חיזבאללה וחמאס וקללת העשור השמיני
ישראל לאחר ה-7 באוקטובר, ועם המשך המלחמה בחודש התשיעי שלה, החלה לחיות במציאות חדשה, שכותרתה "תחילת קריסת הציונות", מה שהחל למעשה לאחר ש"מבול אל-אקצא" הצליח לתקוף את הרצון לשרוד בתודעה הישראלית.
ניכר היה בולט במהלך קרב "מבול אל-אקצא" שמנהיגי ישראל התעקשו, בכל הצהרה פוליטית או הופעה בתקשורת, להתמקד בעובדה שישראל מנהלת מלחמת פרוקסי קיומית ברצועת עזה, וכי היא נלחם לא רק בהגנה על ישראל אבל למען דמותו של המערב בכללותו ועתידו.
תעמולת המלחמה הקיומית בה השתמשו מנהיגי ישראל משקפת מצב של חרדה גדולה השולטת במוח הישראלי מהחזרה ולדבר שוב על "קללת העשור השמיני", עליה דיברו לפני שנים, ואז הפכה לסיוט של ממש לאחר קרב "מבול אל-אקצא", סיוט שמטריד את ישראל עוד יותר ממתי.
מאז תחילת המלחמה ברצועת עזה אימצה ישראל נרטיב אחד, שהוא נלחמת בשם ההיסטוריה והציוויליזציה, ושהיא עומדת בצומת דרכים להבטיח את קיומה ועליה להשיג ניצחון מוחלט על חמאס ו חיזבאללה, וחייב להגן על עצמו במלחמה הזו.
ישראל נלחמת על הישרדות זו עובדה המוכרת לנתניהו ולמנהיגים אחרים של "הציונות הדתית", שהבינו את משמעות התבוסה ב-7 באוקטובר, וכי הישרדותה תלויה במה שהבטיחה למתנחליה להיות "הארץ המובטחת". דמוקרטיה, בטחון ושגשוג כלכלי." קללת העשור השמיני רדפה אותם בכל מקום. מתנחל ישראלי, בין אם רגיל ובין אם רשמי, עד כדי כך שגרם לרבנים ישראלים רבים להכריז לאחרונה באומרו: "נתניהו יהיה ראש הממשלה האחרון בישראל", ורבים אחרים אישרו, בעמדות ובהצהרות בנושא, כי הספירה לאחור לעתיד "ישראל" כבר החלה.
האמירה הבולטת בהקשר זה הייתה הצהרה של נתניהו באופן אישי, בה אמר: "נשאף להבטיח שישראל תחיה 100 שנה, כי אף מדינה יהודית לא הגיעה מעולם ל-80 שנה".
מה שהדהים אותי יותר מכל היו מספר התבטאויות אחרונות בהקשר זה, ובעיקר מה שכתב אלון מזרחי לאחרונה על "עתיד ישראל" שמונה חודשים לאחר המלחמה ברצועת עזה, מה שמשקף מידה של מודעות ומודעות בקרב האליטה הפוליטית. בישראל על המתרחש הוא אמר: "פרויקט ישראל זה לא ישרוד את כל זה נלחם, זה נלחם על פריבילגיה ועליונות זה לא כמו הפלסטיני שנלחם על כבוד".
שורה של כתבים, בעבר ובהווה, פורסמו בהקשר זה הסופר היהודי האמריקאי תומס פרידמן, הידוע בהטיה המוחלטת שלו כלפי ישראל, העיר: "ישראל שהכרנו הולכת ונעלמת, וכיום היא עומדת בפני איום קיומי. ”
באשר לבני גנץ, חבר מועצת המלחמה שהתפטר, ציין מוקדם יותר ואמר: "השליטה הפלסטינית על ישראל בעתיד אינה רחוקה מהמציאות, וכי ישראל תצטמצם בשנים הקרובות כדי להפוך להתנחלויות גדרה וחדרה. באשר לגדעון לוי, עיתונאי ישראלי ידוע, אמר: "אף אחד לא יוכל לעצור את תהליך ההרס העצמי הפנימי של ישראל, מכיוון שהמחלה הסרטנית של ישראל הגיעה לשלביה האחרונים ואין דרך לטפל בה".
