מדוע ישראל רוצה מדינה של מלחמה קבועה
למרות היותה איום גרעיני ותוקפן מרכזי באזור המזרח התיכון, ישראל עדיין טוענת שהיא קורבן של שכנותיה
במהלך העשורים האחרונים, ישראל מאיימת במלחמה נגד איראן ללא הרף. מופעי תיאטרון הועלו באו"ם, כמו ב-2012, כאשר ראש ממשלת ישראל לשעבר, בנימין נתניהו, הציג תרשים קריקטורי של פצצה המסמלת את האיום הגרעיני לכאורה של איראן; או כאשר, בשנת 2018, הוא הניף במפת גוגל שכותרתה חובבנית של אתר גרעיני איראני לכאורה.
תעמולה ישראלית כזו לוותה בהתנשפות רבה של ההנהגות הצבאיות והאזרחיות במדינה, שהיו ניתנות להחלפה לפחות מאז הפך האלוף יגאל אלון לראש הממשלה בפועל ב-1969 (אם כי ראשי ממשלה קודמים, כולל דוד בן-גוריון ולוי אשכול. , מילא גם תפקידים צבאיים מרכזיים).
עם זאת, ישראל, לא איראן, מחזיקה בפצצות גרעיניות מאז שנות ה-60 - וישראל היא שלכאורה תכננה להשתמש בהן במהלך מלחמת יוני 1967, ושוב כשהיא הפסידה בראשית אוקטובר. מלחמת 1973.
ישראל רכשה את היכולת לייצר נשק גרעיני מאת לא אחרת מאשר צרפת, אשר קשרה קשר עם ישראל בפלישה של האחרונה לעזה ולסיני המצרית ב-1956, בתמורה לכך הישראלים דרשו מצרפת לבנות להם כור גרעיני בדימונה.
ב-1973, על פי הדיווחים, ישראל העמיסה 13 פצצות גרעיניות והייתה מוכנה להטלתן על מצרים וסוריה, אם ארה"ב לא תגיע עם גשר אווירי של נשק שהפך את המלחמה לטובת ישראל.
אי אפשר להפריז באירוניה של ישראל, שהיא איום גרעיני ותוקפן מרכזי באזור המזרח התיכון, המציגה את עצמה כקורבן של שכנותיה. אחד המאפיינים המדהימים של הקמתה של מושבה-מתיישבים זו ב-1948 היה התעקשותה לכונן מצב של מלחמה קבועה על מנת להרחיב את שטחה להמשך התיישבות ציונית ולהגן על מתנחליה מפני התנגדות אנטי-קולוניאלית.
רדיפה מתמשכת
מדינות מערביות רבות שתמכו בתוכנית החלוקה של האו"ם משנת 1947, שהעניקה לישראל את תעודת הלידה שלה, טענו כי בתמיכה בהקמתה של ישראל, הן שאפו למנוע מלחמה ורדיפת מתנחלים יהודים אם הרוב הערבי של פלסטין ישיג עצמאות במדינה אחת.
אבל בתמיכה בהקמת מדינה מתנחלים-קולוניאלית, הם הטילו על המזרח התיכון בכללותו מצב של מלחמה קבועה ורדיפה מתמשכת של פלסטינים וערבים אחרים שישראל כבשה את שטחיהם.
כדי לתת לגיטימציה למצב המלחמה הקבועה, ישראל ביקשה בשלב מוקדם להציג את אזרחיה כקורבנות ממשיים או פוטנציאליים של מלחמות ורדיפות שנגרמו על ידי ההתנגדות הפלסטינית ומדינות ערב, אשר בתורן חייבו את השימוש של ישראל במלחמה וברדיפות קבועות כ"תגמול".
זה היה ברור לתומכי המערב של ישראל כבר בשנת 1948. הגירוש הישראלי של האוכלוסייה הפלסטינית, יחד עם הפלישה הטריטוריאלית של ישראל לשטחים שיועדו על ידי האו"ם, הפכו לקאסוס באלי של צבאות ערב השכנים החלשים והלא מצוידים להתערב בחודש מאי של באותה שנה כדי לעצור את הטיהור האתני והקולוניזציה המתמשכים. אולם חולשתם של צבאות ערב הייתה ידועה לאמריקאים ולציונים.
הערכתו של שר החוץ האמריקני לשעבר, ג'ורג' מרשל, הייתה כדלקמן: "כל מבנה הממשלה [של] עיראק נמצא בסכנת הכחדה על ידי הפרעות פוליטיות וכלכליות, וממשלת עיראק אינה יכולה להרשות לעצמה ברגע זה לשלוח יותר מקומץ החיילים שכבר שלחה . מצרים סבלה לאחרונה משביתות והפרעות. לצבא שלה אין מספיק ציוד בגלל סירובו לסיוע הבריטי, ומה שיש לו נחוץ לתפקיד המשטרה בבית.
"לסוריה אין לא נשק ולא צבא ראויים לשמה, והיא לא הצליחה לארגן כזה מאז שהצרפתים עזבו לפני שלוש שנים. ללבנון אין צבא אמיתי בעוד שלערב הסעודית יש צבא קטן שבקושי מספיק לשמור על סדר בשבטים. הקנאה בין ערבים סעודים וסורים מצד אחד לבין הממשלות ההאשמיות של עבר הירדן ועיראק, מונעת מהערבים לעשות שימוש מיטבי בכוחות הקיימים".
