בלעדי | כשראינו שרזא פהלווי נמצא בישראל, צחקנו מאוד / שגרירויות זורות אינן פתרון למשבר פוליטי בלבנון
סייד האשם צפי א-דין, יו"ר המועצה המבעצת שנציגויות זרות אינן פתרון למשבר בלבנון וכל מפלגי פוליטי במדינה צריכים לסמוך על המולדת והאם כדי למצוא את הפתרון הטובה ביותר
חלק שלישי
לאחר כישלונותיו במערב אסיה ובקרב מדינות ערב פנה המשטר הציוני לשורה של נרטיבים והרפתקאות תקשורתיות בכמה מהמדינות השכנות לאיראן והוא מנסה להראות עצמו כבעל השפעה במדינות אלה. יש הרואים בכך סימן לייאוש ופסיביות, ויש המתארים זאת כתוצאה מתוכנית מחושבת. בהתחשב בכך שאתה מתמודד מקרוב עם המשטר הזה כבר שנים ומכיר את גישותיו, מה הפרשנות שלך לפעולה הזו, כמו גם האופטימיות שנוצרה אצל חלק מהממשלות לגבי יצירת החיבור הזה?
ישראל חלשה מכדי שיכול לעמוד מול איראן.
ממשלות שירמו מישראל יצטערו על כך בעתיד.
ראשית, כאשר הם אינם מסוגלים לעשות משהו ולהסתמך על מדינה אחרת, בין אם היא שכנת איראן ובין אם לאו, זה מראה בפני עצמו שהם לא יוכלו לעשות זאת בעצמם. כי כשהם לא יכולים לעשות את זה, מדינות אחרות לא יכולות. שנית, הניסיון מלמד כי לארצות הברית ולישראל עצמן אינן אינטרסים משותפים קבועים ארוכי טווח עם מדינות אחרות. כי לישראל יש תאוות בצע חסרת גבולות. למרות שלעתים נראה שהוא מתעניין במדינות מסוימות, הוא מציב את האינטרסים שלו לפני כל דבר אחר. גם אמריקה עובדת כך.
זו המדיניות שלהם. מאמצים אלה, שהם עושים בארץ הזאת ואותו מדינת השכנה לאיראן, הם לדעתי ניסיון עקר לפתוח חזיתות מרובות בפני איראן ולעסוק אותה במטרה לעוות את תשומת לבה מסוגיית היסוד של עולם האסלאם, קרי סוגיית פלסטין ואל-קודס. הדבר ברור וגם ניכר בדברי המנהיג העליון. סוגיית אל-קודס ופלסטין משפיעה ופעילה מאוד בפוליטיקה הישראלית. מכיוון שהם כבר לא יכולים לעשות שום דבר נגד איראן, הם משתמשים במדינות האלה לייצר משבר. כמו מה שהושג בשנים האחרונות במקרה של הרפובליקה של אזרבייג'ן, ארמניה ואזור הקווקז.
למעשה, ישראל חלשה מכדי לעמוד מול עוצמתה של איראן, איראן חזקה מאוד, וכיום היא המדינה החזקה ביותר באזור. כי יש לה כוח ולגיטימציה לאומית, עממית ופוליטית, היכולת פנימית והיא ממשיכה לפתח ולהרחיב את השפעתה באזור. לרפובליקה האסלאמית יש נוכחות והשפעה בכל האזור והיא פופולרית בקרב עמי האזור. אך המדינות, הגורמים והזרמים המפלגתיים שיסכימו להיענות לדרישות הישראליות הללו ייכשלו ללא ספק. כאשר ישראל לא יכולה לעמוד מול איראן, איך הבובות שלה יכולות לעשות את זה?
במקביל לקשרים שיצר המשטר הציוני עם כמה מדינות, הוא עשה תהליכים דומים גם במרחב התקשורתי. למשל, לאחר ההכרזה על ההסכם בין איראן לסעודיה לחידוש היחסים, ראינו שהמנהיגים הציוניים הסירו את המסכות שלהם וכאילו הורד הכיסוי והם חשפו בפומבי ובגלוי את יחסיהם עם רשת הטלוויזיה איראן אינטרנשיונל. כלומר מיד לאחר מכן פורסמה השיחות של נתניהו ובנט עם הרשת הזו.
