העתיד האפל של ישראל
בניתוח של עתידה האפל של ישראל כותב פארן אפרז: הממשלת ישראל נמצא במסלול לא ליברלי, אלים והרסני. כעת המלחמה בעזה והמשבר המשפטי שלפניה הקשו מתמיד על המשך המשך והביאו את ישראל לנקודת שבירה. ישראל נמצאת במסלול של הפיכתה לסמכותנית ביחסה לא רק לפלסטינים, אלא לאזרחיה, ועלולה לאבד במהירות רבים מחבריה ולהפוך למנודה.
אילן ברון, פרופסור לפוליטיקה בינלאומית באוניברסיטת דרהם, ואלי זלצמן, פרופסור חבר ללימודי ישראל באוניברסיטת מרילנד, כתבו ב-Foreign Affairs ב-12 באוגוסט: במסגרת הזמן של יצירת ישראל במאי 1948; מייסדיה דמיינו משטר המוגדר על ידי ערכי המערב. במגילת העצמאות, כמסמך המכונן של המשטר הישראלי, נטען כי המדינה "תבטיח שוויון זכויות חברתי ומדיני מלא לכל תושביה, ללא הבדל דת, גזע ומין, ותהיה נאמנה לעקרונות של מגילת האומות המאוחדות".
אולם החזון הזה מעולם לא התממש מלכתחילה - במשך כמעט שני עשורים לאחר חתימת ההצהרה, הפלסטינים בישראל חיו תחת שלטון צבאי. החברה הישראלית מעולם לא הצליחה לפתור את הקונפליקט בין המשיכה האוניברסלית של האידיאלים של ההצהרה לבין הדחיפות המצומצמת יותר של הקמת ישראל כמדינה יהודית כדי להגן על העם היהודי. במהלך עשרות השנים, הסתירה המובנית הזו צצה שוב ושוב, ויצרה התפתחויות פוליטיות שעיצבו ועיצבו מחדש את החברה והפוליטיקה הישראלית - מבלי לפתור את הסתירה. אבל כעת המלחמה בעזה והמשבר המשפטי שלפניה הקשו מתמיד להמשיך בדרך זו והביאו את ישראל לכישלון. המשטר הישראלי נמצא בדרך לא-ליברלית, אלימה והרסנית יותר ויותר. אם ישראל לא תשנה מסלול, האידיאלים המערביים של הקמתה ייעלמו כליל כשישראל צוללת לעתיד אפל יותר, כזה שבו ערכים לא ליברליים מגדירים את המדינה והחברה כאחד. ישראל נמצאת בדרך להפוך ליותר ויותר סמכותנית ביחסה לא רק לפלסטינים, אלא לעם שלה.
היא עלולה לאבד במהירות רבים מהחברים שעדיין יש לה ולהפוך למתבודדת, מנותקת מהעולם, ועלולה להיקרע על ידי סערה פנימית בעוד שסעים מתרחבים מאיימים על עצם קיומו של המשטר. המצב הרעוע בישראל הוא כזה שהעתיד המדומיין הזה בכלל לא מוזר, אבל הוא גם לא בלתי נמנע. ישראל עדיין יכולה למשוך את עצמה לאחור מהתהום. העלות של אי ביצוע זה עשויה להיות גבוהה מדי לשאת.
סוף הציונות
מתקפת חמאס ב-7 באוקטובר פגעה בישראל בתקופה שבה היא עמדה בפני חוסר יציבות פנימית קשה. שיטת הבחירות של משטר זה, הנשענת על ייצוג יחסי, אפשרה לעשורים האחרונים למפלגות פוליטיות שוליות וקיצוניות יותר להיכנס לכנסת. מאז 1996, היו 11 ממשלות שונות, שהוקמו כל שנתיים וחצי בממוצע. שישה מהם הונהגו על ידי ראש הממשלה הנוכחי בנימין נתניהו. בין 2019 ל-2022 נערכו בישראל חמש בחירות כלליות. מפלגות פוליטיות קטנות מילאו תפקיד מפתח בהקמת והפלת ממשלות על ידי הפעלת השפעה בלתי מידתית. לאחר הבחירות האחרונות, בנובמבר 2022, הקים נתניהו ממשלה בתמיכת מפלגות פוליטיות ומנהיגי ימין קיצוני, והעלה לשלטון כוחות בפוליטיקה הישראלית שהיו מזמן מהצד.
