אנליסטים ישראלים: נתניהו הוא השליט היחיד שיכול לגזור על בני הערובה חיים או מוות
האנליסטים בעיתונים הישראלים היום, יום שישי, נראו מיואשים וכאילו איבדו תקווה לאפשרות לעצור את המלחמה בעזה, והביעו דאגה מהתרחבותה למלחמה אזורית רחבה, לאור ראש הממשלה, בנימין נתניהו, בהיותו היחיד שהחליט על הפסקת אש וחילופי שבויים.
הפרשן הצבאי בעיתון "ישראל היום", יואב לימור, אמר: "אנו מתקדמים לדיקטטורה בעיניים פקוחות ובקצב מהיר. לכנסת אין חשיבות מזה זמן, וחבריה נמצאים כבר זמן רב. חופשה שערורייתית בזמן המלחמה, וגם כשהם עובדים הם לא ממש עוקבים אחר עבודת הממשלה, אלא מהווים מקהלת עידוד עבורה , ושרים יוצרים חותמת גומי אוטומטית לכל רעיון וגחמה.
הוא הוסיף, "המצב בקבינט מדאיג במיוחד. הגוף הזה, שהממשלה הסמיכה לאשר מדיניות ולקבל החלטות, הוא באמת עקר, מסיבות פוליטיות ואישיות. נתניהו לא סומך על שריו או על ראשי הביטחון. מנגנון, ונמנעת מלשלבם בסוגיות קריטיות לביטחון המדינה, והיועצת השיפוטית ציינה בנוסף, היא ציינה כי התקבלו החלטות לאחרונה ללא התייעצות ואישור מהקבינט.
הוא המשיך, "השאלה היא על מי נתניהו סומך ומי נותן לו עצות בקבלת החלטות בתקופה המורכבת ביותר בתולדות המדינה, וחשוב מכך, מתי ואיך הפכה ישראל למדינה שבה אדם אחד מחליט על משהו. כל הנושאים, כפי שקורה במערכות שאינן דמוקרטיות".
לימור ציינה, "העסקה (להפסקת אש וחילופי שבויים) היא דוגמה מצוינת לכך שנתניהו מקבל החלטות על כך לבדו, ומסרב לדון בה בקבינט, למרות הבקשה הברורה של שר הביטחון, יואב. גלנט, שביקש לדון בהשלכות הפוטנציאליות שלה על הביטחון במובן הרחב, כלומר החשש שקריסת העסקה תוביל למלחמה אזורית".
מחלוקת קשה בין מפקדי צה"ל לנתניהו
גם הפרשן הצבאי בעיתון "הארץ", עמוס הראל, ציין כי "מבלי שהקבינט או הממשלה יקבלו החלטה, גוברים החיכוכים בצפון, ואיתו החשש להתפרצות נרחבת של תגמול מצד חיזבאללה, איראן. , או שניהם, בעקבות החיסולים בביירות ובטהרן הסכנה עדיין לא הסתיימה".
הוא הוסיף, "נתניהו לא ניצח את חמאס, אך בתמורה הוא גיבש לעצמו עמדת עליונה חשובה בזירה הפנימית, על ידי מחיקת זיכרון האסון (ב-7 באוקטובר), העברת האחריות למנגנון הביטחון והפניית סוגיית החטופים לסוגיה פוליטית מפלגת, על ידי שכנוע תומכיו". שליטה בציר פילדלפיה ובמסדרון נצרים פירושה היצמדות לעניין הבסיסי והמהותי, גם אם המחיר כמעט בוודאות משולב עם חייהם של חטופים אחרים".
הראל הדגיש כי "מלחמת התשה משרתת את האינטרסים שלו בצורה מושלמת. היא תיתן לו עילה חלופית לאפס פעולה בכל החזיתות - בבחירות, במשפט הפלילי שלו, בחקירת המלחמה".
הוא ציין כי "האווירה במטכ"ל קשה, בשל שילוב של תחושת הכישלון שפקדה את הצבא לאחר הטבח ('מבול אל-אקצא'), הטעויות והליקויים המחרידים בחקירות הפנים, וכן ההבנה הגוברת שישראל תקועה במלכודת אסטרטגית שמתעצמת בכמה חזיתות".
לדבריו, "ההנהגה הצבאית הבכירה נמצאת במצב של אי הסכמה קשה עם נתניהו. הרמטכ"ל, כמו שאר ראשי מנגנוני הביטחון, משוכנע שהדרך לצאת מהמשבר, לפחות זמנית. יעברו עסקת חטופים מיידית, שבלעדיה ימותו בהדרגה שאר החטופים וגופותיהם יאבדו בתוך המנהרות".
