מדוע "ישראל" מכוונת לג'יהאד האסלאמי?
אילו מעצמות מעוניינות לתקוף את הפלג הקרוב ביותר לאיראן בזירה הפלסטינית?
בליל ה-1 באוגוסט 2022 עצרו כוחות הכיבוש הישראלי מנהיג תנועת הג'יהאד האסלאמי, בסאם אלסעדי, בגדה המערבית. לאחר מכן הוכרזה ראש ממשלת ישראל יאיר לפיד על אמצעי אבטחה לאורך הקו המפריד בין השטחים הפלסטיניים הכבושים לרצועת עזה באמתלה של ציפייה למבצע הג'יהאד האסלאמי המכוון לכוחות הכיבוש כנקמה על מעצרו של אל-סעדי.
כאן התערבה מצרים במשבר והחלה בתיווך בין ממשלת הכיבוש הישראלי מחד לתנועת הג'יהאד האסלאמי מאידך, באמצעותו הצליחה לשכנע את הג'יהאד האסלאמי להקפיא כל פעולה צבאית אפשרית מצידה. בתקופה שבה נראה היה שהתיווך המצרי הצליח למנוע התנגשות, כוחות הכיבוש תקפו דירה בעזה שבה נכח מפקד אזור צפון תנועת הג'יהאד האיסלאמי, תייסר אל-ג'עברי, מה שהוביל למותו. ומותו של מספר מלוויו, בנוסף למספר אזרחים פלסטינים.
הדבר הוביל לכישלון התיווך המצרי ולהכרזה של תנועת הג'יהאד האסלאמי על כוונתה להתעמת עם הכיבוש והכוונה שלה להתנחלויות הציוניות עד ליד ויפה.
כאן התברר כי ההנהגה הישראלית היא זו שפיתתה את תנועת הג'יהאד האיסלאמי לעימות אליו התכוננה, כבר זמן מה, להנחית מכה על תנועת ההתנגדות הפלסטינית הזו באמצעות הכוונת מנהיגיה, שבאה לידי ביטוי לאחר מעצרו של אל-סעדי וחיסולו של אל-ג'עברי עם חיסולו של מפקד אזור הדרום בתנועה, חאלד מנצור, ופגיעה במפקד שדה אחר, אחמד מודלאל, שהביאה למותו של בנו זיאד. הוא שרד.
ממשלת הכיבוש הצהירה בגלוי כי היא אינה מכוונת לעימות עם תנועות התנגדות אחרות וכי היא מכוונת רק לתנועת הג'יהאד האיסלאמי. על פי מה שדווח בתקשורת, רוב הפלגים הפלסטיניים סירבו להשתתף בעימות עם כוחות הכיבוש, למעט גדודי אבו עלי מוסטפא, שהיא הזרוע הצבאית של החזית העממית לשחרור פלסטין, שלקחה היוזמה להשתתף בפעולות צבאיות לצד הג'יהאד האסלאמי נגד כוחות הכיבוש הישראלי.
אבל מדוע "ישראל" מכוונת כעת לג'יהאד האסלאמי?
תנועת הג'יהאד האיסלאמי הושקה בשנות ה-80, בהשפעת הניסיון של המהפכה האסלאמית האיראנית. זה גרם לה להיות הפלג הפלסטיני הקרוב ביותר לטהראן מבין פלגים פלסטינים רבים.
למרות שאיראן נתנה את תמיכתה הבלתי מוגבלת לכל פלגי ההתנגדות הפלסטינית ללא אפליה, במיוחד חמאס, דבקותו של האחרון באחים המוסלמים גרמה לה לעמוד בסתירה עם טהראן במספר נושאים, ובראשם נושא המלחמה בסוריה. שבהן תמכה איראן במדינה הסורית, בעוד חמאס תמך בסיעות האופוזיציה החמושות בסוריה. באשר לשאר הפלגים הפלסטיניים, האג'נדות הלאומיות והאידיאולוגיות שלהם לא גרמו להם להתקרב לאיראן, כפי שקורה בתנועת הג'יהאד האיסלאמי.
בעשור האחרון, והרחק מהתעמולה התקשורתית, הצליחה תנועת הג'יהאד האיסלאמי לפתח את יכולותיה בגדה המערבית וברצועת עזה, מה שהפך אותה לפלג השני מבחינת כוח צבאי אחרי חמאס. הדבר הוביל לעלייה בחששות הישראלים באשר לקיומה של תנועה כמו הג'יהאד האסלאמי שאינה מקפידה על מגבלה כלשהי לסכסוך עם הישות הציונית מכיוון שאינה עומדת בהשפעות של מצרים, ערב הסעודית ואיחוד הערבים. האמירויות (הנוגעות להסכמי שלום או נורמליזציה עם "ישראל"), כפי שקורה עם תנועת הפת"ח, ואי עמידתה בהשפעת קטאר או טורקיה, כפי שקורה עם חמאס.
הפגיעה הישראלית בג'יהאד האסלאמי באה לאור הצורך של ראש ממשלת ישראל יאיר לפיד להגיע להישג ביטחוני שיועיל לו בבחירות הקרובות בישראל, מחד, ולאור החששות הישראלים לגבי סיכויי ההתקדמות מהלך המשא ומתן המערבי עם איראן בנוגע לתוכנית הגרעין שלה, לעומת זאת. לפיכך, החישובים הישראליים מניחים שפגיעה בסיעת התנגדות פלסטינית תתרום לשיבוש המשא ומתן בווינה, במיוחד אם סיעת ההתנגדות הזו קרובה לאיראן.
ראוי לציין כי התמקדות בג'יהאד האסלאמי אינה עשויה להכעיס מדינות ערביות הרגישות למה שנחשב בעיניהן כ"הרחבת השפעתה של איראן" לאזורים שהיא נחשבת לחלק מביטחונה או מתחום השפעתה. ההנהגה המצרית אינה רואה בסיפוק את התחזקות הג'יהאד האסלאמי, שאינה תומכת בו, ברצועת עזה. כמו כן, מעצמות ערביות אחרות המתלהבות מהנורמליזציה עם "ישראל" עשויות להעדיף פגיעה בג'יהאד האיסלאמי, פלג זה שאינו עומד בתקרת הסכסוך עם הכיבוש הציוני ואשר צבר כוח משמעותי בעשור האחרון.