עובדות חשובות שלא הוזכרו על מתקפת התגמול האיראנית על ישראל
בעוד משמרות המהפכה השתמשו בנשק הישן שלה במבצע "הבטחה אמיתית", ישראל נאלץ להשתמש בכל מה שהיה עליו ולשותפיו האחרים להתגונן מפני מתקפה איראנית רחבת היקף, שהובילה לחשיפת מידע שונה על יכולותיהם המבצעיות.
בערב ה-25 באפריל נראו סרטונים של מל"טים טסים מעל איראן, המעלים את האפשרות שאיראן תבצע מבצע ענישה נגד ישראל בהיקף מירבי. שעות לאחר מכן פרסמו כלי תקשורת איראן גם חדשות על תחילת מבצע התגמול האיראני באמצעות מערכות הנשק של חיל האוויר של משמרות המהפכה בתמיכת כוחות מזוינים אחרים.
לפני כמעט שבועיים, התקיפה האווירית שפתח ישראל על הבניין הקונסולרי של שגרירות של איראן בדמשק הביאה למותו של מפקדים בכירים במשמרות המהפכה האיראניים שנכחו באופן רשמי וחוקי בסוריה. כתוצאה מתקרית זו, הוכרזה רשמית באמצעות פלטפורמות שונות על החלטתה הנחרצת של איראן לבצע פעולת תגמול נגד ישראל.
השפעותיה של לוחמה פסיכולוגית זו על התנהגויותיהם השונות של האנשים והפקידים בישראל היו רבות. גם הגורמים הצבאיים של משטר זה עשו את מירב המאמצים להתעמת עם מבצע התגמול האיראני, שיוצג על ידי הזמנת מפקד פיקוד המרכז להגיע לישראל עם יועצים שונים נוספים. מספר ספינות מלחמה אמריקאיות הגיעו גם למרחקים קרובים יותר לישראל.
לבסוף, החליטו שלטונות המדינה להודיע ??למדינות האזור על ביצוע מדויק של פעולת התגמול של איראן 72 שעות לפני התקיפה, שכמובן גם האמריקאים וישראל ידעו עליו ומהלכים האחרונים הנדרשים להתמודדות מולה. מבצע התגמול האיראני, ובכל אחד משלושת הימים האלה שקדמו למבצע, בהכרזת החדשות, הם סללו את הדרך לסין לנהל פסיכולוגית את החזית שלהם.
לבסוף, מבצע הטילים והמזל"טים המשותף של ארצנו על ידי חיל האוויר של משמרות המהפכה החל בשיגור של מזל"ט מתאבד של שאהד 136 בערב ה-13 באפריל, ולאחר מכן הושלם זמן קצר לאחר מכן שיגור טילי שיוט ולבסוף שיגור טילים בליסטיים.
מבצע זה נמשך עד השעה חמש בבוקר ב-14 באפריל הודות למרחב הווירטואלי ולרשתות המדיה החברתית, במהלך ביצוע מבצע זה, פורסמו בזמן אמת קטעי וידאו שונים של תנועת טילים ומזל"טים, כמו גם כניסתם לישראל והתפתחויות נוספות במבצע זה.
סוף הסבלנות האסטרטגית
חלק מהאנליסטים מייחסים את תחילת העימות הקשה של המשטר הציוני עם ארצנו לניצחונו של חיזבאללה הלבנוני במלחמת 33 הימים ב-2006, כלומר לפני כ-18 שנים.
ללא קשר לדיוק של אמירה זו, השינוי בהתנהגות המשטר הזה עם הגורמים הפעילים של איראן האסלאמית באזור נגרם בהחלט על ידי מלחמה משפיעה ומכריעה זו.
עם תחילת מלחמת סוריה גברה מיום ליום נוכחותם של היועצים הצבאיים של ארצנו, ובמיוחד כוחות משמרות המהפכה האיראניים, במדינה זו, כלומר בקרבת גבולות המשטר הציוני, מה שהיווה סכנה ל- המשטר הישראלי.
