עקב האכילס של ישראל בדרום לבנון / "לא יישאר לכם טנק"
המשטר הציוני מאיים בפלישה קרקעית ללבנון בעוד שנראה כי לא למד מהתבוסה המשפילה של כוחות היבשה שלו במלחמת יולי 2006 ואינו מודע ליכולותיהם של לוחמי ההתנגדות במלחמה הקרקעית
במקביל לתוקפנות האווירית האכזרית של המשטר הציוני בלבנון, נסע שר החוץ הצרפתי " ז'אן נואל בארו" ללבנון כדי לדון עם בכירים לבנונים באפשרות להגיע לפתרון מדיני לסיום המלחמה הנוכחית.
איומי הציונות לפתוח במתקפה קרקעית על לבנון
מנגד, צבא המשטר הכובש ממשיך לאיים על לבנון בפלישה קרקעית תחת השם "פעולות קרקעיות מוגבלות בעומק שטח לבנון". התפתחויות אלה באות בשעה שהחוגים הציוניים מודאגים מאוד מהתרחבות התגובות של חיזבאללה וציר ההתנגדות כולו לאחר פשע הטרור של המשטר הכובש במות הקדושים של סייד חסן נצראללה, מזכ"ל חיזבאללה, וסבורים כי תגובה זו היא בלתי נמנעת.
העיתון "מעריב" ציטט מקורות ציוניים יודעי דבר שאמרו כי ההחלטה לצאת לפעולה קרקעית בלבנון טרם התקבלה, אך הצבא מוכן לכך ואם תאושר תחילת המבצע, תהיה המתקפה הקרקעית מוגבלת.
מאז מלחמת יולי 2006 סבר המשטר הציוני כי אין מנוס מכניסה למלחמה שלישית עם לבנון, ולשם כך ביצע תמרונים צבאיים גדולים לאורך השנים כדי לדמות את המלחמה נגד לבנון בכמה מקומות, כולל קפריסין.
כישלון הציונים באסטרטגיית "מלחמה בין מלחמות "
המשטר הכובש גם נקט אסטרטגיה של "מלחמה בין מלחמות" כדי להחליש את ההתנגדות מאז 2013, כשנכנס חיזבאללה לסוריה כדי להילחם בטרור, וסוגיה זו עלתה רשמית במסמך האסטרטגי של הצבא הציוני בשנת 2015.
אסטרטגיית המב"מ נועדה להחליש את יכולותיו של חיזבאללה באמצעות מניעת העברת אמצעי לחימה מתקדמים להתנגדות הלבנונית כדי למנוע יצירת תשתית צבאית איתנה לחיזבאללה, כך שישראל תוכל להשיג בקלות את יעדיה במלחמות הבאות. האמריקאים גם סייעו רבות לציונים באסטרטגיה זו, בין היתר באמצעות הטלת סנקציות רבות על חיזבאללה.
עם זאת, מלבד המאמרים והדיווחים שפורסמו בתקשורת התומכת בהתנגדות הלבנונית על היכולות הצבאיות של חיזבאללה, מרכזי המחקר, חוגי והתקשורת העברית דיברו רבות על עוצמתה הצבאית של ההתנגדות הלבנונית, במיוחד בתחום הטילים, ובראשו, טילים נקודתיים והביעו דאגה.
על סמך ניתוחים אלה ברור כי אסטרטגיית המב"מ שנקטה ישראל לא יכלה למנוע את התחזקות הארסנל הצבאי של חיזבאללה, שכן מספר טילי ההתנגדות הלבנונית גדל משמעותית בהשוואה לטילים שהיו ברשותו בשנת 2006, ובנוסף, טילי חיזבאללה אינם דומים כלל לאלה של מבחינה איכותית 2006.
בתקופה זו חלה התקדמות משמעותית גם בייצור הכטב"מים של חיזבאללה, ולמרות שההתנגדות הלבנונית טרם השתמשה בשנה האחרונה בכוח הכטב"מים העיקרי שלה במלחמה נגד האויב הציוני, מערכת ההגנה של צבא הכיבוש הוכיחה כי במקרים רבים היא כלל אינה מבחינה בכניסת כטב"מים של חיזבאללה לשמי פלסטין הכבושה.
גם התקשורת העברית פרסמה דיווחים רבים על המנהרות המבוצרות של חיזבאללה, שלמשטר הכובש אין יכולת להגיע אליהן.
