עדות ניר חפץ: מסמך אחד, שתי פרשנויות
עדותו של חפץ במשפט נתניהו, שהסתיימה בשבוע שעבר, האירה את מאחורי הקלעים של התקשורת, חשפה את המתרחש בתוך משפחתו של ראש הממשלה לשעבר וסייעה גם לתביעה וגם להגנה. כך למשל סיפור המסמך שאלוביץ' ביקש מחפץ להעביר לנתניהו
עד המדינה ניר חפץ בהחלט הרים תרומה חשובה להארת כמה נושאים חשובים בחיינו. הוא האיר את מאחורי הקלעים של התקשורת בישראל. הוא חשף את המתרחש בתוך משפחת נתניהו. והוא גם פירשן את היחסים המורכבים בין התקשורת והמשפחה.
1. פירוק “משפחת נתניהו” לרכיביה
האם חפץ גם תרם את חלקו להפללת בנימין נתניהו בשוחד? מקובל לחשוב שעדותו תרמה לשני הצדדים, לתביעה וגם להגנה. למסקנה כזו קל להגיע כי רצף האירועים המגוון שעליו נחקר סיפק תחמושת ראייתית לשני הצדדים וציטוטיו יככבו בסיכומיהם. לכן, השאלה איננה האם שני הצדדים "הרוויחו" מהעדות אלא האם היא סייעה לביסוס מסקנה בלעדית לשוחד שאותה חייבת התביעה להוכיח. "אל תצפו ממני שאביא ראיית זהב שתרשיע את נתניהו בשוחד, כשאני חושב שאין כאן סיפור של שוחד", השיב חפץ בעצמו על השאלה. ולמה?
ראשית, מפני שתרומתו להוכחת התמורה הרגולטורית שנתן נתניהו אפסית כי הוא לא היה כלל ב"מגירה" הזו. שנית, מפני שתרומתו להוכחת טובת ההנאה התקשורתית שקיבל נתניהו נחלשה. הסיבה לכך היא מהלך חכם של ההגנה שדרשה לתקן את כתב האישום ולפרק את הישות שכונתה בו “משפחת נתניהו” לרכיביה.
2. האם השופטים יבצעו פירוק והרכבה
בחקירותיו של חפץ שמענו יותר על שרה ויאיר מאשר על בנימין בכל הקשור לאובססיה מול וואלה. ייתכן שבתודעתם של השופטים יחול תהליך של פירוק והרכבה מחדש והם יאחדו את החלקים לשלם המשפחתי. חפץ סייע לכך באמירותיו שנתניהו הריכוזי היה מודע לדרישות שרה ויאיר שהועברו לאתר. או, כשסיפר על האירוע שבו שמע במו אוזניו את יאיר כורך את ציפיותיו מוואלה בהטבות הרגולטוריות שמקבל שאול אלוביץ’ מאביו. ובכל זאת, הם לא יוכלו להתעלם לגמרי מהיעדרם של שרה ויאיר מרשימת הנאשמים ואפילו מרשימת העדים. נתניהו אולי היה ריכוזי אבל ספק אם היה מקבל ההחלטות במשפחה. "במשפחת נתניהו לא הסכימו שאיש מלבד בנימין יהיה שר התקשורת. כששרה ויאיר אומרים לא יקום ולא יהיה על חלוקת תיקים, הוא (גלעד ארדן שביקש להמשיך לכהן כשר התקשורת - מ”ג) מבין שלא יקום ולא יהיה", הסביר חפץ את חלוקת הכוחות במשפחה. שרה ויאיר הם הנוכחים־הנפקדים הבולטים של התיק הזה והשאלה היא עד כמה ישפיעו פועלם והיעדרם על ההכרעה בו.