הפעולה הראשונה של הציונים להתעמת עם נוכחות מנהיגי איראן יכולה להיחשב כחיסולו של שאהיד אללה דאדי, אחד ממפקדי כוח קודס של משמרות המהפכה האיראנים באזור, שהתרחשה בסוף ינואר 2013. המקרה החשוב הבא היה המתקפה האווירית שפתח המשטר הציוני על בסיס T4 הסורי באפריל 2017, שהובילה למות הקדושים של קבוצת יועצים איראנים.
אמנם התגובה נעשתה למשטר זה לנוכח המצב המסוים הזה, שכלל הטלת טילים על מרכזיו המודיעיניים והצבאיים ברמת הגולן הכבושה - ולמשך זמן מה גרם להרתעה יחסית במתקפה הישירה על האיראנים מצד ישראל - אבל שוב עם השינוי במצב באזור, המשטר הציוני ארגן התקפות נגד נקודות מסוימות בסוריה, מה שהוביל למותו של כוחות הייעוץ של ארצנו.
בתקופה זו, התנקשות בחייו של סגן גנרל חאג' קאסם סולימאני על ידי טרוריסטים של צבא ארה"ב התרחשה גם בבגדד בינואר 2018 כשהיה אורח רשמי של עיראק, שלפי גורמים אמריקאים בוצעה תוך פרובוקציות ציוניות. המשטר ואיראן הגיבו לאותה פעולת טרור במתקפה ישירה על בסיס האוויר עין אל-אסד בעיראק, שהיה אחד המקומות החשובים ביותר עבור האמריקנים במדינה זו.
נקודת המפנה בהתקפה על הגורמים הצבאיים של ארצנו באזור הייתה תחילתו של מבצע "מבול אל-אקצא" שיזמו חמאס ושאר פלגי ההתנגדות האסלאמית הפלסטינית ב-7 באוקטובר 2023. כשהתברר כי המשטר הציוני אינו מסוגל כדי להשמיד את חמאס, המשטר הזה, התגברה ההתנקשות באנשי צבא משפיעים שתומכים בחמאס הן בחיזבאללה הלבנונית והן בחיל משמרות המהפכה.
הבטחת התגמול האיראנית, שהובהר על ידי המפקד העליון של כוחות המזוינים, הגיעה כשבועיים לאחר המתקפה הציונית על שגרירות איראן בסוריה. לא ברור מה הסיבה לעיכוב זה של מספר ימים, אך בנוסף לביקורת אפשרית מצד כמה מומחים, יש לכך גם יתרונות.
ראשית, כפי שהזכרנו, גורם הלוחמה הפסיכולוגית נגד ישראל הגיע בשבועיים אלו לרמה הגבוהה ביותר האפשרית מזה למעלה משלושים שנה, ותגובות הגורמים השונים למשטר זה נוטרו ותועדו.
שנית, מתוך הבנה של הסכנה האמיתית של התקיפה, הקים המשטר הציוני שורה של תנועות צבאיות שונות בשטחים הכבושים, ללא קשר לשאלה אם איראן הגיבה ישירות או דרך ציר ההתנגדות, שהיו במעקב גם על ידי המודיעין של ארצנו. במיוחד לאחר ההודעה שאיראן תגיב ישירות, הגיעו תנועות האויב בטילי ההגנה שלו למקסימום האפשרי, שכלל בקשת סיוע מארה"ב ובעלות ברית אחרות של המשטר הציוני, וכל התנועות הללו היו תחת פיקוח מוחלט של איראן.
כמו כן, בתקופה שבין תקיפת המשטר הציוני בבניין הקונסולרי לביצוע המבצע, האויב בהחלט עשה כל מאמץ לגלות את תוכנית איראן ולקבל מידע על פעולת התגמול האירנית, ותנועות אלו היו במעקב של שירותי הביטחון. מוסדות המדינה שהיו אמורים לחסום נתיבי ריגול וחדירה פוטנציאליים של האויב יועילו.
לבסוף, האויב כבר היה מוכן לחלוטין להתגונן מפני המתקפה של איראן, ולמרות שחלקם עשויים לחלוק על הנושא הזה, מה שקרה היה מבחן של מכונת המלחמה של המדינה במבצע מוגבל מול כל הנכסים ההגנתיים של האויב.