מטרות ישראל באיום לתקיפה קרקעית נגד לבנון
אך בשלב הנוכחי, המשטר הציוני מבקש כמה מטרות באמצעות איום במתקפה קרקעית נגד לבנון, שהבולטת שבהן היא כדלקמן:
- הרחקת חיזבאללה מגבולות לבנון עם פלסטין הכבושה ונסיגה מהאזורים הדרומיים.
- פירוז מדרום לליטני וסיום הנוכחות הצבאית של חיזבאללה שם.
- שיבת פליטים ציוניים להתנחלויות הצפוניות של פלסטין הכבושה.
- מתן חופש רב יותר ליוניפי"ל לחפש אמצעי לחימה של חיזבאללה ולתקוף ולהחרים מחסני נשק.
- פיקוח ושליטה של המשטר הציוני על גבולות סוריה ולבנון.
עקב אכילס של ישראל בדרום לבנון
אבל הציונים מודעים היטב לכך שחיזבאללה עדיף על צה''ל במלחמה הקרקעית, ושמלחמה זו תעלה ביוקר רב לתל אביב, וישראל אינה יכולה לסיים מלחמה זו בתקופה מוגבלת. בנוסף, על צה"ל לקחת בחשבון שבמקביל למלחמה הקרקעית, הוא עלול להיקלע למבצעים בודדים שבהם לוחמי ההתנגדות, הן בלבנון והן בפלסטין, מיומנים מאוד. נפילה ברצף של חיילים ציונים במארבים של לוחמי ההתנגדות ברצועת עזה מאשרים זאת.
בנוסף, הכובשים לא שכחו כיצד הצבא הישראלי היה משותק במלחמת יולי 2006 עם חיזבאללה ונאלץ בסופו של דבר לסגת. מצד שני, ייתכן שכל כוחות ציר ההתנגדות ייכנסו למלחמה זו ויפתחו חזיתות רבות שישראל אינה יכולה לסבול עוד.
לציונים יש תמיד זיכרונות מרים מהמלחמה עם לבנון. בשנת 1982 פתח המשטר הציוני בפלישה הרשמית הראשונה שלו ללבנון, ובשיתוף שכירי חרב של הפלנגות כבש את ביירות כבירה הערבית הראשונה.
באותה תקופה היו הציונים שיכורים מאוד וחשו ניצחון, אך עם הופעת ההתנגדות ומיד עם תחילת פעולותיה נגד הכובשים, התהפכו הקלפים והישראלים נאלצו לסגת מביירות לדרום לבנון. בדרום המשיכה ההתנגדות בפעולותיה נגד הצבא הכובש, עד שלאחר שני עשורים בשנת 2000 היא כפתה תבוסה משפילה לאויב וגירשה את הציונים מלבנון.
לא יישאר לכם טנקים בדרום לבנון
בכל המלחמות שהיו לו בשטחים הפלסטיניים מאז תחילת כיבושו, המשטר הציוני תמיד התגאה בחיל האוויר שלו, שהוא למעשה חיל האוויר של ארה"ב ומדינות אירופה, ותמיד התגאה בטבח שלו באזרחים ערבים באמצעות פצצות רב-טונות מארה"ב.
אבל צה"ל תמיד הראה את חולשתו ברמת כוחות היבשה, וכמו שאומרים קציני המשטר, כוחות היבשה של צה"ל הם עקב אכילס שלו.
לכן, פלישה קרקעית ללבנון תהיה יקרה מאוד למשטר הכובש ותוצאותיה אינן ברורות. זאת בשעה שלוחמי ההתנגדות להוטים לעימות קרקעי עם כוחות הכיבוש, ולפני כמה חודשים אמר השהיד סייד חסן נסראללה באחד מנאומיו לציונים: "אם תשלחו את כוחות היבשה שלכם לדרום לבנון, לא יהיה לכם מחסור בטנקים, כי לא יישארו לכם טנקים ואנחנו נשמיד את כולם".
לפיכך, בעלות בריתו של המשטר הכובש, ובהן ארה"ב וצרפת, מנסות ללחוץ על לבנון באמצעים דיפלומטיים כדי שישראל תשיג את מטרותיה המלחמתיות. מסיבה זו מזהירים מקורות לבנוניים יודעי דבר את שלטונות לבנון, שלא לאפשר לישראל להשיג באמצעות לחץ פוליטי ודיפלומטי את מה שאין ביכולתה להשיג במלחמה.
