שחרור פלסטין הוא שחרור העולם
יש לנו תאריך עם ההיסטוריה וזה שחרור פלסטין היום במאה ה-21 נגד העול הקולוניאלי והאנכרוניזם שנקרא "ישראל".
אולי סוף הרעב הוא שחרור העולם. חופש הוא כבוד וצדק, אין שחרור עם עוול של רעב, רעב הוא פראות ועבדות...סופו של הרעב אינו בדמיוני האנושי האוניברסלי...זהו נושא של גופות ואפילו מגוחך. יש וידוי אתאיסטי לגבי קץ הרעב בעולם, משוח נדבה, צדקה ופילנתרופיה.
הציונות היא תנועה פשיסטית אירוצנטרית וכיום היא המנוע של חוסר אנושיות אימפריאלית והיא עצם הנורמליזציה של הפאשיזם. הציונות היא אויבת האנושות, שבכוחה העל הרודני מאפשרת לה ללעוג ולהכניע את העולם כנושא השלום הבלתי ניתן לגעת.
הציונות פועלת בקרב יריבות, כלומר יש ציונות אמריקאית ויש ציונות רוסית, ויש ציונות סינית. יש ציונות באופי הפשיסטי שלה ויש גם ציונות הפועלת באגף השמאלי. ישנה ציונות נוצרית נאצית וגם ציונות אסלאמו-פשיסטית ובמקביל היא פועלת במקדש המהולל של האמנות, האקדמיה והאינטלקטואליות: במקרים רבים בגזל המדעי והטכנולוגי, תמיד במאפיה הפיננסית, המסחרית והתקשורתית. . כוחו ההיפר-ריאליסטי נראה סוריאליסטי.
זה עשרות שנים שהציונות הייתה אחד המפרקים הגדולים של המערב בשפיכת דמם המקאברית של עמי אפריקה ואמריקה הלטינית על ביזת משאבי הטבע שלהם.
ב-1948 הצליחה התנועה האירו-ציונית לכפות משטר קולוניאלי בפלסטין בשם "ישראל". הוא הוטל על בסיס טיהור אתני נגד העם הפלסטיני השמי הילידים.
העולם הערבי הפצוע מחה והמעצמה הציונית הבינלאומית הצליחה להסתיר את הברבריות שלה, וקבעה שהם פראים ערבים, מוסלמים אנטישמים... הציונות היא הפשע המושלם, הקורבן אשם. הגרגרנות האגוצנטרית המערבית פולטת בבורותה היצירתית והממחישה: הם מצאו את ארץ האהבה, שרו אדית פיאף במחווה למשטר הקולוניאלי של "ישראל" שטבח בעם הפלסטיני השמי הילידים.
"ישראל" שהוטלה ב-1948 בפלסטין היא קולוניאליזם קלאסי, אנכרוניזם קולוניאלי וההקבלה שלו לקולוניאליזם הקלאסי היא שהיא לא באה ממדינה אלא מתנועה אירופאית (ציונות), השואפת ליצור לאום- מדינה. במקרה זה, הם משתמשים בתורה הדתית היהודית (מורשת שמית), הם מזייפים את ההיסטוריה, הם טוענים שמדובר ב''חזרה'' לארץ האבות (הודו-אירופאים, יהודים לא-שמים).
ובגלל זה אנו עומדים בפני קולוניאליזם שבו הוא לא רק מיושב את אדמת העם אלא גונב, מנכס לעצמו את ההיסטוריה של העם הילידים, וזאת משום שזהו קולוניאליזם שאינו בא מארץ אלא מארץ ישראל. תנועה המבקשת להיות מדינה. לכן זה לוקח את ההיסטוריה של האנשים הילידים. "ישראלים" אינם "ישראלים".
הייחודיות הקולוניאלית הזו של השתלטות על ההיסטוריה הפלסטינית המקומית, הביטוי הקולינרי והתרבותי, היא חלק ממשוואת ההשמדה של העם הפלסטיני. הפלסטינים הילידים לא רק מגורשים ממולדתם אלא שהאויב מבקש לגרש אותם מההיסטוריה.
מדאיג לראות היום, כיצד העריצות, המונרכיות הערביות הניאו-קולוניאליות, כדי להנציח את עצמן בשלטון, משקיעות סכומי כסף עצומים בזיוף האסלאם, בחינוך בית הספר, בפורומים איסלאמיים בינלאומיים גדולים, כדי להציג זאת. קולוניאליזם כעיקרון אסלאמי. היזהר עם זה.
