אלג'יריה: 60 שנה של תמיכה אינסופית בעניין הפלסטיני
אלג'יריה תמיד הפגינה תמיכה ללא תנאי במדינת פלסטין ובעניין הפלסטיני, שראשיתה בלחימה ב"ישראל" ועזרה למצרים לתבוע בחזרה את סיני במלחמת אוקטובר 1973.
ב-5 ביולי 1962, לאחר 132 שנים של קולוניאליזם צרפתי, הכריזה אלג'יריה על עצמאותה. הסכמי אוויאן מ-18 במרץ 1962 סיימו את המלחמה בין צרפת לצבא השחרור הלאומי של אלג'יריה (ALN), ומשאל עם של הגדרה עצמית התקיים בראשון ביולי 1962.
תוצאות משאל העם הגיעו לטובת העברת השלטון מהצרפתים לשלטונות אלג'יריה ב-3 ביולי, וסיימו עשורים של כיבוש, קולוניאליזם של מתנחלים ומעשי טבח.
התאריך - 5 ביולי - נבחר בכוונה על ידי ממשלת אלג'יריה בהתייחס ל-5 ביולי 1830, אז נכבשה העיר אלג'יר על ידי צרפת.
מלחמת שבע השנים בין הכובש הצרפתי להתנגדות האלג'יראית הותירה כמיליון חללים אלג'יריים בדרך לחירותה ולשחרורה של אלג'יריה.
ניתן לספר סיפורים אינסופיים על קרבות אפיים הרואיים של ההתנגדות האלג'יראית נגד הקולוניאליזם המערבי ביום השנה ה-60 לעצמאותה של אלג'יריה.
עם זאת, קטע זה נועד לשפוך אור על תמיכתה האינסופית של אלג'יריה בפלסטין, בעניין הפלסטיני ובמדינות ערב אחרות נגד כל צורות הדיכוי והכיבוש מאז שהמדינה הצפון אפריקאית זכתה לשחרורה באמצעות התנגדות.
"אנחנו עם פלסטינים, בין אם הם המדוכאים או המדכאים"
מלכתחילה, פלסטינים תמכו במהפכה האלג'יראית בין השנים 1954-1962 והפגינו סולידריות באמצעות ארגון גיוסי כספים עבור אלג'יריה.
למרות שכמה מדינות ערביות חתמו בבושת פנים על הסכמי נורמליזציה עם הכיבוש הישראלי בתמורה לכמה הטבות, אלג'יריה התנגדה נחרצות לעסקים מסוג זה, ושוקלת את הנורמליזציה עם הכיבוש כבגידה בערבים ובעניין הפלסטיני.
בתחילת שנות ה-70, נשיא אלג'יריה לשעבר, הואארי בומדין, אמר את המשפט המפורסם שלו, "אנחנו עם פלסטינים, בין אם הם המדוכאים או המדכאים".
ראוי לציין שבדומה לעמדה הרשמית של אלג'יריה לגבי פלסטין, אלג'יראים, לפי המרכז לחקר המזרח התיכון, מתנגדים לנורמליזציה של הקשרים עם הכיבוש הישראלי בשיעור של 99%.
אפשר לתהות על הסוד מאחורי תמיכתה הבלתי מותנית של אלג'יריה בעניין הפלסטיני.
מבחינה היסטורית, אלג'יריה תמיד דוגלת בעניין הפלסטיני ותומכת במדינות ערביות אחרות נגד הכיבוש הישראלי.
למעשה, לאחר חמש שנים בלבד של שחרורה מהכיבוש הצרפתי, תמכה אלג'יריה בבנות הברית הערביות נגד "ישראל" על ידי שליחת כוחות וכלי טיס להילחם לצד מדינות ערב במלחמת ששת הימים של 1967.
גם לצבא האלג'יריה היה תפקיד חשוב במהלך מלחמת אוקטובר 1973.
באופן משמעותי, כאשר מצרים חתמה על הסכם קמפ דיוויד ויצרה קשרים עם הכיבוש הישראלי, אלג'יריה ניתקה את קשריה עם מצרים.
בנוסף, אלג'יריה יצרה קשרים הדוקים עם הארגון לשחרור פלסטין (אש"ף), סיפקה לה נשק, הכשרה את לוחמיה במהלך שנות ה-70 וסייעה לאש"ף להשיג מעמד משקיף באו"ם ב-1974.
לאחר שממשלו של נשיא ארה"ב לשעבר דונלד טראמפ, איחוד האמירויות ו"ישראל" חשפו את מה שמכונה "הסכמי אברהם" באוגוסט, הנשיא האלג'ירי הנוכחי עבדאלמג'יד טבון הדגיש את המחויבות העמוקה של ארצו לעניין הפלסטיני, ואישר כי אלג'יריה רואה בפלסטין סיבה קדושה.
אלג'יר מתחה ביקורת קשה גם על המדינות המנרמלות (איחוד האמירויות, בחריין, מרוקו וסודאן). היא גם שילמה את המחיר על עמדתה נגד הנורמליזציה, שכן ארה"ב הכירה בריבונות מרוקו על סהרה המערבית לאחר שנים של מחלוקות בלתי פתורות ומעמד בלתי ניתן להשגה.