"איום על השלום הבינלאומי"
חבר משלחת ארה"ב לאו"ם ציין ב-4 במאי 1948 - ימים ספורים לפני התערבות צבאות ערב - כי מועצת הביטחון תתמודד בקרוב עם השאלה "האם מתקפה מזוינת יהודית על קהילות ערביות בפלסטין היא לגיטימית או שמא היא לגיטימית. מהווה איום כזה על השלום והביטחון הבינלאומיים עד כדי קריאת אמצעי כפייה של מועצת הביטחון". טיוטת התזכיר ציינה כי אם צבאות ערב ייכנסו לפלסטין הדבר יוביל את הכוחות היהודים לטעון "שמדינתם היא מושא לתוקפנות מזוינת ו... משתמשים בכל האמצעים כדי לטשטש את העובדה שזוהי התוקפנות המזוינת שלהם כלפי הערבים בתוך פלסטין. הסיבה למתקפת הנגד הערבית".
כשישראל קשרה קשר עם צרפת לפלוש למצרים באוקטובר 1956, זה היה חלק ממעגל המלחמה הקבועה שחיפשה. הישראלים כבשו את עזה וסיני וסירבו לסגת במשך ארבעה חודשים, למרות גינוי האו"ם והארה"ב. לבסוף לא הייתה לישראל ברירה אלא לסגת ולנסות שוב כעבור עשור.
ב-1967, ישראל תטען שעליה לפלוש מנע לשלוש מדינות ערביות לפני שיתקפו אותה, תוך שימוש באותם טיעונים ממש כמו ב-1948. היא כבשה עוד אדמות ורדפה עוד פלסטינים, סורים ומצרים. לאחר מכן תבוא מלחמתה הבלתי פוסקת נגד לבנון, שהחלה בצורה של פשיטות תקופתיות בסוף שנות ה-60 ועד פלישות מוחלטות ב-1978 ו-1982, ועוד כיבוש ורדיפה של העמים הלבנוניים והפלסטינים.
בשנת 1973 הפילה ישראל מטוס נוסעים אזרחי לובי מעל סיני, והרגה את כל 106 האנשים שהיו על הסיפון. ההתקפה של ישראל ב-1981 על כור גרעיני בעיראק, שעדיין היה בבנייה על ידי צרפת, הייתה מוצדקת גם בטענת ישראל כי "לכן נאלצנו להגן על עצמנו".
במהלך העשורים, בנוסף להרג של עשרות אלפי אזרחים ערבים ויצירת מיליוני פליטים פלסטינים, ישראל עקרה מיליון מצרים במהלך מלחמת ההתשה בסוף שנות ה-60, ומאות אלפי אנשים לבנונים במהלך פלישותיה ללבנון מאז 1978. .
מכונת הריגה
באמתלה של הגנה, בשנים האחרונות, ישראל הפציצה מעת לעת את סוריה, לבנון ועזה. בינתיים, מכונת ההרג והרדיפה הצבאית שלה, יחד עם מתנחליה הקולוניאליים, ממשיכות לפגוע בפלסטינים בגדה המערבית הכבושה ובמזרח ירושלים, כמו גם בסורים ברמת הגולן.
המשטרה הגזענית והמנגנון המשפטי של ישראל פוגעות ללא הרף בפלסטינים אזרחי ישראל. עם זאת, מתעמלנים ישראלים מתעקשים שישראל רק "מגינה" על עצמה מפני התוקפנות של אלה שהיא מדכאת, מתיישבת ופולשת.
המתקפה המתמשכת של ישראל על השכונה הפלסטינית שייח' ג'ראח, שנגרמה כתוצאה מגניבת בתים פלסטינים; המשך הרדיפה הגזענית של פלסטינים אזרחי ישראל; וכליאתו של שני מיליון פלסטינים בעזה עוררה התנגדות פלסטינית מסיבית במאי האחרון.
השנה, יכולתם של הפלסטינים להביא את מצב המלחמה הקבועה הביתה לישראל הייתה חסרת תקדים, והפכה את העימות הישראלי-פלסטיני ואת המשוואה הצבאית האזורית בדרכים מרכזיות.
מאז הקמתה פלשה ישראל לפלסטין, ירדן, לבנון, מצרים וסוריה; הפציץ את עיראק, סודן ותוניסיה; נקטה בעמדה תוקפנית כלפי איראן, לוב, תימן, מרוקו ואלג'יריה; והיא המדינה היחידה באזור שמחזיקה ומאיימת להשתמש בנשק גרעיני. עם זאת, ישראל ממשיכה לטעון ללא בושה שהיא הקורבן.
ברור כי התירוצים וההצדקות של ישראל להמשך תוקפנותה והטלת מצב של מלחמה קבועה על האזור עדיין נשענות על אותם טיעונים, ומטרות להשיג את אותן המטרות, שהציבה לעצמה ברגע שלה. הוּלֶדֶת.