3. האם האתר הוא של אלוביץ’ או של נתניהו
מצד שני, חפץ לא סתר לגמרי את טענת “ההיענות החריגה” של וואלה לבנימין נתניהו. הוא תיאר את וואלה כאתר עוין שרוצה להפיל את נתניהו מהשלטון ו"אם ישועה ואלוביץ' היו נוסעים לאנטרקטיקה, האתר היה פועל בכל הכוח נגד נתניהו". כלומר, בעלי האתר פעלו נגד הדנ”א שלו וזו כבר טובת הנאה. ההגנה טוענת ובצדק שזכותו של בעל שליטה לקבוע קו. לא רק קו ימני יותר (אלוביץ’ הוא ימני בדעותיו שרכש כלי תקשורת שמאלני) אלא גם קו של ריצוי שר התקשורת. כך גם העיד אילן ישועה, מנכ”ל וואלה לשעבר, לגבי הייעוץ שקיבל מפרקליטו דאז רלי לשם. התביעה תטען שמדובר בריצוי פרסונלי לא פוליטי או אידיאולוגי. "הם לא מבינים שהאתר הוא שלהם", ציטט חפץ דברים ששמע מאלוביץ’.
חפץ סיפר שנתניהו "ספר" רק בעלי שליטה כמנוף וכתובת לדרישותיו ולכן שלח את חפץ לאלוביץ’. בחקירתו מרחיק מעט חפץ את האש מאלוביץ’. “ישועה היה מכתיב הקו המערכתי של וואלה. הוא ניסה לדחוף את המחנה הציוני בתקופת הבחירות. הייתי שמח לא לעבוד מולו, אבל שאול ׳הכריח׳ אותי". מרחיק פעמיים: גם באמצעות ישועה וגם באמצעות "המחנה הציוני" ובוז'י הרצוג שפונקו בוואלה הרבה יותר מנתניהו.
4. האם נקשרה מודעות נתניהו להיענות החריגה
וואלה, העיד חפץ, היה חשוב לנתניהו בשני מישורים: בחירות ומשפחה. בתקופת בחירות כש"סופרים ראשים", לדברי חפץ, כל טראפיק חשוב ואתר וואלה נתפס כאכסניה חשובה. וכשלא מדובר בתקופת הבחירות, נועד האתר לשמש כתובת לטרוניות של יאיר ולדיווח על פועלה של שרה. וכאן יש ניואנס משפטי חמקמק אך חשוב. ההגנה הציגה את שליליות האתר כלפי נתניהו והמשפחה. אפילו בנושא הכי חשוב לבנימין, ראיון הבחירות, הציבו מולו מנחה קנטרן ועצמאי כדב גיל־הר שאף הפר את התנאים שסוכמו לראיון.
אבל, מה שקובע הוא האם הציפיות הכפולות מהאתר - הבחירות והמשפחה - בין שהתמלאו ובין שלאו, היו חלק מעסקת שוחד שנרקמה בין נתניהו לאלוביץ’. ואיך לומדים על עסקה? בין היתר מהתנהלות האתר מול המשפחה. קיבלנו הרבה שרה ויאיר ולבנימין, כמו בשיר הילדים המפורסם, לא נשאר הרבה. הקרב בין ההגנה לתביעה הוא על נרטיב "ההיענות החריגה" ועל המודעות והציפייה של ביבי להיענות הזו. חפץ לא היה חד־משמעי במיסמור המודעות להיענות. זה עלה בתיאור הדנ”א העוין של האתר לנתניהו. ההגנה הציגה מצבור מרשים בכמותו ובאיכותו של כותרות עוינות לנתניהו: תמיכה מסיבית במחנה הציוני, השחרת הפריימריז בליכוד, הבלטת פעילויות V15, דו”חות מבקר המדינה נגד נתניהו, התנגדות לנאום נתניהו בקונגרס האמריקאי וגם לעג לשרה (״עזרו לשרה לאסוף בקבוקים למיחזור״). "מתת שלילי״, בלשונו של הסנגור. מהיבול הזה, טוענת ההגנה, קשה לבסס מודעות להיענות חריגה.
בנוסף תיאר חפץ את "מהילת" וואלה בתוך ביצת האובססיה הבלתי נשלטת של נתניהו לתקשורת בכלל. אובססיה שהתבטאה בשידול מיליארדרים ממקורביו שירכשו כלי תקשורת; בניסיון לשתול עיתונאים ופרשנים מטעמו במרחבי המדיה; בהקמת כלי תקשורת מעריצים ונרצעים כ”ישראל היום” וערוץ 20 (כיום 14). שם, אגב, קצר הצלחות גדולות.
