השבר עם ארה"ב ינחית מכה נוספת על המשק הישראלי
לקרע ההולך ומתרחב בין ישראל למדינות המערב ובראשן ארה"ב כבר יש ביטוי כלכלי: הבורסה נופלת, השקל נחלש מול הדולר ב־8% מתחילת ההפיכה, הקיצוץ האמריקאי בתקציבי ההשקעות בהייטק יגדל וצפויה מכה ליצוא - וכל זה עוד לפני המשמעות של הסיוע האמריקאי לביטחון ישראל
העניין שחייב לטלטל את ישראל בהקשר למשבר החדש והעמוק ביותר בין ארה"ב לבין ישראל - אינו המשבר עצמו. גם לא חריפותו. ליבת הבעיה טמונה בתגובה החפוזה, האלימה והלא אחראית של ראש הממשלה בנימין נתניהו.
מיד עם הכרזתו של נשיא ארה"ב ג'ו ביידן "ישראל לא יכולה להמשיך בדרך הזו. לא אזמין את נתניהו בקרוב", מיהר נתניהו להשיב אש. הוא הצהיר כי "ישראל היא מדינה עצמאית שמקבלת את החלטותיה על פי רצון אזרחיה ולא על סמך לחצים חיצוניים, כולל מחברינו הטובים ביותר". בחלוף רגעים בודדים נתניהו, כהרגלו, הפעיל את מכונת הרעל המשומנת שלו גם כלפי החברה הטובה והשותפה הכלכלית העיקרית של ישראל. "חיילים נהרגו בגלל אובמה בצוק איתן", הוסיפו ח"כים מהליכוד.
וזה היה רק הפרומו. בתוך שעות ספורות הפך העימות למשבר של ממש. שגריר ישראל לשעבר בארה"ב הכריז כי מדובר במשבר החמור ביותר ב־32 השנים האחרונות וכי "לאמריקאים יש חוסר אמון מוחלט בראש הממשלה". לדברי דני איילון, בעבר שגריר ישראל בארה"ב, ישנם פוליטיקאים כולל רפובליקנים שסבורים כי נתניהו הפך לסכנה קיומית לישראל.
למשבר המחריף בין ישראל לבין בעלת הברית הכי חשובה שלה השלכות מרחיקות לכת שעלולות לגרום לנזק קשה ובלתי הפיך למדינת ישראל, לרבות לביטחון, לכלכלה, להייטק - שלושת מוקדי העוצמה של ישראל, וגם לשוק ההון הישראלי, שעל רקע המשבר ובניגוד למגמה בעולם הבורסה ירדה אתמול ביותר מ־1.5%.
אף שארה"ב היא השותפה הפוליטית החשובה בעולם בזירה הבינלאומית, ביידן הוא חלק משרשרת של מנהיגים שהפנו כתף קרה לנתניהו. קדמו לו ראש ממשלת בריטניה שקיבל את פניו בקרירות מקפיאה וסירב להצהרה משותפת והקנצלר הגרמני שאמר לו בביקורת גלויה מה הוא חושב על ההפיכה.
בנוסף, בזמן שהישראלים ריכזו את כל תשומת הלב להפיכה המשטרית ולהתנגדות אליה, התרחשו שני אירועים קריטיים: חתימת הסכם בין סעודיה לאיראן בתיווך סיני, ופגישתו של נשיא סין שי ג'ינפינג עם נשיא רוסיה ולדימיר פוטין. זאת, שעות ספורות אחרי שפוטין הוכרז על ידי מוסדות המערב כפושע מלחמה. דבר זה מעיד לא רק על התחזקותה המטאורית של סין בזירה הבינלאומית אלא בעיקר עד כמה שי סבור ש"דעיכתו הבלתי נמנעת של הסדר העולמי בהנהגת ארה"ב" היא עובדה מוגמרת, כפי שהסבירו ב"אקונומיסט" בתחילת השבוע. כלומר, ישראל הפכה יותר מאי פעם לנקודת אחיזה אסטרטגית במזרח התיכון עבור ארה"ב.
אך אסור להתבלבל: התלות היא של ישראל בארה"ב ולא להפך. לפי נתוני המכון למחקרי ביטחון (INSS), הסיוע הצבאי האמריקאי לישראל בשנים 2018-2009 הגיע ל־34.5 מיליארד דולר מתוכם כ־29.4 מיליארד דולר בצורה של רכש צבאי, כאשר במסגרת תוכנית הסיוע החדשה לשנים 2019 עד 2028 היא צפויה להעביר 38 מיליארד דולר בכל התקופה — כ־87% בצורה של רכש ביטחוני.