שחרור פלסטין, כלומר סופו של המשטר הקולוניאלי של "ישראל", הוא קריסת הדיקטטורות הערביות, בין אם הן דיקטטורות ערביות פרו-אימפריאליסטיות או דיקטטורות ערביות אנטי-אימפריאליסטיות.
מאחורי הפלישה האימפריאלית האכזרית של ארה"ב לעיראק עמד המשטר הקולוניאלי של "ישראל", באמצעות השדולה הציונית, כחלק מפרויקט ההתפשטות הקולוניאלי: "ישראל השלמה", מהנילוס ועד הפרת.
כיום, המשטר הקולוניאלי של "ישראל" מחזיק לפחות ב-400 פצצות אטום.
הסכמי אוסלו המשפילים שבו אליטה פלסטינית התעשתה ונאלצה לנטוש את המאבק המזוין. על ידי נטישת המאבק המזוין אבד חלק גדול מהדמיונות הפלסטינים, אנחנו כבר לא מדברים על הפידא. פעם היו אומרים: להיות נגד "ישראל" זה לא להיות נגד היהודים. עכשיו נאמר: לבקר את "ישראל" אין פירושו להיות נגד "ישראל". בלי לשים לב, אנחנו הופכים לציונים. זה נאיבי מבחינה פלילית להאמין בקיומו של הקולוניאליזם הזה.
מנהיגים פלסטינים לשעבר ויתרו על המאבק המזוין למען המאבק השלום שכבר היה קיים, אך גם מאבק שלום לא הושג, שכן הדיכוי המערבי אינו מאפשר לנו להביע בחופשיות או לבטא את מהות המטרה הפלסטינית. לא מיצבנו את הלקסיקון שלנו, באמתלה שעלינו להיות אינטליגנטיים, אסטרטגיים, אובייקטיביים, עדינים, טקטיים. למרות שהפלסטינים נעשו גלויים יותר בעולם, זה לא מנע מהציונות לקדם את הטיהור האתני שלה כדי להעלים את העם הפלסטיני.
כן, מלחמה היא סוטה, אבל פציפיזם, בחלק מהמקרים של הומניזם זעיר-בורגני, דמגוגי ובמקרים כנים אחרים, הוכיח שהוא לא מספיק כדי להילחם בפשיזם החזק ביותר של ימינו; להיפך, זה הקל על התקדמותו. הציונות לועגת לכל ההכפשות הגדולות של המוסדות הגדולים בעולם כולל האו"ם. אנחנו מתבוננים בהיסטוריה במקום לעורר היסטוריה.
לאף אחד אין את הזכות לכפות מהי הדרך להתנגד, המאבק השלו או המזוין, שניהם תקפים. מרכיב נוסף הוא לכפות עלינו להכיר בקולוניאליזם הישראלי כאלטרנטיבה לשלום. זו מלכודת. בתור פלסטיני יליד התפוצות, אני לא מכיר בעריסה קולוניאלית. הפתרון הוא עצמאות פלסטינית. לעולם אל תגרשו אף ישראלי כביכול, הם נולדו שם, זו אדמתם, כלומר פלסטין.
הקולוניאליזם הישראלי אינו מוגבל לפלסטין אלא לשאר המדינות הערביות-פרסיות והכורדיות.
סופו של העם הפלסטיני יהיה ניצחון האפלוליות הפאשיסטית, התקפה על שאר עמי העולם. עמי העולם יהיו חלשים יותר.
יש לנו תאריך עם ההיסטוריה וזה שחרור פלסטין היום במאה ה-21 נגד העול הקולוניאלי והאנכרוניזם שנקרא "ישראל". יש לנו חוב לאנושות וזה להכחיד את הקולוניאליזם מההיסטוריה העכשווית שלנו ולהכחיד את הפשיזם החזק ביותר של זמננו. זה נשמע מקסים להגיד את זה, האתגר הוא עצום, אנחנו חייבים להפסיק את הצנזורה העצמית, בתואנה שאנחנו חייבים להיות אסטרטגיים. עלינו לבעוט בשולחן, לחנך את העולם על המטרה הפלסטינית הצודקת ועל הסכנה שהציונות מציבה לאנושות. זה יוצר נחישות עמוקה ויציבות, בכך טמון היופי בלהיות פלסטיני. מהתפוצות שלנו הם יבואו בשבילנו להרוס את חיינו, אבל לשחרר את פלסטין זה שחרור העולם. עולם מכובד ואצילי יותר הוא חובה.