מבצע "הבטחה אמיתית" היה שונה מפעולות טילים קודמות רבות של משמרות המהפכה האיראניים נגד אתרי טרור בסוריה ונגד אמריקה בעין אל-אסד במובנים רבים.
בפעולות שקדמו לוואאד א-סאדיק, אזורי היעד היו באזור צפון עיראק עד מזרח סוריה במרחקים של כמה מאות קילומטרים, והשתמשו בטילי פתח 110, פתח 313, זולפיקר וקיאם.
במבצע של 16 בינואר 2024 נעשה לראשונה שימוש בטיל החדש "ח'ייבר שכן", ששוגר לטווח של יותר מ-1,300 קילומטרים כדי להשמיד עמדות של קבוצות טרור מח'וזסטן ועד צפון מזרח סוריה בסביבה. העיר אידליב, ומספר הטילים הכולל בשימוש הגיע ל-24 טילים.
באותו מבצע, 3 אזורים עיקריים: צפון עיראק, מזרח הפרת בסוריה, אידליב בצפון מזרח סוריה ועוד כמה מקומות היו נתונים להתקפות בו-זמנית. היו לפחות שלושה אזורים שבהם נורו רקטות, כולל ח'וזסטן, קרמנשה ומערב אזרבייג'ן. כתוצאה מכך, המבצע הנ"ל נחשב למבצע הטילים הגדול ביותר בארצנו שבוצע מאז 2016 בתגובה לתנועות טרור שונות של האויב.
אולם במבצע הבטחה אמיתית, בהתחשב בכך שמתקפה על מקומות דיפלומטיים נחשבת באופן מסורתי למתקפה על שטח המדינה, החליטה הרפובליקה האסלאמית של איראן להפסיק את סבלנותה האסטרטגית ולתקוף את האויב בשטחה. השטחים הכבושים וביצוע הפיגוע באופן ישיר במטרה להנחית מכה עזה על הישות הציונית ולמנוע ממנה לבצע מחדש פעולות טרור נגד ארצנו.
מבצע זה בוצע מכמה אזורים במדינה בזמן מתאים לירי על עמדות אויב, שלפי המידע הקיים היה רחב יותר מכל פעולות הטילים האיראניות.
למעשה, השתתפותן של קבוצות טילים שונות ממקומות שונים בארץ במבצע צבאי חשוב ביותר נבדקה באופן מעשי והסיכונים הפוטנציאליים של שימוש בעמדות ירי חוזרות צומצמו למינימום.
מטרות התהליך
לדברי סרדאר באגרי, ראש מטכ"ל אמ"ן, במבצע זה היו שתי נקודות יעד מרכזיות, שכללו בסיס ריגול ברמת הגולן הכבושה וכן בסיס אוויר "נבטים" אליו הטיסה. היה ממוקם. מיקום הלוחמים המעורבים בפשע ה-13 באפריל. שני מפקדות אלו נכללו ברשימת המטרות של מבצע התגמול האיראני על תפקידם הישיר בפשע הנ"ל.
רמת הגולן של סוריה נכבשה על ידי המשטר הציוני לפני כמה עשורים, ובהתחשב בדומיננטיות של הרמות הללו על מגוון רחב של אזורי המזרח שלה, יש בהן תועלת רבה בענייני מעקב וריגול למשטר זה. נבתם הוא רשמית אתר הטייסות החמקניות ומטוסי ה-F-35 מהדור החמישי בידי המשטר הציוני, המופעלים בשנים האחרונות בחיל האוויר הישראלי לצד מטוסי F-15 ו-F-16. הלוחמים שיחקו לתוך הרעות של המערכת הזו.
נעשה שימוש בנשק
שלושה סוגי נשק, כולל מל"טים, טילי שיוט וטילים בליסטיים, שימשו נגד האויב במבצע זה, שהם הנשק ההתקפי העיקרי של חיל האוויר של משמרות המהפכה.
ביניהם, טילי השיוט ומזל"טים המתאבדים הם כלי הנשק החדשים ביותר של כוח זה בהשוואה לטילים הבליסטיים שהיו ברשות משמרות המהפכה מאז 1984. שני הענפים החדשים הללו פותחו לחלוטין באופן ילידי על ידי המומחים והמדענים של משמרות המהפכה האווירית. כוח תוך פחות משני עשורים.