לאחר מכן הגיעה האופוזיציה האיראנית לשטחי פלסטין הכבושה ושם רזא פהלווי פגש אותם. ההיסטוריה של האזור מעידה על כך שהרפובליקה האסלאמית של איראן תומכת בכל מקרה במהות הערבית-אסלאמית של האזור, אבל זרמים כאלה תמיד פעלו נגד מדינות האזור בכל פעם שהם התאחדו. המשמעות היא שהיחסים בין פהלווי לבין ישראל תמיד היו לרעת מדינות האזור ובכל פעם שהם התקרבו זה לזו, הם הפכו לאויבים המרכזיים של מדינות אזור. לאור הידע שיש לך על המדינות באזור, מה לדעתך יהיו ההשלכות של היחסים ההדוקים בין המשטר הציוני והאופוזיציה האיראנית על מדינות האזור?
כשראינו את רזא פהלווי בישראל, צחקנו מאוד
נוכחותו של פהלווי בישראל הראתה עד כמה ישראל נחלשה
מי שנתנה כוח ותקווה לאומות באזור היא איראן
כשראינו שרזא פהלווי נמצא בישראל, צחקנו מאוד והבנו עד כמה ישראל נחלשה. לדעתי העם האיראני יודע יותר טוב ממני שזה מצחיק מאוד שמשטר כמו ישראל מקבל בברכה את בנו של השאה פהלווי כדי להחזיר את כוחו בעזרתו. כי באופן טבעי, הצד החלש צריך עזרתו של צד חזק כדי להפוך לחזק, לא צד חלש יותר.
המסע הזה הראתה שישראל היא כל כך חלשה ומיואשת שזקוקה למישהו כמו בנו של השאה פהלווי, שאין לו מעמד וערך; כשאין לו השפעה בתוך איראן או מחוצה לה. שנית, תודה לאל, האומות באזור הגיעו לרמה של מודעות שמבינות היטב את מהות הדברים ואת מה שיש מאחורי הקלעים של העניינים.
אנחנו אומרים כבר 20-25 שנה שאומות האזור אוהבות את ההתנגדות ושונאות את ישראל ואינן מקבלות את הנורמליזציה. גם איראן יודעת מה היא רוצה מהעולם האסלאמי ומהמדינות הערביות. היא לא רוצה שום דבר לעצמה. איראן עוזרת למדינות הערביות והאסלאמיות, כי אחד העקרונות החשובים ביותר של איראן הוא להגן על האמת ועל המדוכאים. המטרה של איראן היא להחזיר את פלסטין לפלסטינים ואת הקודס למוסלמים ולנוצרים ואת כל המקדשים לבעליהם.
במהלך 40 השנים האחרונות ועד היום ניסתה ישראל להסתיר ולעוות את האמת הזו. מאמצים אלה החלו כאשר האימאם חומייני (ז''ל) ציין את יום הקודס העולמי. האומות האסלאמיות והערביות קיבלו את דבריו של האימאם חומייני על הקודס, כפי שהם מקבלות היום את דבריו של המנהיג העליון של איראן. אבל מה שארה''ב וישראל עשו בשנים הללו הם המרדה בין סונים לשיעים ולאחר מכן היווצרות דאע''ש ואחר כך עיוות פניה של איראן, בטענה זו שאיראן מנסה להפוך את העולם האסלאמי והסוני לשיעי ורוצה לשלוט בעולם האסלאמי והערבי.
ההסתה לאתניות ערבית, פרסית ודתית וכל המאמצים הללו נכשלו. לכן, כיום מדינות האזור מודעות יותר. עכשיו הן יודעות שהמדינה שמקריבה את עצמה ופועלת למען סוגיות העולם האסלאמי והערבי היא הרפובליקה האסלאמית של איראן. מסיבה זו, אנו עדים עיום לצמצום והרס מאמצים כאלה על ידי אויבי איראן. לפיכך, כפי שאמרתי קודם, היציבות היא לטובת ציר ההתנגדות ואיראן. מכיוון שהיציבות הפנימית במדינות ובאומות האזור מאפשרת להן לראות את המציאות של המתרחש ומדגישה כי מה שעשתה האומה האיראנית במשך השנים האחרונות היה פעולה גדולה מאוד וחשובה ונכונה במיוחד.
