8 ביולי מציין 50 שנה למות הקדושים לאיקון ההתנגדות הפלסטינית קנפאני
השמיני ביולי מזכיר את יום השנה ה-50 למות הקדושים של אייקון התנגדות פלסטיני, פעיל וסופר, שנרצח באכזריות בבירת לבנון ביירות עם פצצה שהוטמנה במכוניתו על ידי סוכנות הריגול של המוסד הישראלי.
ע'סאן פאיז קנפאני נולד ב-1936 בעיר אקה, הממוקמת בחלק הצפוני של השטחים הכבושים.
ע'סאן נולד במשפחה בת עשר נפשות וכילד שלישי, למד בקולג' דה פררס הנודע, בית ספר מיסיונרי צרפתי קתולי בשכונת יפה, אך לא הצליח להשלים שם את השכלתו. הכיבוש הישראלי באדמות פלסטיניות אילץ את הילד בן ה-12 לגלות יחד עם מאות אלפי פלסטינים במהלך הנכבה של 1948.
ע'סאן ומשפחתו התיישבו בבירת סוריה דמשק יחד עם פליטים פלסטינים רבים נוספים. הוא הצליח להשלים את לימודיו התיכוניים שם ועבד כמורה לאמנות בבתי ספר שנוהלו על ידי סוכנות הסעד והעבודות של האו"ם (UNRWA) ב-1953.
בערך בתקופה זו רכשה ע'סאן יותר מודעות פוליטית לאחר שפגש את המהפכן הפלסטיני ג'ורג' חבש, והחל לכתוב סיפורים קצרים ומאמרי דעה, והפיק כמה מיצירות הבדיוניות המפורסמות ביותר בעולם הערבי, כולל "גברים בשמש" ו"חזרה לחיפה".
המנטליות של כנפאני הושפעה עמוקות מהאידיאולוגיה הלאומנית והמהפכנית של חבש, והוא זה ששכנע את ע'סאן להתחיל לכתוב בעיתון "אל-ראי" של כווית.
חבש הקים את קבוצת ההתנגדות הפלסטינית, החזית העממית לשחרור פלסטין (PFLP), בתחילת שנות ה-60 וכנפאני שימש כדובר הקבוצה ועורך השבועון שלה, אל-חדף.
בביירות, ב-8 ביולי 1972, נרצח כנפאני בן ה-36 על ידי המוסד הישראלי בשל חברותו ב-PFLP ולאחר שהואשם על ידי משטר הכיבוש בקשר עם שלושה מחברי הצבא האדום היפני שפורק כעת. , שביצע פעולה בנמל התעופה בלוד (לימים שונה שמו לנתב"ג).
כנפאני ואחייניתו בת ה-17, ליאס נג'ים, נכנסו לרכבו ולאחר שהפעילו את מתג ההצתה, הוא הפעיל מכונית תופת שגבתה את חייהם של השניים. מאוחר יותר נטל המוסד אחריות לחיסול.
אייקון ההתנגדות הפלסטינית הכחיש תמיד את השתתפותו במתקפת שדה התעופה הישראלי ודחה את הרעיון של כל משא ומתן לשלום עם משטר הגזילה של קודס.
כשנשאל מדוע הפלסטינים לא "סתם מדברים" עם הישראלים, ענה קנפאני פעם "לדבר עם מי?" והמשיך, "זה סוג השיחה בין החרב לצוואר."
זכור כאחד האינטלקטואלים המשפיעים ביותר של פלסטין, ע'סאן זוכה להערכה רבה בשל מיומנותו הספרותית ותיאורו המופלא של המטרה הפלסטינית. סיפוריו הניחו את היסוד עבור סופרים פלסטינים ומאירי ספרות אחרים שעזרו לפתח את התפיסה הנעלה שלו של "ספרות התנגדות".
העיתון "דיילי סטאר" הלבנוני שיבח את קנפאני בהספד שלו כ"קומנדו שמעולם לא ירה באקדח, שנשקו היה עט כדורי, והזירה שלו, דפי עיתונים".