האירוניה היא שדווקא בסיפורים שהגיעו לכתבי האישום - וואלה וידיעות אחרונות – נתניהו הצליח הרבה פחות. "נוני מוזס אמר לנתניהו שהוא לא יכול לקחת אחריות על האנשים האלה (נחום ברנע, סימה קדמון, אמון אברמוביץ - מ”ג), שזאת עבודה של נתניהו לדבר איתם", העיד חפץ והוסיף שנתניהו ויתר עליהם לאחר שהוברר לו שהם לא מקבלים הוראות ממוזס. אגב, חפץ העיד שנתניהו טען שגם בן כספית ורביב דרוקר מקבלים משכורת (והוראות) בשרשור ממוזס. בקיצור, גאון תקשורת גדול הוא לא ממש היה.
5. סיפור המסמך: גרסת התביעה
סיפור העברת המסמך שביקש אלוביץ’ מחפץ לנתניהו הוא נדבך חשוב ביותר בקשירת מודעותו של נתניהו לציפיות של אלוביץ’ ממנו. סיפור המסמך הוא סיפור של רשומון בין התביעה להגנה. מדובר בצבר של שלוש פגישות שהמחלוקות עוטפות את מועד קיומן, נסיבות קיומן ותכלית קיומן. ולמה זה חשוב? כי הפרשנות שיאמצו השופטים תהיה משמעותית למיסמור המודעות של נתניהו לציפיות של אלוביץ’ ממנו ומכאן קצרה הדרך להוכחת השוחד.
התביעה מתזמנת את רצף הפגישות לחלון זמנים שבין 23 ל־28 בנובמבר. בראשונה, אלוביץ’ מזמן בבהילות את חפץ, ומצייד אותו ב”הודעה לעיתונות” של רשות ההגבלים העסקיים שמתארת את תנאי מיזוג בזק־yes. הפגישה השנייה היא זו שחפץ מביא את המסמך לנתניהו. בחקירתו הוא מספר שנתניהו “הניח את המסמך על השולחן”. בבית המשפט הוא מספר שנתניהו מיהר לגרוס אותו. גרסת הגריסה נועדה להפיח ניחוח פלילי קונספירטיבי באירוע. במהלך הפגישה השנייה נולדת השלישית: נתניהו מבקש ממזכירתו לתאם פגישה עם אלוביץ’ שבה חפץ לא נכח אבל גם אותה עטף בתיאור קונספירטיבי של הדרה והסתרה.
6. סיפור המסמך: גרסת ההגנה
ההגנה כופרת בעיקרי התזה הזו. אם אכן אלוביץ’ ונתניהו נמצאים ביחסי שוחד מסוף 2012 כטענת כתב האישום, למה בכלל נזקק אלוביץ’ למתווך כחפץ. שנית, את הפגישה, לשיטת ההגנה, יזם חפץ ולשתי תכליות. האחת, אותה הסתיר בעדותו - בקשתו לקבל עבודה אצל אלוביץ’. השנייה, שליחתו בידי נתניהו לפגישות השגורות עם מו״לים בתקופת בחירות.
אלוביץ’ מכחיש את עצם שליחת המסמך בידי חפץ. מה ההיגיון לשלוח לנתניהו “הודעה לעתונות”. חפץ נימק את הבהילות בתאריך תפוגה שקצב הממונה על ההגבלים לבזק לעסקת המיזוג. ההגנה טוענת שאין במסמך (המוכחש) תאריך תפוגה כלשהו. והשורה התחתונה: בעקבות הפגישה לא קרה כלום. ״מכתב ההתנעה״ שעליו חתם נתניהו ובו ביקש לבחון את בקשת בזק למיזוג - נשלח רק במרץ כשלושה חודשים לאחר הפגישה בסוף נובמבר. מה כן קרה בסמוך לצבר המפגשים הזה? ב־1 בדצמבר מעביר מוטי אלמליח, מנכ״ל בזק בינלאומי, טיוטת חוזה העסקה לחפץ, שבסופו של דבר לא יצאה לפועל.
