קרב הדגל: לעולם לא ניתן להביס פלסטינים
הדגל הפלסטיני מייצג עצמאות ושחרור; עבור ישראלים, זה מייצג פחד ושנאה. הם רואים בזה איום לכאורה על הכיבוש הישראלי.
כנסת ישראל נתנה אישור ראשוני לצעד שיביא אל מחוץ לחוק את הצגת דגלי פלסטין במוסדות במימון המדינה. הצעת החוק, שהוצעה על ידי מפלגת הליכוד ובגיבוי ראש ממשלת ישראל נפתלי בנט, היא הדגמה ברורה לחולשת המדינה מול הסולידריות הפלסטינית, הממחישה כי "ישראל" נמצאת במצב של פאניקה יותר משבעה עשורים לאחר הקמתה. על חורבות פלסטין ההיסטורית.
החקיקה תאסור את הנפת דגלי פלסטין בכל "מוסד במימון המדינה", לא רק באוניברסיטאות. יתרה מכך, הדבר יהדק את בסיס התמיכה של "ישראל" ויאלץ את המוסדות לצנזר עצמי כדי לשמור על מימון ממשלתי - למרות שבגלל אפליה מוסדית וגזענות, ארגוני התרבות הפלסטיניים ב"ישראל" מקבלים רק חלק קטן מהמימון הזמין.
"ישראל" מעניקה פרמיה לסוגיית הנפת דגל פלסטין באל-קודס הכבושה, ומציגה זאת כהפרה של הריבונות הישראלית למרות שהיא מדינה כובשת. האימה הבלתי רציונלית מהדגל שמשפיעה על הישראלים נושאת מורשת של מאבק והקרבה נגד האפרטהייד הישראלי, תוך זכור אנשים שניצבו בפני אסונות אדירים תוך שהם נשארים נאמנים לאדמת אבותיהם.
יש לציין שהפרנויה הגוברת של "ישראל" היא תוצאה של חוסר היציבות של ממשלתה. מדי יום, חיילים ישראלים תוקפים, יורים והורגים עוד נשים וילדים פלסטיניים במהלך פשיטות חצות באמצעות כדורי גומי חיים, גז ופצצות קול.
עשרות אלפי קיצונים ישראלים צעדו עם דגלי ישראל מחוץ לשער דמשק הכבוש של אל-קודס, בחלקים מהעיר העתיקה שעדיין מאוכלסים על ידי ערבים, במה שפלסטינים רבים תפסו כפרובוקציה והתקפה ברורה על זהותם.
הנפת הדגל הפלסטינית היא מחאה נגד הנישול, הכיבוש, הגירוש וחוסר התקווה המתמשכים. ויש לראות בזה מחאה נגד מחיקת הקיום הפלסטיני והאיום המתמשך על העתיד הפלסטיני, לא כאיום על אף אחד אחר. זהו מעשה סמלי של הגנה עצמית בעולם שמתעלם מהמציאות של הבעיה והעם הפלסטיני, שבו העם הפלסטיני התגלגל למדינה חסרת תועלת על פני הגלובוס.
כל מי שיש לו לב ורצון לצדק לא צריך להתקשות עם דגלי הכבושים, המדוכאים והמקופחים. עם זאת, יש צורך להיזכר גם בכמה אמיתות יסוד. אדמתם של הפלסטינים נלקחה מתחת לרגליהם, והם עומדים בפני השמדה. הם יכולים לאכוף תביעות ריבונות מזויפות בפלסטין רק על ידי מיגור כל הסימנים, הסמלים וההפגנות של הקיום הפוליטי והחיוניות הפלסטינית (פארה, 2022).
בנוסף, הנפת דגל פלסטין בציבור בקבורתה של העיתונאית הפלסטינית הידועה שירין אבו עקלה שימשה להצדקת תקיפה קשה של משטרת ישראל נגד אבלים. צעדת הדגל, שנראתה כלא יותר מפרובוקציה גזענית, התרחשה באותו יום בו הצביע הפרלמנט של "ישראל" על איסור הצגת דגלי פלסטין ב"מוסדות במימון המדינה". הקמפיין להחריג את הדגל הפלסטיני הוא רק עוד פעולה חריפה המדגימה כמה רחוק תלך "ישראל" כדי לדכא את החיים הלאומיים הפלסטיניים.
מסע ההסתה הזה מתאפיין בתלות הדדית חזקה בין התקשורת הישראלית, פוליטיקאים, אנשי ציבור ומיליציות מקומיות המבקשות להפחיד פלסטינים בזמן שהמשטרה שומרת על שתיקה. צורת חיבור הדדית זו אינה חדשה אך הגיעה לממדים חסרי תקדים.
חשוב לציין, "ישראל" מנסה להסיר את הבעיה הפלסטינית מסדר היום הלאומי ובמקביל לחנוק את נוכחותה במישור הבינלאומי באמצעות הסכמי נורמליזציה המגבירים את הכוח האזורי של "ישראל" ובונים תוכניות לשיתוף פעולה ביטחוני עם ממשלות ערב השכנות. זה חלק מאסטרטגיה ישראלית משולבת שבה הדגל הפלסטיני נבדק כיוון שהוא סמל מרכזי של המאבק הפלסטיני.
מיליוני הפלסטינים שלא הובסו על ידי שבעה עשורים של נכבה, הרימו באומץ את הדגל הפלסטיני. דגל פלסטין מסמל יצירתיות, המצאה, הצלחה, צער, הנאה, נאמנות, גאווה, סולידריות ונחושות בקרב קהילות פלסטיניות ברחבי העולם, מלבנון ועד צ'ילה ועד סן פרנסיסקו.
הפלסטינים תמיד היו בעלי רצון חזק ובטוחים שהם נלחמים למען מטרה גדולה: שחרור אדמותיהם המקוריות נגד כיבוש אכזרי. יש להם אמון בלתי מעורער במטרתם: להחזיר לעצמם את הזכות לחיות בחופשיות ובכבוד בארצות מולדתם. יש כמה ממדים ראויים לציון לעניין הפלסטיני. זה השתנה עם הזמן, והפלסטינים הדהימו את העולם באמנות ההתנגדות שלהם. מטרת העם הפלסטיני היא לאחד, להתנגד ולעורר תמיכה עולמית במטרתו.
הדגל הפלסטיני מייצג עצמאות ושחרור; עבור ישראלים, זה מייצג פחד ושנאה. הם רואים בזה איום לכאורה על הכיבוש הישראלי. ב-74 השנים האחרונות נעשה מאמץ משותף למחוק כל עדות לזהות פלסטינית, כולל מיתוג מחדש של ערים בשמות עבריים והתעלמות מהטרגדיות של הנכבה. אבל הרוח הפלסטינית תימשך כל עוד יש פלסטינים.