בשנת 2023, נתניהו ובעלי בריתו מהימין הקיצוני דחפו אז להצעת חוק רפורמה משפטית שהייתה מבקשת לצמצם משמעותית את הפיקוח של בית המשפט העליון על הממשלה. נתניהו קיווה שהרפורמות המוצעות יגנו עליו מפני התיק הפלילי המתנהל נגדו. בעלי בריתו החרדים רצו רפורמות שימנעו את גיוסם של אלפי תלמידי ישיבות שכבר זה מכבר פטורים משירות צבאי, והציונות הדתית תכננו את הרפורמות כדי לחסום את יכולתו של בית המשפט העליון להגביל את הבנייה בהתנחלויות. הרפורמות השיפוטיות שהוצעו עוררו מחאות נרחבות ברחבי המשטר וחשפו פער חברתי עמוק בין אלה שרוצים שישראל תישאר מערכת פוליטית עם מערכת משפט עצמאית לבין אלה שרוצים ממשלה שיכולה לעשות פחות או יותר מה שהיא רוצה שיצרה מפגינים סגרו ערים, חיילי מילואים צבאיים איימו שלא לשרת אם הצעת החוק תעבור, ומשקיעים ציינו שימשכו את כספם. גרסה של הצעת החוק עדיין התקבלה בכנסת ביולי 2023, אך בוטלה על ידי בית המשפט העליון בתחילת השנה. נכון לעכשיו, קואליציית השלטון מנסה להחיות כמה מרכיבים של רפורמות משפטיות; גם כשהמלחמה נמשכת בעזה.
המחאה נגד רפורמות משפטיות בהחלט עוררה חששות בתוך ישראל לגבי האופי הדמוקרטי של המשטר הזה, אבל היא לא עוררה שאלות לגבי אחריותה של ישראל כלפי פלסטינים החיים תחת כיבוש. למעשה, ישראלים רבים מפרידים בין היחס של המשטר שלהם לפלסטינים מתפקדת כמערכת פוליטית. מזה זמן רב, הישראלים לא סובלים את האלימות של מתנחלים יהודים כלפי פלסטינים. בניגוד לחוק הבינלאומי, ישראל מעמידה את הפלסטינים שחיים תחת שלטונה בגדה המערבית ובמזרח ירושלים תחת שלטון צבאי. ממשלות ישראל עוקבות פיקחו על הרחבת ההתנחלויות היהודיות בגדה המערבית, וסיכנו את הקמתה העתידית של מדינה פלסטינית עצמאית. המלחמה בעזה, שבה הרגו כוחות ישראליים כ-40,000 בני אדם לפי הערכות שמרניות, חשפה ישות שנראה שאינה מסוגלת או לא מוכנה לקיים את החזון האידיאליסטי של הכרזת העצמאות שלה.
שמאלנים רבים בתוך ישראל הודו זה מכבר כי לאכזריותו של הכיבוש הצבאי ולדרישות של כוח צבאי כובש יש השפעה משחיתת על החברה הישראלית כולה. המדען והפילוסוף הישראלי ישעיהו ליבוביץ צפה ב"גאווה והאופוריה" שלאחר מלחמת ששת הימים ב-1967 וחזה תפנית אפלה יותר. הוא הזהיר ב-1968 שהחגיגה הזו תוביל אותנו מלאומיות גאה ועולה לאולטרה-לאומיות משיחית קיצונית, וליבוביץ טען שרגשות כה חזקים הם ביטול הפרויקט של ישראל, המוביל ל"ברבריות" ובסופו של דבר ל"קץ הציונות". הסוף הזה הוא עכשיו יותר ממה שישראלים רבים יודו.
ישראל צועדת לכיוון בלתי ליברלי באופן מעמיק במסלול הנוכחי שלה, הפנייה ימינה, המונעת על ידי פוליטיקאים כמו גם מצביעים רבים, עלולה להפוך את ישראל למדינה אתנית-דתית הנשלטת על ידי מועצה מחוקקת ומשפטית יהודית וקיצוניים מנוהל דתי, לא פחות מגרסה יהודית. השינויים הדמוגרפיים והחברתיים-פוליטיים של ישראל, לרבות הגידול המהיר של האוכלוסייה החרדית, המעבר ימינה של צעירים יהודים ישראלים, והירידה במספר היהודים הישראלים המזדהים כחילונים, יצרו יותר גופים דתיים הרואים המשך קיומה של ישראל כחלק ממאבק בלתי ניתן לפיוס בין היהדות והאסלאם יודע. פוליטיקאים חרדים-לאומיים הקוראים בגלוי לממשלה שבה הדת משחקת תפקיד מובהק יותר כוללים את בצלאל סמוטריץ', איתמר בן גביר, כולם שחקנים מרכזיים בממשלת הקואליציה של נתניהו. הם מייצגים ענף חדש יחסית אך משפיע יותר ויותר בתנועה הציונית הדתית המכונה הרדל, המאמינה שאלוהים הבטיח ליהודים את כל ארץ ישראל המקראית, דוחה את התרבות והערכים המערביים ומתנגדת ביסודה לנורמות המקובלות של הליברליזם. כמו ההפרדה בין בית הכנסת למדינה ושוויון מגדרי.