אהוד ברק, ראש ממשלת ישראל לשעבר, אמר: "אנו חוששים שקללת העשור השמיני שפקדה את מדינות היהודים לשעבר או מדינת החשמונאים תפוקד את ישראל", ואילו יובל דיסקין, ראש השב"כ לשעבר. , אמר: "ישראל לא תשרוד לדור הבא". באשר להיסטוריון הישראלי בני מוריס, הוא רשם הצהרה פוליטית קודמת שבה אמר:
"ישראל היא מקום שבו השמש תשקע ותהיה עדה להתפרקות או לשקוע בבוץ תוך שנים, הערבים והמוסלמים ינצחו, והיהודים יהיו מיעוט בארץ הזו, נרדפים או נהרגים". העיתונאי הישראלי עקיבא אלדר, הגיב לאחרונה: "נתניהו, עם אופן הניהול והסגנון הפוליטי שלו, יוביל לנפילתה של הציונות.
מה שהכי מדאיג את ישראל מהמצב אליו הגיעה, ובא לידי ביטוי על ידי מנהיגים פוליטיים רשמיים ובלתי רשמיים בהווה ובעבר, לאחר שההתנגדות הפלסטינית בעזה הצליחה להתיש, לבלבל ולהביס את צה"ל מבחינה צבאית ופסיכולוגית במהלך תשעה חודשים, פרוץ מלחמה מקיפה עם חיזבאללה, שקללת העשור השמיני תהפוך למציאות מעשית, בשל האיום האסטרטגי שמציבה ההתנגדות האסלאמית הלבנונית לאור ההסלמה בהיקף. עימות בחזית הצפונית בעיני משקיפים רבים, הגרוע מכל עוד לפנינו, למרות האימה מכל מה שראינו.
"ישראל" לאחר השביעי באוקטובר, ועם המשך המלחמה בחודש התשיעי שלה, החלה לחיות במציאות חדשה, שכותרתה "תחילת קריסת הציונות היא החלה למעשה לאחר ש"מבול אל-אקצא" הצליח בהתקפת הרצון לשרוד בתודעה הישראלית, וכאחת ההשלכות החשובות ביותר של המלחמה המתמשכת ב"ישראל והשפעותיה, חזרה פעם אחת תופעת ההגירה השלילית וחוסר האמון בצה"ל. שוב נחשף לאחרונה כי יותר מחצי מיליון מתנחלים ישראלים עזבו את ישראל מה-7 באוקטובר עד אפריל השנה, בעוד הסקרים האחרונים רשמו 15% מהמתנחלים חושבים לעזוב את ישראל לתמיד, וזה משקף את מצב ההתפוררות הפנימית שהחל לחלחל שוב לישות הישראלית, חברתית, כלכלית ופוליטית, כתוצאה מאובדן הביטחון האישי ומכישלונה של ממשלת נתניהו לספק את מה שהבטיחה לבוחריה.
אולי הכותב היהודי בעיתון הישראלי הארץ, ארי שבט, סיכם את הסצנה בישראל כשכתב לאחרונה: "אין טעם לחיות בארץ או לכתוב ל"הארץ". חייבים להיפרד מחברים ולעבור לגור בפרנסיסקו, ברלין או פריז אנחנו חייבים להסתכל ברוגע ולצפות במדינה".
ההצהרות האחרונות של נפתלי בנט היו כמו תחינה, כאשר פנה למתנחלים ואמר: "אל תעזבו את ישראל, אנחנו עוברים את התקופה הכי קשה, ירידה במלחמה, חרם בינלאומי, פגיעה גדולה בהרתעה, 120 אסירים ישראלים המוחזקים על ידי חמאס, אובדן שליטה על הכלכלה ואימפוטנציה אנחנו תקועים בבור, והדבר שהכי מדאיג אותי הוא הדיבורים של המתנחלים על יציאה לחו"ל ולעולם לא לחזור".