עם זאת, הראל הוסיף, "הציפיות הן שפתרון כמו זה (הגעה להסכם חילופי שבויים), למרות פגמיו והוויתורים הקשורים בו, יאפשר לצבא הישראלי להתאושש בדרום, ויאפשר למדינה לחפש פתרון דיפלומטי זמני בצפון, לפני שתתקבל החלטה לפתוח במלחמה כוללת נגד אלוהים, שתגרום לישראל לשלם מחירים חסרי תקדים".
הוא ציין כי "העניינים הללו נאמרו לנתניהו פעמים רבות בגופים סגורים. הם דולפים מהדיונים גם לתקשורת, ולעיתים באופן מפורש ועם שמות הדוברים. בשלב מסוים הצבא חייב לשבור שתיקה. ולספר ישירות לציבור את דעתו המקצועית והמוסרית, למרות הסטיגמה שלו". האשמה שנשאה הרמטכ"ל והקצינים בצבא מאז 7 באוקטובר".
הוא המשיך, "אם לגורמי הביטחון עדיין יש היסוס לגיטימי, או תירוץ לא לדבר בפומבי, אז מה התירוץ של ראש המדינה, מזכ"ל ההסתדרות, ראשי האופוזיציה החלשה והמפוצלת, וה- כתבי ערוץ המדווחים על תחבולות תקשורת עוקבות למשרד (לשכת נתניהו) ללא ספקות או ביקורת?" ?
הראל שאל: "למה ההסתדרות לא מכריזה על שביתה מקיפה ואיפה נעלם הנשיא, שמספק לנתניהו, סמוטריץ' ובן גביר כיסוי למצב רגיל ונקי, כאילו העניינים כאן? תקופה גורלית, ואולי העצובה ביותר מאז הטבח עצמו, החברה הישראלית, מדינת ישראל וסוכנויותיה נמצאים במצב של שיתוק ומגיבים באדישות להמשך המלחמה ולאפשרות הסבירה של הידרדרותה".
החיבוק של בלינקן לנתניהו
לדברי נחום ברנע, מנתח פוליטי בעיתון "ידיעות אחרונות", מזכיר המדינה האמריקני אנתוני בלינקן, שנפגש השבוע עם נתניהו בניסיון לקדם את המשא ומתן לחילופי שבויים ולהפסקת אש, "יודע שנתניהו אינו תומך במה שמתואר כ 'תכנית ביידן' - נתניהו אמנם אישר את התכנית הזו בתמיכת נתניהו עצמו, אבל הוא הוסיף מיד "הבהרות" שמטרתן לרוקן את התכנית מתוכנה, וכך הוא פעל מאז ומתמיד, ובלינקן יודע זאת כי הוא לא בן.
ברנע הוסיף כי לפני בלינקן עומדות שתי אפשרויות: "או להוקיע את ראש ממשלת ישראל כאדם לא אמין שאינו מסוגל להסכים אפילו עם עצמו, או לדבוק במחזה הכוזב של קיומה של הסכמה הדדית".
הוא סבר כי "בלינקן לא יכול להוקיע את נתניהו. ריב עם ראש ממשלת ישראל ערב ועידת המפלגה הדמוקרטית בשיקגו, בזמן שמפגינים אנטי-ישראלים מתאספים מחוץ לאולם, לא בא בחשבון. כך גם לגבי ריב שדלף, כי כל מידע על פיצוץ בין אמריקה לישראל יוביל ל"זה דורש מתקפת טילים מאסיבית של חיזבאללה".
הוא המשיך, "לכן בלינקן בחר לחבק את נתניהו עד הטריק. גורמים לא ידועים בצוות המו"מ מאשימים כעת את בלינקן שהחיבוק שנתן לנתניהו הרג את האפשרות להתקדמות במו"מ. הם לא מבינים שיש שם אין מו"מ שסינואר לא עוסק בהסכם, ונתניהו לא עוסק". בהסכם, ולכל אחד מהם יש את הסיבות שלו. הטרגדיה היא שאין כוח שיכול לכפות עליהם הסכם, גם לא דמוקרטי. ממשל, לא מתווכים ערבים, ולא המוני ישראל, שכן אסון ה-7 באוקטובר הפך את האחראים לו לשליט אחד שיכול לגזור על (בני הערובה) חיים או מוות".