גם ישראל הלא-ליברלית תהפוך למשטר שנוא. ישראל מבודדת כיום יותר ויותר בינלאומית, וארגונים בינלאומיים רבים מבקשים נגדה צעדים משפטיים ודיפלומטיים עונשיים. פרשת רצח העם בבית הדין הבינלאומי וחוות דעתו האחרונה בנושא אי חוקיות הכיבוש, צו המעצר של בית הדין הפלילי הבינלאומי לנתניהו ושר הביטחון יואב גלנט, ומספר רב של האשמות מהימנות על פשעי מלחמה והפרות זכויות אדם, הטילו מכה. מעמדה של ישראל אפילו בתמיכתם של בעלי ברית מרכזיים, ההשפעה המצטברת של דעת קהל שלילית, אתגרים משפטיים והאשמות דיפלומטיות תדחיק את ישראל יותר ויותר מהבמה העולמית. ישראל לא-ליברלית עדיין תקבל תמיכה כלכלית מכמה מדינות, כולל ארצות הברית, אבל תהיה מבודדת מדינית ודיפלומטית מחלק גדול משאר הקהילה העולמית, כולל רוב מדינות ה-G-7. מדינות אלו מפסיקות לתאם עם ישראל בנושאי ביטחון, לקיים הסכמי סחר עם ישראל ולקנות נשק מתוצרת ישראל. סביר להניח שישראל תהפוך להיות תלויה לחלוטין בארצות הברית ופגיעה לשינויים בנוף הפוליטי של ארה"ב, בתקופה שבה יותר אמריקאים מפקפקים בתמיכתה הבלתי מותנית של ארצם במדינה היהודית.
ישראל שבורה
ככל שישראל הופכת סמכותנית יותר, המפנה הבלתי-ליברלי הזה לא מחפה על הפילוגים הגוברים בתוך ישראל. המדינה מאבדת יותר ויותר את המונופול שלה על השימוש הלגיטימי בכוח, ומחלוקות עלולות להתלקח עד כדי מלחמת אזרחים. עימות אלים שנערך לאחרונה בבית המעצר שדה תימן, שבו נקראו לחקירה חיילים החשודים בהתעללות בבן ערובה של חמאס, עשוי להעיד על מה שעתיד לבוא. מילואים, אזרחים ואפילו חבר ימין קיצוני בפרלמנט תקפו שוטרים צבאיים בתוך הבסיס, זעמו על כך שאנשי צבא נעצרו בגין התעללות באסיר פלסטיני. בעתיד, תרחישים כאלה עשויים להיות נפוצים יותר. סימנים נוספים לפיצול במנגנון הביטחון של ישראל כוללים את צמיחתן של מיליציות מתנחלים - קבוצות שהממשלה נרתעה מלפגוע בהן למרות ההתקפות האלימות שלהן על פלסטינים - והעובדה שהחיילים הזהירו את המשגיחים מפני אספקה ??בלתי חוקית של סיוע הומניטרי לעזה
שלטון החוק בישראל עלול להיהרס. ממשלה ללא שלטון חוק תתפקד על פי הדמוקרטיה החלולה המועדפת על הימין הקיצוני. הביטחון הופך למערכת מקוטעת ללא פיקוח וללא פיקוד מאוחד, והמונופול של השימוש הלגיטימי בכוח אובד. קבוצות שונות טוענות לזכות לאלימות, ביניהן מיליציות מתנחלים חמושות, אזרחים המזוהים עם הימין הקיצוני וכוחות הביטחון הקיימים.
זה לא עתיד מדע בדיוני. הסכסוך בעזה עורר פילוגים פוליטיים פנימיים, במיוחד בין קבוצות ימין התומכות בצעדים צבאיים וביטחוניים קיצוניים המתעלמים לחלוטין מהמשפט ההומניטארי הבינלאומי, ואחרות שקוראות לגישה פייסנית יותר כלפי הפלסטינים. המלחמה גם העמיקה את השסעים בין יהודים חילונים לדתיים. ויכוח גדול בתוך ישראל בשאלה האם יש לכפות על יהודים חרדים לשרת בצבא - כמו כל שאר הישראלים - הניע את המתחים הללו. בית המשפט העליון בישראל קבע לאחרונה כי הממשלה אינה יכולה להימנע מגיוס חרדים ועליה להפסיק לממן ישיבות שתלמידיהן אינם נרשמים לפי החוקים הקיימים - החלטה שחיזקה את המאמצים להחיות חוק רפורמה בשיפוט.
