הר הבית; אינתיפאדה שהישגיה ממשיכים
ועדת העורכים של טסנים
28 בספטמבר בתולדות פלסטין הוא אחת מנקודות המפנה במאבקיה של אומה מכובדת זו. ב-28 בספטמבר 2000, אריאל שרון, שחיפש את תפקיד ראש ממשלת המשטר הציוני, נכנס למסגד אל-אקצא בתמיכת כ-2,000 חיילים ואיים באופן רשמי על הפלסטינים באומרו כי ידכא את כל ההפגנות הפלסטיניות בתוך 100 ימים.
פעולה זו של שרון, שנחשבה כמעין מערכה נגד מסגד אל-אקצא, זכתה לגינוי חריף על ידי החברה הפלסטינית.
הציונים דיכאו קשות את ההפגנות, אך פעולה זו לא עיכבה את הקהילה הפלסטינית, ולמחרת ניצבו לפתע הציונים בפני התקוממות פלסטינית מסיבית.
התנועות הפלסטיניות השונות, עם הניסיון שנצבר באינתיפאדה הראשונה, פתחו באינתיפאדה נוספת בגיאוגרפיה של פלסטין, המתועדת בהיסטוריה של פלסטין תחת הכותרת "אינתיפאדת הר הבית".
לאינתיפאדת מסגד אל-אקצא היו השלכות קשות על הציונים:
- בשל התפשטות חוסר הביטחון, ירד הגירת היהודים לתפוס פלסטין.
- הגירה הפוכה החלה בצורה משמעותית, עד כדי כך שסטטיסטיקות מעודכנות מצביעות על כך שמספר ההגירה ההפוכה הוא למעלה ממיליון ומאתיים אלף איש שעזבו את פלסטין הכבושה וחיים במדינות המערב.
- חוסר ביטחון הפחית השקעות זרות בשטחים הכבושים.
- חוסר הביטחון שנגרם על ידי אינתיפאדת מסגד אל-אקצא גרם לזרום הון מהשטחים הכבושים.
- חלק נכבד מהכנסות המשטר הציוני הוא מתעשיית התיירות, אך ענף זה נפגע קשות עקב התרחבות אינתיפאדת מסגד אל-אקצא.
- אריאל שרון, ראש ממשלת המשטר הציוני, נאלץ להורות על נסיגה מרצועת עזה כדי לדכא את האינתיפאדה, ועזה שוחררה לבסוף לאחר 38 שנות כיבוש.
- תוצאה נוספת של האינתיפאדה השנייה לישראל הייתה תבוסת ממשלת קואליציית שרון, וכן הפילוג הנרחב במפלגות הציוניות הגדולות, בעיקר מפלגת הליכוד.
כעת, לאחר 21 שנים, ההתנגדות הפלסטינית לא רק הצליחה לשמור על הישגיה ואף הביסה את מכונת המלחמה של המשטר הציוני בכיבוש מחדש של עזה ופירוק ההתנגדות מנשקה במהלך מספר מלחמות.
כיום, ההתנגדות נמצאת במצב שבו היא יכולה להתחיל בסכסוך עם המשטר הציוני. פעולת חרב אל-קודס מוגדרת כצעד ההתנגדות הראשון באזור זה.
