'ישראל' בונה ברית צבאית עם מרוקו
מתברר יותר כי נורמליזציה של היחסים בין מרוקו ל"ישראל" לא הייתה רק צעד מדיני, אלא ברית צבאית בין הישות הישראלית למדינה הערבית בצפון אפריקה.
הרמטכ"ל של צבא ישראל, אלוף אביב כוכבי, ערך ביקור רשמי בממלכת מרוקו ב-19 ביולי. זהו הביקור הציבורי הראשון אי פעם מסוג זה במדינה ערבית. כוכבי התקבל בחום על ידי ראשי צבא מרוקו וגורמי הביטחון הבכירים, המשקף את היחסים הצבאיים והביטחוניים ההדוקים בין שני הצדדים שהגיעו לשיא עם חתימת הסכם ביטחון במהלך ביקורו של שר הביטחון הישראלי בני גנץ במרוקו בנובמבר 2021. .
- חילופי נספחים צבאיים;
- תמרונים משותפים של חיל האוויר הדו-צדדי, שיבואו אחריהם תמרונים אזוריים עם מדינות מסוימות באפריקה;
- הצבת כוחות ישראליים ליד גבולות מרוקו-אלג'יריה;
- הכשרת קצינים מרוקאים ב"ישראל";
- הגברת הייצוא הצבאי של "ישראל" למרוקו;
- הקמת פסי ייצור מקומיים של נשק ישראלי במרוקו.
הממד האלג'יראי
התייחסות העיתונות הישראלית לאלג'יריה לא הייתה מקרית. למעשה, אלג'יריה היא מכנה משותף בין שני הצדדים. שני הצדדים מודאגים מחשיבותה והשפעתה הגוברת של אלג'יריה באפריקה ובמזרח התיכון. למרוקו יש את המחלוקת הארוכה והידועה שלה עם אלג'יריה בסוגיית סהרה המערבית, בעוד ש"ישראל" מוטרדת מאוד מהמאמצים האלג'יריים הנרחבים בשנתיים האחרונות בספירות האפריקאית למנוע מ"ישראל" להצטרף לארגון האיחוד האפריקאי. מצב "צופה".
יתרה מכך, אלג'יריה היא תומכת היסטורית בעניין הפלסטיני ובמהפכה הפלסטינית. למעשה, העוינות הישראלית כלפי אלג'יריה מתחילה בשנות ה-50, כאשר פעיליה באלג'יריה הכבושה הצרפתית התעמתו עם לוחמי החופש האלג'יריים, ה-FLN, במהלך המאבק האלג'ירי לעצמאות. אלג'יריה שלאחר העצמאות תמכה מאוד במצרים ובסוריה במלחמות עם "ישראל", פתחה את דלתות אלג'יריה פתוחות לרווחה עבור לוחמי אש"ף לאימונים, וסירבה להצטרף ל"קרקס השלום" במזרח התיכון.
מכל הסיבות הללו, אין זה פלא ש"ישראל" מוכנה ללכת עד הסוף בתמיכה במעשי האיבה והמזימות של מרוקו נגד אלג'יריה.
המטרות של מרוקו
ההנהגה המרוקאית מאמינה שיש הרבה מה להרוויח מבריתה עם "ישראל". ראשית הוא החלק הצבאי; קבלת נשק וטכנולוגיה ישראלית תחזק את צבאה נגד "האיום של אלג'יריה". מרוקו אכן הייתה לקוחה של התעשייה הצבאית של "ישראל" במשך זמן רב, הרבה לפני ההכרזה ב-2020. שנית היא האינטליגנציה; סוכנות הריגול הישראלית, מוסד, סיפקה מידע חיוני על חזית פוליסריו בסהרה המערבית על אלג'יריה ואנשי אופוזיציה מרוקאים.
בשנות ה-60, בתקופת שלטונו של המלך חסן השני המנוח, סייע המוסד בחטיפתו ובחיסולו של היריב המרוקאי המושבע, מהדי בן ברקה, שחי בפריז, רק כדי להזכיר דוגמה. מבחינה פוליטית, מרוקו מסתכלת על יחסיה העמוקים עם "ישראל" כמנוף למעמדה בארה"ב, בהתחשב בלובי הישראלי החזק בקונגרס ובממשל. דונלד טראמפ אכן תגמל את מרוקו על הנורמליזציה הציבורית שלה עם "ישראל" על ידי הכרה בריבונותה של מרוקו על סהרה המערבית בשנת 2020 - החלטה שנשמרה על ידי ממשל ביידן. לבסוף, מרוקו יודעת שיצירת קשרים חזקים עם "ישראל" יפייס את הספונסר הראשי של מה שמכונה "הסכמי אברהם", איחוד האמירויות, ולכן מצפה לסיוע כספי בתמורה.
מטרות ישראליות
"ישראל", ככל הנראה, מחפשת עוד יד חופשית עבור סוכנות הביון שלה, המוסד, בשטחי מרוקו. הפיכת מרוקו למעין "מעוז" עבור סוכנויות הריגול שלה היא אינטרס חיוני עבור "ישראל". למעשה, פעילות המוסד במרוקו נמשכת זמן רב אחורה בהיסטוריה עד שנות ה-50, כאשר הוא יצר ארגון מחתרת בשם "מסגרת" כדי לכסות את כל מדינות צפון אפריקה מרוקו, אלג'יריה ותוניסיה. ארגון זה, מסגרת, היה אחראי על פעולות ההגירה של היהודים ממדינות אלו ל"ישראל".
נכון להיום, מרוקו היא הבסיס העיקרי לפעילות ישראלית באזורי צפון ומערב אפריקה, לרבות אזורי צ'אד, מאלי, סנגל, ליבריה ומאוריטניה שמדרום לסהרה. הניסיונות של "ישראל" לחדור ליבשת אפריקה ידועים, ונוכחותה במרוקו בהחלט תסייע לכך. "ישראל" סומכת על תמיכתה של מרוקו מתוך שורות האיחוד האפריקאי לשאיפותיה האפריקאיות. לבסוף, "ישראל" מחפשת עוד עסקי מכירות ואבטחה עם מרוקו. הדיווחים בתקשורת הישראלית מדברים על יצוא של מיליארד דולר למרוקו בשנה, ו"ישראל" בהחלט מחפשת הרבה יותר.