הקואליציה של נתניהו הופכת את 'ישראל' לחלשה
מאות אלפי ישראלים מצדדים מנוגדים, הן בהסכמה לגבי שמירה על משטר אפרטהייד אך בחוסר הסכמה לגבי אופי איך צריכה להיראות עליונותם האתנית, מתנגשים ברחובות.
המחלוקת הפנימית המתמשכת בין שני המחנות הישראלים, התומך והאנטי-נתניהו, הביאה לפילוג עמוק עוד יותר בישראל, שהינה מעשה ידיה. בתקופה שבה הפוליטיקה הישראלית לקחה שוב את השאלה הפלסטינית ברצינות, השאלה הזו משולבת עם איזה משטר עליה ליישם כדי להמשיך הלאה.
מאות אלפי ישראלים מצדדים מנוגדים, הן בהסכמה לגבי שמירה על משטר אפרטהייד אך בחוסר הסכמה לגבי אופי איך צריכה להיראות עליונותם האתנית, מתנגשים ברחובות. המחלוקות הציבו קו הפרדה בתוך הממסדים הצבאיים, הפוליטיים והמשטרתיים של "ישראל", מה שמשך כעת את התקשורת המערבית לפתחו של הסכסוך הזה.
רפורמות שיפוטיות מתוכננות שקואליציית השלטון הישראלית, בראשות ראש ממשלתה בנימין נתניהו, קבעה וקיבלה לאחרונה את ההחלטה לעכב אסטרטגית, נועדו להפסיק את הפיקוח של בית המשפט העליון בישראל על החלטות החקיקה של הכנסת. למרות שכבר מזמן ברור שהזירה הפוליטית הישראלית מתקדמת יותר ימינה עם כל מערכת בחירות חדשה, עדיין לא הייתה קואליציה שלטת שמציגה את השפעות השבר של תנועת המתנחלים הקיצונית של "ישראל".
אפילו תחת הנהגת מפלגת הלייבור הישראלית בעלת הנטייה הליברלית יותר, הרחבת ההתנחלויות הייתה עמוד התווך של מדיניות המשטר, שנועדה לפצל את ההמשכיות הטריטוריאלית הפלסטינית ו"לספח" הלכה למעשה יותר מפלסטין ההיסטורית. במשך זמן רב נשמר הסטטוס קוו הזה, שנמשך כשהחברה הישראלית החלה לעלות יותר ימינה; מצב שבו יתרחש תהליך "סיפוח" איטי באמצעות הרחבת ההתנחלויות בגדה המערבית וב"מזרח ירושלים". הגרסה האיטית הזו של טיהור אתני ו"סיפוח" שותפה למאמץ משולב להשתמש ברשות הפלסטינית על מנת למנוע כל הסלמה גדולה באלימות, והיא עבדה.
עם זאת, כמעט באותו זמן בדיוק, החלו להרים את ראשם השלכות הגיבוי למתנחלים הבלתי חוקיים וההרעה בתנאי החיים של פלסטינים תחת כיבוש. הדור הצעיר של הפלסטינים, שלא רואה תקווה בשום תהליך מדיני דרך הידברות וחיים בתנאי גיהנום, החל להתרומם. במקביל, מספרם העצום של אידיאולוגים מתנחלים קיצוניים החל לצבור אחיזה פוליטית ולהיכנס לכנסת ישראל. בבחירות בישראל בנובמבר תפסה הברית הפוליטית הישראלית הקיצונית ביותר, הציונות הדתית, את המקום השלישי הכללי ונכנסה לשותפות עם מפלגת הליכוד של בנימין נתניהו על מנת להרכיב את הקואליציה של היום.
בנימין נתניהו נמצא כעת במצב שבו הוא תלוי במפלגת הציונות הדתית כדי לשמור על עמדת הכוח שלו. אם שני הדמויות המובילות בציונות הדתית, בצלאל סמוטריץ' ואיתמר בן-גביר, יחליטו שהם לא רוצים עוד לשמור על הברית הזו, נתניהו ייפול בסופו של דבר לאחר שיאבד את רוב המושבים הדרושים לניהול משטרו. המשמעות היא שלברית הציונות הדתית יש את הכוח להשפיע באופן משמעותי על נתניהו והחלטות המדיניות שלו.
מה שחשוב בכוחה של הציונות הדתית הוא שהיא ברית פוליטית בין אידיאולוגים מתנחלים קיצוניים. בן-גביר וסמוטריץ' אינם הוגים אסטרטגיים כמו בני בריתם במפלגת הליכוד; הם מונעים ממחויבות רגשית לאידיאולוגיה הקיצונית שלהם. כי הם יפעלו ללא שיקול אסטרטגי הוכח באמצעות הפרובוקציה הבלתי הגיונית של בן-גביר במסגד אל-אקצא בינואר והצהרותיו הגזעניות החוזרות ונשנות של סמוטריץ', שתיהן עוררו את זעמה הספציפית של ירדן, מדינה שעברה נורמליזציה עם "ישראל" ו הוא שותף אסטרטגי מרכזי.
ההתנגשויות ברחובות בין תומכי ישראל ומתנגדים לרפורמה השיפוטית מייצגות את הפער בין אותם ישראלים שרוצים לשמור על הסטטוס קוו לבין הימין הקיצוני שרוצה לשנות את אופי השיטה; להפוך אותו ליותר יהודי ופחות חילוני. הכאוס בתוך הממסד הישראלי אולי לא מוריד את המערכת כולה, אבל הוא בהחלט מהווה בעיה גדולה במוכנות של הישות להמשיך בסדר היום האזורי שלה. זו התוצאה של שיטת האפרטהייד החילונית יותר שפועלת בדרכה; במילים פשוטות, אתה לא יכול לנהל דמוקרטיה ומשטר אפרטהייד בו זמנית. תוכנית הרחבת ההתנחלויות הובילה לנקודה זו, שבה הישראלים מתמודדים עם דילמה פנימית כזו, אך כמעט אף אחד מהמפגינים לא רוצה להודות בעובדה הברורה הזו. מתנחלי הגדה המערבית הם אלו המובילים את הדרך לרפורמות השיפוטיות ומבקשים לייהד משטר חילוני ברובו עבור אזרחיו היהודים. המתנחלים הרדיקליים האלה הם עכשיו כל כך חזקים שהם לא פשוט ייעלמו, ואין מפלגות פוליטיות ישראליות דומיננטיות שגם אי פעם יתמכו בפירוק ההתנחלויות. מכאן שבאמצעות המדיניות שלה "תל אביב" יצרה בלגן משלה, וכל זה היה ניסיון להרוס את הממלכתיות הפלסטינית ואת ההגדרה העצמית.
בינתיים, ההתנגדות הפלסטינית, יחד עם האופוזיציה האזורית של הישות הציונית, הועמדו בעמדה חזקה, מכיוון שקל יותר לתמרן מול הקיצונים שקובעים חלק גדול ממדיניות המשטר. בנימין נתניהו מחפש הישרדות בזמן הזה, ונראה אם ??הוא מחויב יותר להישרדותו שלו או לזו של משטר האפרטהייד שלו. אם נתניהו יתעמת צבאית עם ההתנגדות, יש כיום אלמנט של חיזוי במשטר הישראלי, כזה שלא היה קיים קודם לכן ברמה הזו, ובהחלט אפשר לעשות חישובים חדשים כדי להערים על "ישראל" בשדה הקרב. אי אפשר לקחת את חולשת המשטר לרגע של מוות מיידי, ואולם אי אפשר לעשות טעות זו בניתוח.
