בין רמדאן 2021 ל-2022... מה שונה בזירה הפלסטינית?
רמדאן 2022 מתדפק על דלתותיו עם שלטים דומים לאלו של השנה שעברה, על רקע הערכות להסלמה אפשרית בשטחים הפלסטיניים, במיוחד לאור הסלמה ניכרת בקצב ההתנגדות והפעולות הפרטניות בשטחים הפלסטיניים. הגדה המערבית, ושביתה רחבה אליה מתכוננים האסירים ב-25 במרץ, ופגישות של פקידים ערבים עם ישראל כדי להפחית את המתח הנוכחי ולמנוע כל עימות עתידי.
בזמן שהפלסטינים מתכוננים להחיות את חודש הרמדאן השנה, זכרם חוזר מעט אחורה לרמדאן 2021, שכולו אירועים חמים בכל פלסטין ההיסטורית, בשכונת באב אל עמוד ושייח ג'ראח, מתנת הכבוד. בישראל בשנת 48, וקרב סייף אל-קודס שבו לחמה ההתנגדות הפלסטינית מרצועת עזה. לאחר ההתקפות הישראליות המתמשכות בבירה הקדושה, מה היה שונה בשנה האחרונה בזירה הפלסטינית?
ירושלים: פיצוץ נפץ
עיר ירושלים בשכונת שיח 'ג'ראח באב אל-עמוד היתה הכתובת העיקרית ברמדאן 2021, ובהתאם לשדות העימות התלקחו בשאר הערים, ועל אזורי הגבול עם פלסטין היסטורית.
בראיון שלו ל"טסנים" מציין הסופר סאהר ע'זאווי כי מה שחדש השנה לירושלמים הוא היווצרות תחושה מוסרית שהם לא לבד בתחום ההגנה על קדושת מסגד אל-אקצא יתברך במיוחד. והעיר הכבושה ירושלים בכלל.
הוא הוסיף, "ישנם שינויים גדולים שחלו ברמדאן האחרון באתגרים העומדים בפני הירושלמים, והחשוב שבהם הוא כניסת ההתנגדות בעזה בקו החזית ברמדאן כ"ח, והתפרצות מתנת הכבוד במדינה. השטחים הכבושים ב-1948, כמו גם באזורי הגדה המערבית והצתתה כניצחון למסגד אל-אקצא ושייח' ג'ראח. זאת התחושה המוסרית הפכה אותם בטוחים ומוכנים יותר להתמודד עם האתגרים שלפני חודש הרמדאן".
ע'זאווי סבור כי הירושלמים בפרט, והפלסטינים בכלל, חיזקו בנפשם "תרבות של ניצחון", באמצעות סבבים של איתנות ויציבות מול שורה של אתגרים וניצחונם בקרב מאבק הרצונות, הנחישות. והתעקשות על זכותם למסגד אל-אקצא ואל-קודס.
באשר להתנהלות הכיבוש עם ירושלים, ע'זאווי מייחס את אופייה של ממשלת הכיבוש הנוכחית בראשות נפתלי בנט לתמיכתה בכל הכוח בפלישות ובחילול מסגד אל-אקצא, תוך שהוא מסביר: ממשלת הכיבוש יכולה רק לתמוך בפלישות. ליצור עבורם את האווירה, אחרת הסכנה של פירוק ממשלת הקואליציה "רב הראשים" והשונה מאיימת עליה מבחינה אידיאולוגית ופוליטית.
בדומה לע'זאווי, הסופר והחוקר חאלד עודה אללה מתאר את ירושלים כ"מפתצת כל חזיתות העימות", וכי הקורא את אירועי המתרחש בירושלים יודע שיש הסלמה בפתח וניסיון להקדים. כל מצב עממי באמצעות דיכוי, ובאמצעות מערכת של אמצעי ריסון רכים כדי לספוג את הכעס באמצעות אמצעים רבים, בנוסף להסלמה פלסטינית.