המתקפה הראשונה בוצעה על ידי שיגור מספר מזל"טים מתאבדים. על פי התמונות הקיימות, כל המטוסים הללו או רובם הם מסוג שאהד 136 עם מנוע טורבו-פאן, שזכה לתהילה בינלאומית בשנים האחרונות.
בטיסה מאיראן, נאלצו המטוסים הללו לעבור מרחק של יותר מ-1,000 קילומטרים, ובשל הכיסוי האווירי של האויב, המרחק והמהירות הנמוכה של מטוסים אלה, השימוש בנשק זה הפך למפוקפק בעיני המשקיפים.
ניתן לשער שלמשמר המהפכה האיראני היו מספר מטרות בשימוש בנשק זה. ראשית, עם הגעת גדוד המל"טים לעבר האויב, החלה יכולת היירוט האווירי של קואליציית התומכים של המשטר הציוני לנקות את השמים על פני שטח רחב. זה נחשב לסוג של פעולה זדונית, וזה גם חשף את כוחם האמיתי באיתור ויירט של מזל"טים אלה.
שנית, בשל משך פעולת המל"טים, חיל האוויר של האויב מעורב באופן מעשי בהתמודדות עם המל"טים, וידם בביצוע פעולת תגמול נגד פלטפורמות הטילים במדינה מצטמצמת למינימום, מכיוון שמבחינה הגיונית, הנטל על הרחפנים מופחתים. ייתכן שהיירוטים גרמו למספר מהם להימלט מהמל"טים מהשטחים המרכזיים ולהגיע לשטחים הכבושים.
על פי מידע זמין, משמרות המהפכה האירניים לא השתמשו במזל"טים מתאבדים עם מנועי סילון, במשפחת שאהד 238 ובסוגים לא ידועים אחרים בהתקפה זו. מל"טים של שאהד 136 החלו את מסעם לעבר האויב ממשגרים בודדים קבועים, משגרי רכב ניידים ומשגרי משאיות קופסאות.
גל תקיפה נוסף כלל טילי שיוט. לפי הסרטון של שיגור הטילים הללו, חיל האוויר השתמש במבצע זה בדור הראשון של טילי שיוט בעלי כנפיים קבועות.
טילים אלו שוגרו ממשגר נייד. לטילים אלו מותקן מנוע סילון בחלקו העליון של גוף הספינה, וטווחם נע בין 1,000 ק"מ ל-1,650 ק"מ לסוגיהם השונים.
הודות לשימוש במנועי סילון, מהירות הטיסה של טילים אלו מוערכת ב-700 עד 900 קמ"ש, מה שמאפשר להם להגיע לשטחים הכבושים תוך פחות משעה וחצי.
טילים בליסטיים הם המוקד העיקרי של ההתקפה
אבל הגל העיקרי של התקפת משמרות המהפכה במבצע אודיה סאדיק כלל טילים בליסטיים. טילים אלו שוגרו בשעות הבוקר המוקדמות ב-26 באפריל, ובשל מהירות הטיסה הגבוהה שלהם, הם נכנסו לשמי השטחים הכבושים לאחר מספר דקות. מידע שפורסם מראה כי משמר המהפכה האיראני לא השתמש בטילים היפרסוניים של סג'יל, חורמשהאר, חאג' קאסם, ח'ייבר שכן 2 ופתח במבצע זה.
בהסתכלות על רשימת "הטילים הישראלים" השייכים למשמרות המהפכה האיראניים, מה שנותר לפגוע בישראל הם דזפול, עם טווח של יותר מ-1,000 ק"מ, קיאם 2, עם טווח של 1,000 ק"מ, רדואן, עם טווח של 1,400. ק"מ, ח'ייבר שכן 1, עם טווח של 1,450 ק"מ, אל-עמאד עם טווח של 1,650 ק"מ, ואל-קאדר עם טווח של 1,950 ק"מ, כששני המקרים הראשונים שימשו נגד היעד הנ"ל בגולן הכבוש , תוך התחשבות במרחק מאזורי הירי לאזור הפגיעה. אזורים אם משתמשים בהם. ברשימה זו, וח'ייבר שכן הם טילי שיגור נוטים לדלק מוצק והשאר הם טילי שיגור בדלק נוזלי ואנכי, כולם מצוידים במשגרים ניידים.
