המלחמה האחרונה עם "ישראל": איך ומתי?


המלחמה האחרונה עם "ישראל": איך ומתי?

כדי שנוכל לענות על שאלה זו, עלינו להבין הן את המצב הפלסטיני והן את המצב האזורי.

הפלסטינים מחולקים גיאוגרפית בין שלושה אזורים, לכל אחד יש מציאות ומאבקים משלו, מנותקים מהאחרים: פלסטינים של 1948, הגדה המערבית ועזה.

הפלסטינים של 1948 חיים בגבולות הנוכחיים של "ישראל" ומתמודדים כל הזמן עם הטרדות וגזענות.

בגדה המערבית, פלסטינים מתמודדים עם גירוש מתמיד מבתיהם ומאדמותיהם, פשיטות ומעצרים יומיומיים בכפריהם ולחץ פסיכולוגי לגרום להם להרגיש לא בטוחים וזרים באדמותיהם. מתנחלים זרים ממשיכים לנהור בעיקר מאירופה כדי ליישב את כל הגדה המערבית. מושבות נבחרות באופן אסטרטגי כדי לנתק כפרים פלסטינים זה מזה. יתרה מזאת, הרשות הפלסטינית השולטת בגדה המערבית, נמצאת בכספי הכספים של ארה"ב ואירופה, ויש לה כוח משטרה עצום שתפקידו לדכא את הכעס וההתנגדות הפלסטינית נגד מתנחלים ושוטרים ישראלים בגדה המערבית.

בעזה יש אמברגו פיזי וכלכלי שמונע חיבור עם העולם החיצון, משבר תברואתי והומניטרי חמור, ודייגים מתנקשים כל הזמן על ידי סירות הסיור של חיל האוויר בזמן שהם דגים. אזורי דיג לעתים קרובות נסגרים או מוגבלים על ידי IOF.

האסטרטגיה של "ישראל" היא לנתק פלסטינים אחד מהשני כדי להרוס את הלכידות הלאומית בין הפלסטינים ולמחוק את תחושת היותם חלק ממדינה. זה מושג על ידי הפרדה פיזית של פלסטינים והפעלת לחץ רב עליהם בכל אזור, מה שמטיל מאבקים נפרדים ושונים. כל עוד הפלסטינים מופרדים ולא פועלים כקבוצה אחת המבקשת להשיג מטרות משותפות, "ישראל" תמשיך בהתרחבותה באין מפריע. המטרה המינימלית של העם הפלסטיני היא לפחות לקבל מדינה ריבונית עם זכויות מלאות בגבולות 1967. חלקם רוצים שחרור מוחלט של פלסטין בעוד אחרים מסתפקים בגבולות 1967.

אירוע אחד הרג רשמית כל רעיון לשלום או משא ומתן עם "ישראל": החלטת טראמפ להכיר באל-קודס הכבושה כבירת הנצח של "ישראל" וברמת הגולן הסורית כשטח ישראלי. החלטה זו ביטלה את החוק הבינלאומי ואת הגבולות המוכרים בעולם. דבר אחד התברר: "ישראל" מתרחבת, לעולם לא תקבל שום סוג של מדינה מתפקדת, והאופציה היחידה להשיג את זכויותיך היא התנגדות מזוינת. זה היה הסיום הרשמי של הסכמי אוסלו.

The situation in Palestine has been slowly evolving towards escalation since Trump's decision to recognize occupied Al-Quds as "Israel's" eternal capital. המתנחלים התעצמו והגבירו באופן מסיבי את הטיהור האתני בתוך אל-קודס הכבושה והגבירו את הפשיטות על מסגד אל-אקצא. מסגד זה הוא האתר השלישי בקדושה למוסלמים. "ישראל" רוצה ריבונות על המסגד על ידי ניסיון לכפות פילוגים זמניים על ידי הטלת על הפלסטינים באיזו שעה מותר להם להתפלל ועל ידי שליחת המוני מתנחלים ציונים למסגדים בזמנים שונים.

