הביקור הקרוב של ביידן במזרח התיכון... סיבות ומטרות
שתי סיבות עיקריות עומדות מאחורי הביקור המתוקשר הקרוב של ביידן.
ביקורו הראשון של ג'ו ביידן במזרח התיכון, כנשיא ארה"ב, הוחלט באופן רשמי; הוא יתקיים בין ה-13 ל-16 בחודש הבא, ובמהלכו יבקר ב"ישראל", ברשות הפלסטינית ובערב הסעודית. שתי סיבות עיקריות עומדות מאחורי הביקור המתוקשר הקרוב של ביידן.
ראשית, הסכסוך באוקראינה בין רוסיה למערב והשלכותיו. ארבעה חודשים כבר חלפו מאז פרוץ הקרבות, ללא תוצאות מכריעות. נראה שהעניינים הולכים לקראת עימות ארוך טווח. התמיכה הצבאית והפיננסית האדירה של ארה"ב באוקראינה, ההתגייסות הפוליטית והתקשורתית ומערך הסנקציות הרצופות לא הכריחו את רוסיה לסגת או להרים את הדגל הלבן. נכון שהייתה לה השפעה כלכלית חשובה, אבל זה מחיר שרוסיה משלמת במודע כדי להדוף סכנות שהיא רואה בעיניה הרבה יותר גדולות ומאיימות על ביטחונה הלאומי. מהצד השני, התמיכה הרבה שמקבלת אוקראינה הפכה לנטל על מדינות המערב, בנוסף להשלכות הסכסוך על הכלכלה העולמית. משבר האנרגיה הנובע מאספקת הנפט והגז הרוסית משפיע במיוחד על מדינות אירופה. מחירי הדלק באירופה ובארה"ב הם שיא, והאזרחים הפשוטים, שהחלו לסבול, לוחצים על ממשלותיהם למצוא פתרונות לעליית מחירי הסחורות והשירותים - מכאן הצורך של נשיא ארה"ב בשיתוף הפעולה של ערב הסעודית, יצרנית הנפט הגדולה ביותר.
ערב הסעודית ראתה במשבר באוקראינה הזדמנות להראות את חשיבותו ולהחזיר את מעמדה המופחת מול אמריקה. דבריו של ביידן במהלך מסע הבחירות שלו, וגם לאחר בחירתו לנשיא, היו רעים ומשפילים מאוד כלפי ערב הסעודית: הוא תיאר זאת כ"פאריה" ואמר כי יורש העצר מוחמד בן סלמאן צריך לתת דין וחשבון על ההרג הברברי של ג'מאל חאשוקגי, העיתונאי הסעודי בטורקיה ב-2018. ביידן התחייב שלא יתעסק עם מוחמד בן סלמאן, ויהיה לו רק מערכת יחסים רשמית עם המלך עצמו. למעשה, ביידן שיקף את הזרם המרכזי במפלגה הדמוקרטית שרואה את ערב הסעודית בצורה שלילית ורואה בה משטר מפגר שאינו מכבד את ערכי הדמוקרטיה וזכויות האדם. זה התחיל בימיו של הנשיא אובמה, שבתקופתו היחסים עם סעודיה הגיעו לשפל. ביידן, כמובן, היה סגן הנשיא של אובמה. ערב הסעודית הרגישה שהיא לא ראויה ליחס הקשה הזה מהמפלגה הדמוקרטית. למעשה, סעודיה הייתה מוכנה לשתף פעולה ולעמוד בכל מה שנתבקש ממנה, כפי שעשתה תמיד במשך עשרות שנים, אבל הניכור וה"עוינות" הגיעו מאובמה והדמוקרטים שלו. כתוצאה מכך, סעודיה זרקה את כל הקלפים שלה לסל של דונלד טראמפ, והמרה עליו לצאת מהמעמד שאובמה הטיל עליה, ועל כך היא "סבלה" את כל גסות הרוח, היהירות ואפילו העלבונות של טראמפ! סעודיה הפכה לחלק ממאבק הפרטיזנים הפנימי באמריקה: המתקפה על סעודיה ועל מוחמד בן סלמאן, בפרט, נחשבה כהתקפה על טראמפ.