אך כמובן שהחשיבות הכלכלית של ארה"ב מתבטאת באמצעות שני ערוצים נוספים: סחר החוץ, לרבות יצוא ההייטק (סחורות אך בעיקר שירותים), והמימון האמריקיאי לקטר המרכזי של המשק הישראלי. לפי נתונים של SNC, בין 75% ל־85% מההון המממן את התעשייה הזו מגיעים מחו"ל, בעיקר מארה"ב, כאשר בשלוש השנים האחרונות השקיעו הזרים, רובם אמריקאים, בהייטק הישראלי כ־54 מיליארד דולר, לא כולל הנפקות.
לפי מודל של רשות המסים, בעשור האחרון (2022-2013) נרשמו 1,530 אקזיטים בהיקף כולל של 140 מיליארד דולר. גם כאן האמריקאים כיכבו. המספרים ביצוא שירותים, שהיקפו היום יותר ממחצית היצוא הישראלי, לא פחות מרשימים: יותר מ־20 מיליארד דולר נכון ל־2021 - ומאז עלה בקצב דו־ספרתי - היה יצוא שירותים עסקיים מישראל לארה"ב כ־48% מסך כל יצוא השירותים העסקיים. בתחומים אסטרטגיים כמו מו"פ, היצוא הישראלי לארה"ב הגיע לכ־8 מיליארד דולר, והוא מהווה כ־83% מסך יצוא המו"פ לעולם כולו.
מבחינת יצוא סחורות המספרים קיצוניים הרבה יותר: 22% מכלל היצוא הישראלי בסחורות מיועדים לארה"ב, וב־2022 זה הגיע ליותר מ־18.54 מיליארד דולר, פי 4 מסין, המדורגת במקום השני. אך זה לא יהיה נכון ולא מדויק להגביל את הדף הנזק רק לארה"ב, הכלכלה הגדולה בעולם ומרכז פיננסי גלובלי. הבעת חוסר אמון של הגורמים הכלכליים האמריקאים כלפי מי שעומד בראש כלכלת ישראל עלולה להיות משמעותית הרבה יותר.
ישנם עוד כמה היבטים כלכליים שחייבים לקחת אותם בחשבון אם מישהו בירושלים יכריז על "ברוגז אמיתי" עם האמריקאים. ארגון הבונדס שפועל תחת החשב הכללי ומנהל החוב גייס ב־2021 כ־1.4 מיליארד דולר חוב לא סחיר, כאשר מלאי החוב נכון לאותה תקופה עמד על 16.7 מיליארד דולר.
כדי להבין את המחויבות של ארה"ב לכלכלת ישראל כדאי להיזכר כי באפריל 2003 אישר הקונגרס תוכנית למתן ערבויות מלאות לממשלת ישראל (קרן וריבית) לצורך גיוס חוב בהיקף של עד 9 מיליארד דולר. במסגרת אותה תוכנית הנפיקה הממשלה בשנים 2004-2003 בהן היו גירעונות גדולים והמצב הפיסקאלי של ישראל היה מורכב מאוד - אג"ח בערך נקוב של 1.4 מיליארד דולר. אג"ח זה נהנות מדירוג אשראי דומה לזה של ארה"ב ולפיכך התשואה שלהן גבוהה במקצת מהתשואה על אג"ח אמריקאיות. כפי שהבהירו כלל סוכנויות דירוג האשראי, ההפיכה המשטרית - שטרם החלה הלכה למעשה - עלולה לפגוע פגיעה של ממש בדירוג וממשלת ישראל של נתניהו ושר האוצר בצלאל סמוטריץ' עלולה למצוא עצמה זקוקה ממש לביידן ולכספים של משלם המסים האמריקאי.
הבעיה הגדולה היא כי חוסר האמון המוחלט עליו מדברים בארה"ב כלפי נתניהו וממשלתו כבר אינו היוצא מן הכלל אלא מתחיל להיות הכלל. כפי שנחשף ב"כלכליסט" בשבוע שעבר, גם ב־OECD החליטו לבטל בהתראה קצרה את האירוע החגיגי לרגל השקת הדו"ח הדו־שנתי על כלכלת ישראל שהיה אמור להתקיים בארץ בתחילת השבוע הבא. הדו"ח צפוי לכלול אזהרה לגבי האירועים האחרונים.