מתנת הכבוד בתוך הכבושים
במאי 2021 פרצו עימותים בערים הפלסטיניות שנכבשו ב-1948, המאוכלסות על ידי קבוצות מתנחלים המוגנות על ידי כוחות הכיבוש, ומאות צעירים פלסטינים נעצרו, והפנים הפלסטינים הכבושים היו עדים ל"מכת הכבוד". אשר התרחב לכל פלסטין ההיסטורית, באחדות פלסטינית שלא. העניין הפלסטיני נמשך כבר עשרות שנים.
בהקשר זה, עודה אללה מאשר בראיון שלו ל"טסנים" כי האינטראקציות של מתנת מאי האחרון עדיין מורגשות עד הרגע, וקובע: "במישור השטח הפופולרי יש מאות עצורים, ועדיין יש הגבלות. וניסיונות, זה מצד אחד, ומצד שני. אנחנו בהחלט יכולים לראות את השפעת המתנה על התודעה, השיח והראייה".
באשר להנהגה הערבית בפנים הפלסטינים הכבושים, עודה אללה אומר כי היא "על תעלה הנגדית. לאחר המתנה ראינו את התופעה של מנצור עבאס, שיש לקחת בחשבון. איך דמות יכולה להעז להיות דמות בעלי בריתם של המתיישבים הציונים בפרויקט הקולוניאלי שלהם נגדנו?"
הסופר עודה אללה סבור שמה שקורה בנגב הוא הרחבה של מתנת מאי, ומדגיש שהשפעת המתנות הפופולריות חורגת מהטווח הזמני המיידי שלהן, אלא שהשפעותיהן ממשיכות להיווצר ברמת המודעות לתקופות ארוכות. מסביר: "לא ראינו במתרחש בנגב חלק מהותי במאבקנו, ואף סבלנו מדחיקה מכוונת או לא מכוונת, אבל לאחר מתנת הכבוד ראינו חזרה ליסודות הסכסוך, וכי יש סכסוך עם מתנחלים ציונים ובעלי הארץ, ושהסכסוך ביניהם הוא הכתובת העיקרית של הארץ.
אודהאללה מציין שאנו בתחילתו של תהליך היסטורי, שבו הפלסטינים רואים את הקונפיגורציה מחדש של התודעה שלהם באמצעות עימות בשטח, לא רק בשיח.
רצועת עזה: קרב חרב ירושלים
ב-10 במאי 2021 החלה ההתנגדות הפלסטינית ברצועת עזה בקרב חרב ירושלים עם הכיבוש, במסגרתו הוקמה המשוואה עזה-ירושלים, בעקבות התסיסה הבוערת ברחובות הגדה המערבית, ירושלים ו פלסטין הכבושה.
הסופר איברהים אל-מדהון אומר שההתנגדות הפלסטינית הצליחה לקדם משוואות חדשות בסכסוך, לאחר רמדאן 2021, והצליחה לעשות צעד קדימה לקראת חיזוק האתגר הפלסטיני לכיבוש הישראלי. עד שהכיבוש נודע כי לפלסטינים יש קוץ שעלול להרוס אותו ולעמוד בדרכו.
אל-מדהון ציין בפני "טסנים" כי הכיבוש הישראלי ניסה, לאחר קרב סייף אל-קודס, לעקוף את תוצאותיו ואת ניצחון הפלסטינים בשטח, על ידי ניסיון להדק את המצור והניסיונות למנוע שיקום. גם אם היא חזרה לפעמים לאיום של ההתנגדות לחדש רקטות.
אל-מדהון הוסיף בנאומו: "המציאות החיה ברצועת עזה קשה בגלל ההגבלות והמצור. יש עשרות אלפי צעירים ובוגרים הסובלים מאבטלה, ולמגזר אסור לסחור, לייצא ויבוא אלא בתנאים מאוד מסובכים, ויש ענישה קולקטיבית כי אנשי הרצועה בחרו בדרך ההתנגדות לכיבוש".
הגדה המערבית: הסלמה של התקפות בודדות
הסופר והאנליסט הפוליטי שרי עורבי מצידו קורא תמורות חשובות בין הרמדאן 2021 ל-2022, ובכמה רמות, שניתן לסכם בהסלמה של מצב ההתנגדות בגדה המערבית, הירידה בפופולריות של הרשות הפלסטינית. , המכה לגל הנורמליזציה לאחר קרב סייף אל-קודס, ואינדיקציות הקרב החשוב של סייף אל-קודס, וחשיפת התעמולה הישראלית והיכולות הביטחוניות והצבאיות.