ישנן השלכות חשובות שנרשמו בהקשר של קריאת המציאות של ישראל לאחר "מבול אל-אקצא", שנחשף לאחרונה על ידי המכון הישראלי לחקר הביטחון הלאומי, אשר אישר כי "הלגיטימציה של ישראל" נשחקה מאוד במהלך החודשים האחרונים. כפי שהיא חיה בבידוד והפכה בקונפליקט עם עצמה, שלא לדבר על ההידרדרות החמורה במעמדה הבינלאומי והשלכותיה בכל הרמות הפוליטיות, הכלכליות, התרבותיות והחברתיות, וחוסר היכולת של "ישראל" להמשיך במלחמה לאחר פגיעה בביטחון הלאומי.
ההתנגדויות הפלסטיניות והלבנוניות רושמות הישגים אסטרטגיים במשוואות הסכסוך הקיימות, ואולי הדבר החשוב ביותר שניתן לרשום הוא ההצלחה בחילוץ אלמנט ההפתעה מ"ישראל", בין אם ברצועת עזה ובין אם בחזית הצפונית הלוהטת, שהיווה חזית תמיכה אמיתית להתנגדות הפלסטינית ברצועת עזה.
כל ההערכות מצביעות על כך שמלחמה עם חיזבאללה תוביל לעזיבה המונית של מה שנותר מהמעמד היצרני ב"ישראל", בתקופה שבה הוא חווה מצב תשישות חסר תקדים במישורים רבים, האחרון שבהם היה סירובם של יותר מ-900 קצינים להשלים שירות צבאי ונסיגת ההון, הסוחרים ושאר המעמדות החשובים.
מצד שני, עידן העליונות הצבאית והאסטרטגית שאמריקה תמכה בו הסתיים, ותחילתה של ישראל מדשדשת מבפנים למעשה החלה כשהיא חיה במצב של שחיקה. הדבר קשור לחוסר היכולת האמריקאית להגן קו ההגנה הראשון שלה באזור, ובכך חזרת הדיבורים על "ישראל כמעצמה אזורית, היא הפכה לנושא של חשדנות, ותדמיתה כ"מדינה" חזקה צבאית.
כך נאמר במחקר האחרון שהוכן לאחרונה על ידי המכון הישראלי למחקרי ביטחון לאומי באוניברסיטת תל אביב, שהזהיר בתוקף מפני כניסת ישראל לעימות כולל עם חיזבאללה, וראה את החשיבות בהגעה להפסקת אש ארוכת טווח ברצועת עזה וסגירת עסקת חילופי שבויים, שתאפשר החזרת השקט בחזית הצפונית והסדר מדיני עם חיזבאללה.
מציאות שממנה ניתן להסיק של"ישראל" יש שתי אפשרויות, לא שלישית. או שהיא מקריבה את עצמה כדי להציל את נתניהו, או שהיא מקריבה את נתניהו כדי להציל את עצמה מההתמוטטות האסטרטגית הבלתי נמנעת. מחכה לה חשבון הפסד כבד שעליה לשלם, ואם היא תפסיק, היא תצא מובסת.
עם זאת, אם היא תצא להרפתקה חדשה על ידי פתיחת מלחמה מקיפה עם חיזבאללה בלבנון, היא תחפור את הקבר שלה החזית הצפונית לא תהיה פיקניק, והיא תהפוך את חיי הישראלים לגיהינום גדול עוד יותר מזה. זה עכשיו, וזה יוביל לתבוסתה בעימות הזה לנצח.
האפשרויות של ישראל מצטמצמות עם כל יום שעובר של המלחמה, ואין לה ברירה אלא להשלים עם תבוסה וכישלון וללכת להפסקת אש קבועה ולעסקה שתשלם את מחירה כמו שצריך.
