חופשת כלא גלבוע: ניצחון הרצון לחופש
"איפה אתה תהיה בעוד שבע שנים מעכשיו?" שאל את אל-ערידה חוקר שב"כ. הוא ענה: "אני אהיה חופשי".
לדברי גורם ברשויות הכלא הישראלי , בית הסוהר בגלבוע היה "מאובטח יותר מהכספות של בנק ישראל". כך הוכרז ימים לפני פתיחתו ביוני 2004 במהלך האינתיפאדה הפלסטינית השנייה.
כלא גלבוע, הממוקם בצפון ישראל, שבו נמלטו באומץ שישה אסירים פלסטינים ממעצר ב-6 בספטמבר 2021, נחשב בעבר למתקן השמירה הכבד ביותר של "ישראל". איש לא יכול היה להימלט מהמבצר הזה, עד הניסיון המוצלח בשחר אותו היום.
חופשת הכלא ב-2021 לא הייתה הראשונה שבוצעה על ידי אסירים פלסטינים, שכן 29 ניסיונות בריחה התרחשו גם במהלך ההיסטוריה של הכיבוש הזה. חלק מהמאמצים הללו הצליחו בעוד שלאחרים לא היה אותו הון. הבריחה הראשונה החלה ב-31 ביולי 1958, כאשר 77 אסירים מתוך 190 הצליחו לשחרר את עצמם מכלא "שאטה", אם כי 11 מהם נרצחו במהלך הניסיון האמיץ. ב-1987 הצליחו שישה אסירים לחתוך את הסורגים של חלון השירותים בכלא בעזה, מה שהוביל אותם לחירותם הצפויה. כמו כן, בשנת 1996, בוצע מבצע בריחה דרך מנהרה באורך 11 מטר על ידי שני האסירים ע'סאן מהדאווי ותאופיק אל-זאבן.
הקולוניאליזם הבריטי ורעיון ההכנעה
סיפור המאבק הפלסטיני בבתי הכלא אינו מתחיל עם הכיבוש הישראלי; לקולוניאליזם הבריטי או למנדט כביכול של פלסטין היה חלק נכבד בגרימת סבל לעם הפלסטיני לאורך מאבקו לחופש.
הפלסטינים התנגדו לקולוניאליזם הבריטי והכריזו על שאיפות ציוניות לספח את פלסטין, מולדתם, ולשנות את שמה ל"מדינה יהודית". הם הפגינו באל-קודס, חיפה, יפה, צפת ועוד רבות מעריהם. בעקבות התקוממות העם הפלסטיני, מאות נעצרו על ידי הכיבוש הבריטי, ו-26 מהעצורים הללו נידונו למוות בתלייה. בעוד שרוב העונשים הוחלפו במאסר עולם, 3 אסירים קיבלו את מלוא העונש שבוצע בכלא עכו; שמותיהם היו פואד חיג'אזי, בן 26, עטא אל-זיר, בן 35, ומוחמד ח'ליל ג'מג'ום, בן 28.
בפלסטין, השיר הפופולרי " Min Sijin Akka ", שמתורגם כ"מכלא אקה", עדיין מושר לכבוד שלושת הגיבורים הפלסטינים. מחבר השיר אינו ידוע; עם זאת, יש הטוענים שאסיר בשם עוואד, מהפכן שעמד בפני מוות מידי האדונים הקולוניאליים הבריטיים, כתב את זה על קירות הכלא באקה.
במהלך המהפכה הפלסטינית הגדולה של 1936, אסטרטגיית הענישה הבריטית העיקרית הייתה ענישה קולקטיבית. הרס רכוש היה השיטה העיקרית לענישה קולקטיבית בה השתמש הצבא הבריטי. לפעמים נהרסים כפרים שלמים, כפי שהיה במקרה של מיאר באוקטובר 1938.
כוחות הכיבוש הבריטיים ביצעו פעולות ענישה נגד ערים בנוסף לכפרים. באוגוסט 1938 נעצרו בשכם כ-5,000 איש במשך יומיים בכלוב ונחקרו בזה אחר זה. בעיר נערך חיפוש בזמן שהוחזקו ולאחר שחרורם קיבל כל עצור חותמת גומי.
הכיבוש הבריטי הטיל עונש מוות על החזקה בלתי חוקית של נשק חם, תחמושת וחומרי נפץ ביוני 1937, אך מכיוון שלמתנחלים יהודים אירופאים רבים היה אישור לשאת כלי נשק ולאחסן תחמושת, הוראה זו כוונה בעיקר לערבים פלסטינים. 112 בני אדם נתלו בכלא אקה בגין האשמות כאלה.
בתקרית אחת שסיפר הארי אריגוני , שוטר שעבד עבור הכיבוש הבריטי, הועלו כ-20 אסירים על סיפון אוטובוס, ואלה שניסו לברוח נורו. לאחר מכן נאלץ נהג האוטובוס לנסוע מעל מוקש יבשתי חזק שהוטמנו על ידי החיילים, דבר שהרס את הרכב ופיזר את גופותיהם המעוותות של השבויים ברחבי האזור. לאחר מכן נאלצו הגופות להיקבר בבור על ידי שאר הכפריים הפלסטינים.
לסיכום, הסוכנות היהודית הציונית, שמטרתה העיקרית הייתה ליישב את פלסטין ולנקות אותה מבחינה אתנית, הייתה יעילה בהעברת "המסר שהתנועה הציונית והאימפריה הבריטית עומדות כתף אל כתף מול יריב משותף, במלחמה ב שהיו להם מטרות משותפות".