במישור הפנימי אמר אורבי בראיון שלו ל"טסנים" כי הפופולריות של הרשות ירדה במידה רבה לאחר עמדתה השלילית בקרב סייף אל-קודס, ביטול הבחירות לכנסת, ו סדרת תקריות שהתרחשו כמו הריגתו של הפעיל ניזאר בנאט, עסקת החיסונים המושחתת ונסיגת כוחה הכלכלי של הרשות, ואופי המגעים בין מנהיגי הרשות והכיבוש הישראלי, תוך הפופולריות של ההתנגדות בזירה הפלסטינית הסלימה, במיוחד לאחר קרב סיף אל-קודס, וסמליה שרו בכל מקום.
באשר לעימות עם הכיבוש, סבור אורבי כי קרב סיף אל-קודס היווה מחזק מורל עבור הפלסטינים, שכן הוא יצר מצב של מאבק ומאבק שקיים בירושלים ובגדה המערבית, והירי הסלימו, תופעה של רודפים חזרה, ונעשו חממות של מרד נגד הכיבוש או הרשות, והיא חודשה ערעורים.
אף על פי כן, הסופר והמנתח הפוליטי ממשיך את נאומו באומרו: "אבל אנחנו לא יכולים לדבר על שינוי עצום בזירה הפלסטינית, מצב הקיפאון הפוליטי עדיין קיים, הפילוג כביכול עדיין קיים וקיים, ומצב המצור על רצועת עזה, עדיין קיים וקיים, והאזור הערבי עדיין מפנה עורף לפלסטינים, כלומר יש קיפאון המשקף לרעה את המטרה הפלסטינית.
ממשלת הכיבוש מנקודת מבט אחרת
המומחה לענייני ישראל, מוחמד חלאסה, מציין כי המכון למחקרי ביטחון לאומי ראה בדו"ח האסטרטגי האחרון שלו את האיום הפלסטיני כאחד האיומים האסטרטגיים על מצב הישות, ועל זהות הפרויקט הציוני. וזו ראיה מספקת לכך ש"ישראל" עדיין רואה בסוגיה הפלסטינית את אחד האיומים החשובים ביותר שיש לה.
וחלאש, בראיון שלו ל"טסנים" הוסיף : "ממשלת הכיבוש עוסקת על פי החזון שהפלסטיני הוא אויב, והיא מטפלת בו על פי חזון ואסטרטגיה ומשתמשת בכלים ואמצעים שבהם היא משתמשת עם אויב, ואינו רואה בפלסטיני שותף או חבר פוטנציאלי, בעוד הפלסטיני עדיין הוא משלה את עצמו שהוא יכול לפתוח ערוצים מדיניים לדיאלוג ולהגיע לפתרון עם הכיבוש.
מה שהשתנה גם הוא המערכת הפוליטית של הכיבוש, מאז הרמדאן האחרון ממשלת נתניהו הגיעה לסיומה, וממשלת תימן מתנהלת כעת בהצטיינות בראשות הימין הקיצוני של ישראל, למרות שיש בתוכה כמה כלי רכב למען מה שנקרא שמאל או אפילו גוש ערבי, אבל ממשלת הכיבוש עכשיו זו ממשלת הימין", מסביר חלאש.
לדברי המומחה לענייני ישראל, "הממשלה החדשה אינה מכירה בהונאה וברמיזות, אלא בכנות: אין מדינה לפלסטינים, אין דרך מדינית ואין פתרונות. במקום זאת, המרב שהיא יכולה להציע לפלסטינים הוא כלכלי. שלום בתמורה לביטחון, והבהירות הזו מכל הנושא הפלסטיני וירושלים בפרט כבר לא משאירה כמה אשליות לגבי איזו דרך מדינית מובילה לפתרון".
הוא ממשיך: "בהירות עמדות זו הביאה להאצה במנגנון היישום בממשלת הכיבוש, וקצב ההתיישבות הואץ, והיה ברור כי הטלת ריבונות ישירה מלאה על העיר ירושלים וניסיונות למחוק את הפלסטיני. זהות מזה".
