האמירויות, מצרים ו"ישראל" לנתק את היחסים עם האיסלאמיסטים בכל שמותיהם. כאילו הקבוצות החמושות, המתונות והקיצוניות, הנמצאות בסוריה ובלוב אינן תחת מטריית האחים, בידיעה שהן נמצאות, ועודן, בתוך מעגל האינטרסים הטורקים, לא משנה איך סיסי התנגד לכך, במיוחד לאחר כישלון הפסגה הערבית עקב עמדות משטרי המפרץ, ובראשן עמדתו של מוחמד בן סלמאן.

כולנו זוכרים שאבן סלמאן, עם ה"אינטליגנציה" שלו, לא השתתף בפסגת אלג'יר בהמלצת רופאיו, שככל הנראה היו בחופשה כשהטיס את מטוסו לבאלי האינדונזית, המרוחקת פי שניים מריאד מאשר מרחק בין ריאד לאלג'יריה.

ההימור האחרון נותר על ההתפתחויות במצב באוקראינה, לאור ההשלכות שלו על יחסי הנשיא ארדואן עם הנשיא פוטין ותמרוניו הבינלאומיים והאזוריים של הראשון לאור היעדר עניין ערבי ובינלאומי במשבר הסורי, שנשכח, אשר זה המקרה של עיראק, לוב, תימן, ואפילו לבנון, כאילו כולם מהמרים על עתיד התרחישים האפשריים באיראן, והם יודעים שמי שכתב ויישם את זה בסוריה רוצה לחזור על זה באיראן, כלומר שכנה של טורקיה, זהה לסוריה ועיראק, ולארדואן יש חישובים משלו לגביהם מאז מה שנקרא "האביב הערבי", כשדיבר על סיפוח צפון סוריה ועיראק לטורקיה, בתואנה שזה חלק מפת הברית הלאומית של 1920, ו"ההיסטוריה חייבת לחזור על עצמה", כדבריו, והוא זה שאמר את מה שאמר ועשה מה שעשה בשנים האחרונות רק כדי להשיג מטרה זו, והוא עשוי עדיין חושב באותו אופן עד עכשיו.

בכל המקרים, שמחה התפשטה ב"תל אביב", לא רק לנורמליזציה עם אנקרה, אלא גם בגלל שהיא הייתה, ועודנה, המרוויחה הגדולה מדבריו וממעשיו של הנשיא ארדואן בעשר השנים האחרונות, לאחר שמשטרי המפרץ נתנו לו. האור הירוק מההתחלה, במישרין או בעקיפין, ישירות, ועדיין עושה זאת גם עכשיו!

הכי חם פוליטי
חדשות פוליטי
הכי חם