סעודיה ניצלה את המלחמה באוקראינה כדי לסגור את חשבונה עם ביידן. היא נקטה עמדה מאוזנת ולא לקחה חלק במשטרי הסנקציות שהמערב החל להטיל על רוסיה, שמרה על מרחק מפריד בינה לבין אמריקה של ביידן, וצפה בבעיית האנרגיה העולמית ובעליית מחירי הגז והנפט בחוסר מעש. בעיני ערב הסעודית עכשיו זה הזמן הנכון לקצור את היבול! מצב של אופוריה שורר בתקשורת הסעודית לאחר שבידן הודיע ??על כוונתו לבקר בסעודיה ולפגוש את יורש העצר. "על הברכיים", אמרו כמה סופרים סעודים בהתייחסו לבואו הקרוב של ביידן. לג'ו ביידן, מצדו, לא אכפת לסגת ולשנות את עמדתו לגבי מוחמד בן סלמאן. למעשה, ביידן הוא פוליטיקאי מקצועי ותיק שמאמין שהאינטרסים הם מעל לעקרונות ושהכל נתון למשא ומתן. אין ספק שביידן יקבל מהסעודים פרס גדול על נסיגתו הפומבית ממדיניותו כלפי בן סלמאן. ידידות חדשה זו בין ביידן לסעודיה מוכתבת על ידי אינטרסים פוליטיים ואסטרטגיים. עמדתה והעדפתה של סעודיה בארה"ב נותרו ללא שינוי; בתקווה לתבוסה של הדמוקרטים בבחירות ולחלום על חזרתו של טראמפ לשלטון ב-2024.
הגורם השני והחשוב ביותר הוא הנושא האיראני. שנה וחצי חלפו מאז נכנס ממשל ביידן לתפקידו, והמשא ומתן עם איראן להחייאת הסכם הגרעין עדיין מועד. לא התרחשה פריצת דרך למרות הסבבים הרבים שנערכו בין שני הצדדים. זה בכלל לא מצב נוח לממשל ביידן, שנכנס ללחץ עז וחש צורך לעשות משהו מוחשי כדי לשכנע, לפתות או לאלץ את איראן לחזור לעמוד בתנאי הסכם 2015 שנחתם עם ממשל אובמה.
ממשל ביידן אינו יכול לשאת את המשך המצב הנוכחי, שכן איראן ממשיכה בפעילותה הגרעינית ומתקדמת מתמדת בתוכניתה לאחר שהפילה רבות מההגבלות עליהן התחייבה בהתאם להסכם המקורי ממנו פרשה אמריקה. איראן מצידה מרגישה את עצמה בעמדה חזקה, שכן היא הצליחה לספוג את השפעת הסנקציות הקשות שהטיל טראמפ בשנת 2018. נכון שהכלכלה האיראנית סבלה ועדיין סובלת, אבל ממשלת איראן הצליח להתמודד עם הסנקציות ופיתח תוכניות לכלכלה לאומית שאינה תלויה בהכנסות מנפט. מדיניות הסבלנות האסטרטגית וההסלמה ההדרגתית של פעילותה הגרעינית נשאו פירות, והכניסו את הצד השני ללחץ הזמן. אין ספק שלאיראן יש אינטרס להגיע להסכם שיוציא אותה ממצוקת המצור הכלכלית והסנקציות, אבל היא לא ממהרת, ומרגישה שהיא מסוגלת לחלץ תנאים טובים יותר ולהשיג ערבויות נוספות שיהיו. למנוע מארה"ב לחזור על תרחיש הנסיגה ולבטל את התחייבויותיה כפי שעשה טראמפ.
כדי להרגיע את הדאגות הישראליות בנוגע להישגיה של איראן, ארה"ב עברה להקים ולהוביל קבוצה צבאית-ביטחונית אזורית המכוונת נגד טהראן. הברית המוצעת כוללת מדינות ערביות בנוסף ל"ישראל", או "נאט"ו ערבי-ישראלי", כפי שאמרו כמה פרשנים. אמריקה אומרת לאיראן שהיא לא תחכה ללא הגבלת זמן להשלמת הסכם גרעין חדש או להחייאתו של הישן המקרטע. במקום זאת, היא תעבור למדיניות של לחץ והסלמה, והיא תוכל לגייס נגדה את כל מדינות האזור הכוללות גם ערבים וגם ישראלים.