העם האיראני הוכיח ביציבותו ובעמידותו שהוא החסיד האמיתי של הנביא מוחמד ואהל אל-בית (עליהם השלום). כשם שהמדיניות של אהל אל-בית (עליהם השלום) התייצבה ונשמרה בסבלנות, גם המדיניות של הרפובליקה האסלאמית של איראן והעם האיראני תישמר. כיום, צדקתה של איראן הולכת ומתגלה לכל העולם. אומות העולם הערבי שולחות היום ברכות לאיראן. תראו את האומה הפלסטינית, קבוצות ההתנגדות הפלסטינית וקבוצות ההתנגדות האחרות ואומות אחרות באזור - כולם מאמינים שמי שנתנה להם כוח ותקווה היא הרפובליקה האסלאמית של איראן.
דיברבו על תנאי החיים של העם הלבנוני, אם תרשו לי לשאול שאלה על המצב הפוליטי בתוך לבנון. ראינו שבמשך שבע שנים חיזבאללה קם בשיתוף הפעולה שלו עם התנועה החופשית הלאומית ומר מישל עאון באופן אחראי ותמך בו ולא הסיר את תמיכתו עד הסוף. מאוחר יותר הוכרז בנאומו של נצראללה כי חזבאללה תומך במועמדותו של מר סולימאן פרנג'יה לנשיאות על בסיס הסכמים והתחייבויות קודמות. עכשיו, אתם חושבים שהקשר הזה לנשיאות לבנון, שגם יש לו תקדים, כלומר לפני כמה שנים, תקופה אחת של שנתיים וחצי שנים, ולאחרונה שמעמדה של הנשיאות הלבנוני לא הוסדר כבר לשבעה חודשים, איך יפתח?
הפתרון לבעיה בלבנון ברור. זה לא מסובך. אבל מי מיישם את הפתרון הזה חשוב. לפני שבע שנים, כשמישל עאון נבחר לנשיא לבנון ואנחנו אומרים להיבחר עכשיו, כי העם הלבנוני צריך להבין ולהסכים על האינטרסים שלו. להבין מה שגרירות ארה"ב ושגרירות של מדינות אחרות רוצים. הלבנונים צריכים להתאסף ולדבר על הבעיות שלהם ולקבע עצמם שאיך ומה יכול לעזור להם להתגבר על הבעיות שלהם. לבנון מתמודדת כיום עם משברים כלכליים, פוליטיים ואסטרטגיים רבים, והמצב בה הרה אסון מאוד. במצב כל כך רע, הלבנונים חייבים להסתדר ביחד ולהגיע להסכם. אם הם לא יסכימו לצאת מהמצב הזה, על מה הם יסכימו עליו?
בינתיים אנחנו לא נכפה משהו על מישהו או קבוצה, מפני שאנחנו לא רוצים שמישהו יכריח עלינו משהו. זו המציאות של הפרשה. יש אנשים שרוצים לכפות עלינו מדיניות אחרת תחת הכותרת שאנחנו תומכים במועמד מסוים. כי הם לא מקבלים את המועמד הזה. אנחנו אומרים, אם שאתם לא מקבלים את המועמד שלנו, הציגו את מועמדכם. אבל אם אתם עושים כל הונאה כדי למנוע את בחירת מועמד, זה לא העבודה הנכונה.
לחיזבאללה יש הרבה כוח ויכולת באזור שבו נוכחת ההתנגדות. אבל ברמה רחבה יותר אנחנו חיים במדינה ואנחנו לא חושבים רק להציל את עצמנו ולהיות אדישים למולדת שלנו ולעם שלנו.בכלל לא. "אנחנו חושבים על האינטרסים של לבנון כולה. לכן אני אומר להם לא לקחת יותר מדי סיכונים ולא להסתמך מבחוץ. מספיק לשחרר את שעינה על חוץ. מי שסומך על ארה"ב, ארה"ב יכולה לספק חשמל ללבנון, אבל היא מונעת את זה. היא יכולה לתת לאיראן לעשות זאת, אך היא תמשיך למנוע זאת. זו יכולה להשאיר את העם הלבנוני לבנות מדינה באופן שהוא רוצה, אבל זה גם מונעת את זה והורסת הכל. אז הדרך והפתרון ברור, אבל צריך אומץ כדי לקבל החלטות במצבים קשים.
אם חסר משהו ולא שאלתי עליו, אתה רוצה שתדבר עליו, אשמח לשמוע ממך.
לא, בבקשה, אין שום דבר אחר. תודה רבה.
לסיום, אני מאחל בריאות למנהיג העליון של המהפכה, מר סייד חסן נצראללה ואתה ושוב מודה לך על הזמן שהקדשת לנו.