בשעות הראשונות של המבצע פורסמו כמה קטעי וידאו המציגים טילים מעופפים, התנגשויות בין הגנות אויב וטילים נוחתים ביותר מאזור אחד. כמה סרטונים כבר צולמו מזוויות שונות של אותו אזור. בסרטונים אלו ישנן כמה נקודות חשובות המוזכרות בטעות.
ביצועי הגנת אויב
שלטונות המשטר הציוני הכריזו בכזב כי 99% מהיירוטים של מערכות ההגנה שלו הצליחו במטרה להפחית את רמת ההשפלה של פעולות משמרות המהפכה האיראניות כלפי עצמה.
אם סרטוני השביתות לא היו מתפרסמים, אולי, כמו לפעמים סטטיסטיקת ההגנה האוקראינית, המשטר הציוני לא היה מקבל אפילו את אותו 1%, אבל נתון זה אינו תואם את מספר השביתות שצוין בהשוואת המספר. של קליעים מכל סוג שהוכרז על ידי האויב.
כמה מקורות לא רשמיים דיווחו שלפחות 15 טילים נפלו על בסיס נבטם, בעוד שהציונים מנסים לפתור את הסיפור בהודעה ש-7 טילים נפלו על חלקים לא רגישים בבסיס.
סרטונים שפורסמו של מערכות ההגנה של האויב בפעולה במקרה אחד מראים פיצוץ מסוים בגובה רב שנראה כקשור להשפעה מחוץ לכדור הארץ. כמה מקורות ייחסו אותו למערכת חץ 3. כמובן שהאמריקאים גם הכריזו רשמית על יירוט והשמדה של שלושה טילים בליסטיים על ידי ספינות הממוקמות בדרום מערב השטחים הכבושים.
במבצע זה השתמשה איראן בציוד הרגיל והידוע שלה, במיוחד מאחר שהמידע התעופתי שלה כבר הושג על ידי האויב, אך המשטר הציוני נאלץ להשתמש בכל מה שהיה לו ולשאר שותפיו, בשל נוכחותם בהגנה. עמדה. הוא משמש להגנה מפני מתקפה איראנית רחבת היקף, שהובילה לחשיפת מידע שונה על יכולותיה המבצעיות.
הדבר החשוב ביותר הוא מספר הפגזים שהצליחו לכלות את טילי האויב המוכנים לשיגור. מטבע הדברים, אם הרפובליקה האסלאמית של איראן מתכוונת להרחיב את הסכסוך, בדיוק הגיע הזמן לחרוש את השטחים הכבושים באזורים שונים כאשר מערכת ההגנה של האויב מותשת.
ברור שבכל קרב באמצעות שיגור טילי ההגנה הראשונים של האויב נגד התקפת הגדוד הראשון של הטילים האירניים, שעשויים להיות מסוגים ישנים או בעצם הונאה, נחשף מיקומם וניתן לשגר את הטילים הבליסטיים ההיפרסוניים הבאים בתוך פרק זמן שנקבע על ידי האויב של בערך תוך פחות מ-5 דקות, ההערכה היא להגיע למקום המדובר ולהוציא לחלוטין את מערכת האויב מהיקף המבצעים, אסטרטגיה שחיזבאללה הלבנוני פרסם סרטון של יישום בימים האחרונים נגד מערכת כיפת ברזל.
בכל מקרה, השגת מידע שונות על היבטי תפקוד מערך ההגנה של האויב ויעילותה תועיל בסכסוכים הסופיים עם המשטר הישראלי.
לוחמי האסלאם, באומץ לבם, יחד עם התכנון והניסיון שלהם בשנים האחרונות, תוך היערכות למקסימום כוח הלחימה שלהם, השתמשו רק בחלק מכוחם במבצע זה, ואיראן האסלאמית הראתה שהיא יוצרת ישירות כלי הנשק, התוכנית והתוכנית המתאימה לשימוש בהם נגד כוח אטומי.