בניסיון להבין את הסיבה מאחורי התמיכה הרשמית והעממית של אלג'יריה בעניין הפלסטיני, הסביר סמי חמדי, העורך הראשי של המגזין IntInterest, כי "אלג'יראים חשים תהודה עמוקה לפלסטינים שהושבתו במשך כ-82 שנים ומאמינים שיהיו הקשיים אשר יהיו, ההתנגדות בסופו של דבר תצליח".
באותו הקשר, TRT ציטט את ג'אלל הרצ'אוי, עמית בכיר ביוזמה הגלובלית נגד פשע מאורגן חוצה-לאומי, שאמר כי "ההיסטוריה המעט יוצאת דופן של אלג'יריה הופכת את ההתנגדות נגד המעצמות הקולוניאליות לנרטיב בעל חשיבות מכרעת במדינה האלג'יראית. אנחנו יודעים את זה."
השתתפותה של אלג'יריה במלחמת אוקטובר 1973
במטרה להחזיר את האדמות ש"ישראל" כבשה במהלך מלחמת ששת הימים ב-1967 - סיני במצרים ורמת הגולן בסוריה - ב-6 באוקטובר 1973 פתחו קהיר ודמשק במתקפה על הישות הציונית. המלחמה חלה במקביל לחודש הרמדאן הקדוש.
במהלך אותה תקופה מילאה אלג'יריה תפקיד משמעותי באספקת נשק סובייטי למצרים ולסוריה והבאת חיילים לחזית המצרית כדי להילחם בכיבוש הישראלי, למרות מצבה הכלכלי שהיה אז בלתי יציב כתוצאה מהעידן שלפני העצמאות של הקולוניאליזם הצרפתי. .
למעשה, על פי הדיווחים, נשיא אלג'יריה דאז, הואארי בומדיין, טס למוסקבה כדי להבטיח סיוע צבאי למצרים ולסורים.
בחזרה על תפקידה בתמיכה בתנועות אנטי-קולוניאליסטיות, שלחה אלג'יריה יותר מ-2,100 חיילים, 815 תת-קצינים ו-192 קצינים לסיני. היא גם שלחה 96 טנקים ויותר מ-50 מטוסי קרב ומטוסי מפציץ למצרים, לפי הרשויות המצריות.
אלג'יר השתתפה גם באמברגו הנפט שהטילו החברות הערביות בארגון מדינות ייצוא הנפט (OPEC) על ארה"ב בשל תמיכתה בכיבוש הישראלי במהלך המלחמה, מה שהוביל לעליית מחירים משמעותית ברחבי העולם.
ב-17 באוקטובר החליטו יצרניות הנפט הערביות להעלות את מחיר הנפט ב-17% ולקצץ את תפוקת הנפט ב-5%, ונשבעו "לשמור על אותו קצב הפחתה בכל חודש לאחר מכן עד לנסיגה מלאה של הכוחות הישראליים מכל השטחים הערביים שנכבשו במהלך מלחמת יוני 1967 והזכויות הלגיטימיות של העם הפלסטיני משוחזרות".
שרון לא העריך את כוחם של הכוחות האלג'יריים
בהקשר של מלחמת אוקטובר 1973, הודה הרמטכ"ל לשעבר של כוחות הכיבוש הישראלי, דוד אליעזר, ביומניו ששוחררו כי "ישראל" הפסידה במלחמה זו כתוצאה מהתנשאות של האלוף דאז אריאל שרון, ש"ישראל" הפסידה במלחמה זו. זלזל בכוחם של הכוחות האלג'יריים וחשב שלא יהיה להם סיכוי מול כוחות ה-IOF, מתוך מחשבה שהם יברחו ברגע שישימו עיניהם על הטנקים הישראלים.
אליעזר אמר כי במהלך המלחמה נהרגו 900 חיילי חיל האוויר ו-172 טנקים הושמדו ביום אחד בלבד.
שר הביטחון הישראלי לשעבר משה דיין חשף מצדו כי כל המידע המודיעיני הראה כי לאלג'ירים אין נשק המסוגל ליירט את הכוחות הישראליים.
דיין אמר גם כי הישראלים קיבלו מידע מודיעיני על מצב של פילוג בין המצרים לאלג'יראים. הישראלים הופתעו מהפלת הכוחות האלג'יריים באמצעות טיל מטוס ענק אמריקאי מסוג Lockheed C-5 Galaxy, מה שהפחיד את הצוות האמריקני ותסכל את ממשל ניקסון.
השר הישראלי לשעבר אמר כי הכוחות המצריים רימו את הכוחות הישראליים, וגרמו להם להאמין שנמל אל-עדביה האסטרטגי אינו מבוצר מספיק. עם זאת, הכוחות האלג'יריים היו מופקדים על ההגנה על הנמל.
אי אפשר שלא לברך על תפקידה של אלג'יריה בתמיכה בעניין הפלסטיני ובתנועות שחרור אנטי-קולוניאליות, בין אם ברמה הרשמית ובין אם ברמה העממית. למרות המרחקים הגיאוגרפיים המפרידים בין פלסטין לאלג'יריה, האלג'יראים מאמינים ששתי המדינות חולקות את אותו כאב, עינויים, אבל, צער, ובתקווה את אותו שחרור שיושג בעתיד הקרוב.