רוב הכלכלנים הזרים שהצטרפו לעצומת המומחים הכלכליים אשר התריעה על הסכנות של ההפיכה המשטרית היו אמריקאים, לרבות זוכי פרס נובל, וככאלו שכיהנו בתפקידי מפתח כמו לארי סאמרס (שר האוצר), בן ברננקי (נגיד הפד), וקנת' רוגוף (כלכלן ראשי של ה־IMF) - שלושתם יהודים. וזה גם אירוע נוסף שחייבים לקחת אותו בחשבון: ריחוק של יהדות ארה"ב מישראל, שגם כך מתעצם בשל הפסילה המכוערת של התנועה הרפורמית והקונסרבטיבית על ידי הפלגים החרדים והאולטרה־ימני, יהיה גם הוא בעל השפעות קשות: מירידה בהשקעות העתידיות ועד להפסקת זרימת תרומות.
בשטח כבר ישנם סימנים מובהקים לעצירה בהשקעות הריאליות, הן אלו החשובות, אך עדיין מדובר רק בקצה הקרחון ומקורות בכירים בממשלה מדווחים כי כעת זה עדיין בשליטה. נתונים שהגיעו מהבורסה לניירות ערך לרבעון הראשון של 2023 מעידים על כך שהישראלים הם אלו "שהעיפו את כספים החוצה" מכרו בכ־6.3 מיליארד שקל ודווקא הזרים קנו.
עם זאת, ניתוח של בנק לאומי על בסיס נתוני בנק ישראל מראה על מימוש של יותר מ־6 מיליארד דולר במק''מ, הערוץ העיקרי בו פועלים הזרים, ומצביע על כך כי הירידה בהשקעות זרים ברבעון הראשון של 2023 כולו עלולה להגיע ליותר מ־5 מיליארד דולר - מהנמוכות ביותר מאז תחילת המאה. מאז הצגת הרפורמה תשואת אג"ח ממשלתיות של ממשלת ישראל זינק מ־3.1% ל־4% ביום ראשון האחרון, הדרמטי, לאחר פיטורי שר הביטחון יואב גלנט, למרות שהשיא נרשם בתחילת מרץ (4.1%) אז כולם סברו כי נתניהו יודיע על עצירת החקיקה - והוא שוב אכזב. רק ההודעה על "השהיית הרפורמה" הרגיעה את האג"חים.
הארגונים הכלכליים ממשיכים לדווח על קיפאון מוחלט במשק תוך דחיית השקעות, פעילות ורכישות. מאז ינואר, השקל עלה על רכבת הרים ומגיב בעוצמה לכל תנועה של נתניהו ושותפיו הקואליציוניים המאוד לא צפויים. מאז הכרזת ההפיכה השקל התרסק אל מול הדולר בכ־8% (מ־3.37 ל־3.67 שקל) והפך מאחד המטבעות החזקים ביותר בעשור האחרון למטבע שהכי נחלש אחרי הרובל של פוטין.
גורמים בכירים ביותר במשק שבים ומדגישים כי "עוד לא ראינו כלום" ובמקרה של אישור מוחלט של הרפורמה ללא הסכמה או במקרה של הידרדרות נוספת במצב הנוכחי "תרחיש 2001" עלול לצוץ ואף ביתר שאת: אינפלציה, משבר פוליטי, פיחות, בריחת הון, חוסר יציבות איזורי - הכל ביחד.
ישנו איש אחד שמכיר את כלל הנתונים, המשמעויות והתחזיות: בנימין נתניהו. הוא אף היה יכול להוסיף עוד רשימה ארוכה של היבטים וסיבות שמסבירות מדוע הקיום של ישראל וכלכלתה ללא ברית חזקה עם ארה"ב, עלולים להפוך להרבה פחות נוחים. העובדה שהוא מתעלם באופן מוחלט מההשלכות - כמו שהתעלם מהאזהרות של גלנט, שאותו העדיף לפטר על פני להקשיב לו - מבהיר מעל הכל כי האיש שעל ההגה של ישראל אינו כשיר להנהיג את המדינה ולבטח לא את כלכלתה.