מבצע סייף אלקודס

בשנה שעברה בשנת 2021, במהלך גירוש סייח ג'ראח והפשיטות על מסגד אל-אקצא על ידי מתנחלים ישראלים, פלגים בעזה ראו את חלון ההזדמנויות המושלם לאחד את כל הפלסטינים כמו גם את כל העולם האסלאמי תחת דגל אל-קודס הכבושים ומסגד אל-אקצא. הפלגים איימו לפגוע ב"ישראל" אם לא תפסיק את הפשיטות על אל-אקצא. "ישראל" התעלמה, עזה החלה לירות טילים על "תל אביב" ופלסטינים בשטחי 1948 והגדה המערבית החלה לתקוף מתנחלים באזורים שהם חיים בהם. זה למעשה שבר את כל מחסומי ההפרדה ש"ישראל" בונה מעל שנים. אירוע זה קשר את המאבק של עזה, הגדה המערבית והפלסטינים של 1948, וזכה לתמיכת העולם האסלאמי והחופשי כולו. זה גם פגע במשטרים הערביים שהתקדמו עם ישראל, כי בשום פנים ואופן שום משטר ערבי לא יכול להגן על "ישראל" תוך התנגדות להגנת מסגד אל-אקצא שכן הוא מסגד אסלאמי קדוש. המבצע זכה להצלחה פוליטית, חברתית ותקשורתית אדירה.

ציר אל-קודס (התנגדות אזורית):

ציר אלקודס (חיזבאללה, סוריה, תימן, PMU עיראקית, איראן) אינו יכול להתחיל את מלחמת השחרור של פלסטין אם הפלסטינים עצמם אינם כבר מאוחדים ונמצאים במדינה מהפכנית על פני כל השטח הפלסטיני המנהלים התנגדות מזוינת. השחרור חייב להתחיל בפלסטינים עצמם.

זו האווירה הפוליטית שתאפשר לציר אלקודס להתערב. אינתיפאדה פלסטינית בקנה מידה מלא והגנת מסגד אל-אקצא. "ישראל" וארה"ב הן שהרסו את הסכמי אוסלו עם ההכרה באל-קודס הכבושה כבירת "ישראל", ולכן הפלסטינים נחשבים אוטומטית כמי שנמצאים בהגנה עצמית על פי החוק הבינלאומי, בצורה מאוד ברורה. הם כבר היו, אבל הפעם אין יותר מקום להצדקה כלשהי, הישות הציונית נמצאת במצב כיבוש מלא וסוריה, כמו גם הפלסטינים, יכולים לנקום בסיוע מבעלי בריתם.

מה יקרה בעתיד?

מאז המבצע בשנה שעברה של סייף אל-קודס, מתרחשות התקפות של זאבים בודדים בכל מקום בשטחים הכבושים, ותדירותם עולה. הפיגוע האחרון והמסוכן ביותר אירע ב"תל אביב" בלב "ישראל", גם מחוץ לשטחי 1948. "ישראל" מגבירה את הלחץ על הגדה המערבית ושטחי 1948, ולפלסטינים אין כבר מה להפסיד. הם משנים לאט לאט את האחדות הלאומית לקראת התנגדות מזוינת. מתי תתרחש האינתיפאדה? אנחנו אף פעם לא יודעים, אבל זה מאוד קרוב. זה יכול להיות בין כמה חודשים לכמה שנים, אבל הפלסטינים מגבירים בהתמדה את פעולות ההתנגדות לאורך זמן. כל אירוע יכול לעורר התקוממות עממית, כמו חיסולה של שירין אבו אקלה, עיתונאית אל-ג'זירה.

בפני "ישראל" עומדות שתי אפשרויות עם כל האירועים הללו.  

1- להיכנע לדרישות הפלסטינים בעזה ובגדה המערבית, מה שנחשב כתבוסה אדירה ל"ישראל" בכל המישורים. זה יעכב את ההתנגשות הסופית, אבל זה גם יעודד את הפלסטינים לתבוע בחזרה את מלוא זכויותיהם בכוח כי זה הדבר היחיד שעובד.

2- נסו לדכא את ההתקוממות הפלסטינית המתגברת, המסכנת להצית את האינתיפאדה עוד יותר מהר. זה יכול לקחת בין חודשים למספר שנים, אבל בשני המקרים אנחנו לקראת העימות האחרון.

כמובן שתמיד קיימת האפשרות ש"ישראל" הופכת להרפתקן ומבצעת חישוב שגוי באזור המסכן להצית את המלחמה האזורית עם ציר אלקודס מוקדם יותר ומחוץ להקשר האמור לעיל.

הכי חם פוליטי
חדשות פוליטי
הכי חם