כדי להימנע מפעולות מוקשים וירי, היה זה נוהל כיבוש בריטי סטנדרטי לאלץ אסירים ערבים לנסוע עם שיירות צבאיות. חיילים היו קושרים את האסירים למכסות המשאית או מניחים אותם על משטחים קטנים בחזית הרכבות. כל אסירים שינסו לברוח יירו, הצבא הזהיר את השבויים. לדברי ארתור ליין, טוראי בגדוד מנצ'סטר, חלק מהחיילים היו נוהגים כלאחר יד על האסיר לאחר בלימה פתאומית בתום מסע ברכבים, הרגו או פצעו אותו.
כיבוש ישראלי: תלמיד 'טוב'
את מעשי ההתעללות הבלתי אנושיים והמפלצתיים של הכיבוש הבריטי ירשו ממשיכי הפרויקט הקולוניאלי שלהם ותלמידם הטוב, הכיבוש הישראלי. הפילוסופיה שמאחורי כליאתו של המתיישבת אינה עוצרת את עצם הפרעה פיזית של תנועתו והגבלת חירותו; זוהי פעולה שמטרתה לשבור את רוחו, לגרום לו להבין שכל פעולה של מרד נגד הסטטוס קוו הלא צודק, רק תביא לתוצאה רעה.
על פי נתוני אגודת האסירים הפלסטיניים (PPS) , בסך הכל 222 פלסטינים נהרגו בבתי הכלא הישראליים מאז 1967, שנה שבה הפלסטינים הראשונים נרצחו במעצר. נסאר טקטקה, עומר יונס ופאריס בארוד לא היו רק מספרים ושמות, הם היו בני אדם שנוצרו מבשר ודם, ומלאי רגשות וחלומות. בעוד שהכיבוש הישראלי מאיים ללא הרף בהטלה מחדש של עונש המוות, הוא מיישם אותו הלכה למעשה, עם הסלמה בהוצאות להורג ללא משפט - במיוחד נגד צעירים פלסטינים, בכלא או מחוץ לתאים.
בפעולה כזו, המתיישב מנצל כליאה, מלבד כלים אחרים כמו ניטור, ריגול והרג, כדי ליצור את הרושם שהוא כל יכול ויודע כל לפרטים הקטנים ביותר בחייו, מחשבותיו, תקוותיו וחלומותיו של המתיישבת. מאידך גיסא, מעשה הסירוב לאומניפוטנציה וליודע-כל מזויפים מעין אלה בא לידי ביטוי הכי הרבה לא רק בעובדת ההתנגדות לפני הכליאה, ולא רק בפעולות המשמרות את זהותם ורעיונותיהם של הכלואים, אלא גם בעובדה של כלואים. לסרב לכלא הבלתי צודק בכללותו, ובכך להימלט, או במקרים רבים ניסיון לברוח ולחטוף את החופש ממלתעות המתנחל.
הישראלים גילו רגישות קיצונית לניסיונות כאלה, כשהם ניסו להצטייר כבלתי מנוצחים ויודעי כל כדי להסתיר את חולשתם המובנית שטמונה בעובדה המוצקה שהם מיעוט זר שאכן שייך לארץ הזו. לאור ניתוח כזה, תיאורים כמו " כשל ביטחוני ומודיעיני גדול ", שנעשו על ידי מנגנון המשטרה של הכיבוש, הגיוניים יותר, שכן הפריצה המוצלחת מהכלא יכולה לקבל משמעות גדולה יותר ולשגר מסר למדוכאים האחרים אותה התנגדות. אינו חסר תועלת.
הדרך אל אל-קודס
מחמוד אל-ערידה , המוח מאחורי מבצע מנהרת החירות , עם כיבושו מחדש, אמר לכיבוש הישראלי "המטרה הראשונה הייתה לראות משפחה ולחיות בגדה המערבית תחת חסותה של הרשות הפלסטינית, והשנייה הייתה להוכיח כל ארגוני הביטחון הישראליים וממשלת ישראל שהם כישלון ", בכך שהוכיחו שהאסירים "הצליחו לחפור מנהרה מהכלא המאובטח ביותר של 'ישראל'".
בהקשר אחר אמר מחמוד אל-ערידה כי הם כינו את המנהרה שחפרו "הנתיב לאל-קודס", והדגיש כי הצלחת הפריצה שלהם "אמרה לכל העולם שאנו תומכי החופש והבעלים החוקיים מול דיכוי חסר רחמים, ולכן העולם צריך לעמוד לצידנו כדי לשחרר את ארצנו".
'פילוסופיית השחרור' שהזכרנו בסעיף הקודם של מאמר זה, נוכחת במילותיו של אל-ערידה, אחד הגיבורים שהצליחו לשחרר את עצמם שנה קודם לכן. האסירים לא רק מנפצים את תעתוע האומניפוטנציה של המתנחל, אלא שהם היו מודעים היטב להשלכות של מעשיהם ולמשמעות הפוליטית שמאחוריהם. למחמוד אל-ערידה, טעם החופש היה כמו "תאנים, אגסים קוצניים ורימונים מכל רחבי פלסטין", כפי שאמר במכתב לאמו .
"איפה אתה תהיה בעוד שבע שנים מעכשיו?" חוקר שב"כ שאל את אל-ערידה על פי משטרת הכיבוש, ה'אסיר' ענה: "אני אשתחרר אחרי שאשתחרר בעסקה עם חמאס. אני בטוח שאכלל בעסקה ואהיה חופשי".
מה שמכונה "כספת בלתי שבירה" התנפצה לא רק על ידי האינטליגנציה והרוח של העצורים הפלסטינים המייצגים את רצון ההתנגדות הנצחית של המתנחלים, אלא באמצעות האמונה שמעשיהם ישאו פירות, מתוקים כמו אלה שאל-ערידה טעם. במהלך הימים שהיה לו חופש בריאות.