למימד הישראלי יש חשיבות מיוחדת במהלך האמריקני. "ישראל" תהיה התחנה הראשונה בביקורו של ביידן. ב"ישראל" יש תחושה של כישלון וחוסר אונים אסטרטגי בהתמודדות עם איראן ו"ציר ההתנגדות" באזור. העיתונות הישראלית, צוותי החשיבה ובכירים לשעבר ובהווה, לא מפסיקים לדבר על הצורך "להגביל את איראן" ולחסל את תוכנית הגרעין ויכולות הטילים שלה. בתקשורת הישראלית יש היסטריה לגבי איראן. התסכול הישראלי ממדיניות המפלגה הדמוקרטית כלפי איראן ידוע, החל מתקופת אובמה - הילרי קלינטון וכלה בממשל ביידן. "ישראל" מעדיפה גישה צבאית לגבי תוכנית הגרעין האיראנית, אבל היא לא מספיק חזקה לעשות זאת בעצמה, ובמקום זאת "ישראל" רוצה שאמריקה תעשה זאת. באשר לפשיטות ש"ישראל" מרבה לבצע על מטרות בתוך סוריה, אין להן השפעה משמעותית ולא הצליחו לדכא את כוחה הגובר של איראן ובעלות בריתה באזור. "ישראל" מוצאת את עצמה בעמדה אסטרטגית חלשה באזור, במיוחד לאחר שתנועות ההתנגדות בעזה ובלבנון הצליחו לכפות עמה מצב של הרתעה הדדית, הודות לפיתוח יכולות הטילים ויכולות הלחימה שלה בגיבוי איראני. ופעולות המודיעין והכוונה של צוותי מדע ומנהיגות בתוך איראן רק הביאו ליותר נחישות איראנית להגיב ולהעלות את רמת התמיכה בתנועות ההתנגדות בעזה, שהפכו מסוגלות להסב אבדות משמעותיות בעומק הישראלי. "ישראל" לא הצליחה לתרגם את הנורמליזציה והסכמי "אברהם" עם מדינות ערב להישג אסטרטגי של ממש, הודות לאיראן ול"ציר ההתנגדות".
בנסיבות אלו, ביידן יגיע ל"ישראל". הוא יאשר בפני "ישראל" את מחויבותה של אמריקה להגנתה, לביטחונה ולעתידה. אבל "ישראל" חייבת למלא אחר פקודותיה של אמריקה ולהיות חלק מהאסטרטגיה והמדיניות שלה, שהחשובה שבהן היא להיות זהירה מאוד ולהימנע מהיסחפות לקראת עימות צבאי עם איראן. אמריקה רוצה לקבוע את הקצב באזור ולהתעמת עם איראן בדרכה שלה. הצעדים נגד איראן צריכים להיות מחושבים בקפידה, פוליטית, כלכלית או צבאית (במידת הצורך), כדי שלאמריקה תהיה ההחלטה הסופית על מה שצריך לעשות. אמריקה לא תאפשר לבעלות הברית האזוריות, במיוחד ל"ישראל" ולערב הסעודית, לגרור אותה למקום שהיא לא רוצה להיות. ביידן ייפגש עם נשיא הרשות הפלסטינית, מחמוד עבאס. הפגישה נועדה להדגיש את השוני במדיניות בין הדמוקרטים באמריקה לבין דונלד טראמפ שהדיר את הפלסטינים והניח שניתן לכונן שלום באזור על בסיס שיתוף פעולה כלכלי בין "ישראל" למדינות ערב.
באמצעות יוזמתו והערכה מחודשת לבעלי בריתה ההיסטוריים של אמריקה, ביידן מנסה לבסס מחדש את מדיניות ארה"ב באזורנו, שהידרדרה בשנים האחרונות. הביקור המתוקשר לא היה אמור להתקיים אם ארה"ב לא הייתה מתמודדת עם אתגרים גדולים ורציניים ברמה הגלובלית. אמריקה למעשה זקוקה לכל המרכיבים שיכולים לעזור לה בסכסוך הישיר שלה עם רוסיה, והמפגש הגדול ביותר שלה עם סין.
