"ישראל" לא יכולה למנוע מההתנגדות המזוינת של הגדה המערבית מלצמוח
האינתיפאדה הזו מגיעה מהעם, בדיוק כפי שעשתה האינתיפאדה הראשונה ב-1987, אולם לא יהיה מי שיתערב במשא ומתן על סיום המרד בזמן הקרוב.
מערכת הביטחון של המשטר הציוני נמצאת במצב של הלם לאחר שגלי פיגועי התנגדות מותירים את המודיעין, הצבא והמשטרה מתחננים לתשובות. אולם בניגוד למה שהיה בעבר, המשטר הישראלי אינו מסוגל לפרק את ההתנגדות על ידי פגיעה בקבוצות החמושות, משום שמדובר בהתקוממות חמושה עממית מבוזרת.
במוצאי שבת, בסביבות השעה 21:00, החלו להתפרסם דיווחים על מתקפת התנגדות פלסטינית בחלק המזרחי של אל-קודס הכבוש. גבר פלסטיני כבש בסערה חיילים ישראלים, קבלני אבטחה פרטיים ומשמר הגבול, יצא ממכונית במחסום בחלק המזרחי של אל-קודס הכבושה ופתח באש, הרג חייל ישראלי ופצע שניים נוספים. מיקום הפיגוע היה בהלם לכוחות הישראלים, זה היה במחסום מחנה הפליטים שועפט.
למרות שתקיפות פלסטיניות מזוינות היו תכופות במהלך החודשים האחרונים, בכל רחבי הגדה המערבית, הפיגוע הזה התרחש בתוך מחנה שועפאט שסופח באופן בלתי חוקי הפתיע. בתחילה הפיצו דיווחים בתקשורת דוברת העברית טענות על שלושה פעילים, שאחד מהם החזיק רובה M16. מאוחר יותר פורסם סרטון של התקרית, שחשף כי היה תוקף אחד שהיה חמוש באקדח, הוא ירה 8 כדורים לפני שאקדחו נתקע והצליח להימלט בקלות כשהחיילים הנוכחים רצים בפחד.
הפיגוע בשועפאט, באופן ספציפי, גבה מחיר מהמערכת הצבאית הישראלית, והראה כי הכוחות המאיישים את המחסום היו לא מאורגנים ומאובנים לנוכח הסכנה. עשרות אנשי מקצוע צבאיים ישראלים חמושים ומאומנים התגברו על ידי פלסטיני בודד עם אקדח וללא ציוד אחר, כדי להחמיר את המצב, התוקף הצליח לסגת בקלות ולמרות שכוחות ישראליים צוררים על מחנה הפליטים שועפט במשך ימים, הם היו לא מצליח למצוא את האיש האחראי.
ימים לאחר מכן, ביום שלישי, הודיעה קבוצת "ארין אל-אסווד", הידועה גם בשם "גוב האריות", שבסיסה בעיר העתיקה של שכם, כי ביצעה מתקפת התנגדות באזור דיר שרף. הקבוצה החמושה שהוקמה לאחרונה ביצעה פיגוע ירי נגד חיילים ישראלים, שליוו מתנחלים חמושים והרג אחד החיילים. הפעולה בוצעה מחלון מכונית דוהרת.
ההתנגדות עברה לראשונה את תחייתה האמיתית בשנה שעברה, בספטמבר, כאשר לוחמי ההתנגדות החמושים הידועים בשם גדודי ג'נין הכריזו על הקמתם הרשמית במחנה הפליטים ג'נין. גדודי ג'נין, המורכבים מלוחמים צעירים בגילאי 18-25 בעיקר, נובעים בעיקר מנאמנותם לגדודי אלקודס של תנועת הג'יהאד האסלאמי הפלסטיני (ג'האד האסלאמי בפלסטין), אך מאחדים כוחות עם כל הפלגים החמושים האחרים. בתחילת 2022 התחלנו לראות את הופעתו של מודל דומה להתנגדות המזוינת מתוך העיר העתיקה של שכם, המיישר קו עם גדודי חללי אל-אקצא, תנועה חמושה שפורקה והייתה קשורה בעבר למפלגת הפתח.
דבר אחד שיש לציין לגבי קבוצות ההתנגדות החדשות שהוקמו, שבסיסן בשכם ובג'נין, הוא שנראה שהן אינן מופיעות כנופלות תחת מבנה פיקוד ובקרה קוהרנטי. למרות שנראה שעבור גוב האריות של שכם, סידורי האבטחה שלהם נמצאים בשליטה קפדנית יותר מאשר במחנה ג'נין, אין שום אינדיקציה לכך שישנה מנהיגות אמיתית בתוך הקבוצה. מוקדם יותר השנה, איברהים נבולסי בן ה-19 נהרג במהלך עימות מזוין עם יחידה שלמה של כוחות מיוחדים ישראליים, ולאחר מכן תויג כמפקד גדודי חללי אל-אקצא, אולם לא סביר שהוא מילא כל מהתפקידים שהוקצו באופן מסורתי למי שמחזיק בדרגה כזו. נבולסי ולאחרונה מוסב שתייה, הפכו לשתיים מהדמויות הסמליות ביותר בשכם עד כה השנה,
התקופה הנוספת היחידה של ההיסטוריה שאפשר להשוות במידת מה את ההסלמה של היום, מבחינת הבנת המצוקה הנוכחית, היא ההתעוררות של התקפות ההתנגדות המזוינות עוד ב-2015, תופעה שנמשכה כ-11 חודשים. עד היום, "תל אביב" לא הבינה כראוי כיצד התרחשה התנגדות כזו וכיצד יכלו להתמודד איתה כראוי. לעומת זאת, ההבדל כיום הוא שהפעולות האקראיות של התנגדות מזוינת מתמדת הן לא רק של יחידים, אלא נוצרות קבוצות כדי להפוך את המאבק המזוין ליעיל יותר ולעורר השראה לאחרים לעשות את אותו הדבר.
האסטרטגיה של "ישראל" להרוג ולעצור לוחמי התנגדות היא חסרת תועלת כי אין מי ששולט בשליטה מלאה על התנועות החמושות ומי שנרצח או נעצר יוחלף. הפיגוע האחרון במחסום מחנה הפליטים שועפאט הוא ייצוג מצוין עד כמה ההתנגדות המזוינת היא בלתי צפויה וכי על ידי עימות איתה עם יותר אלימות, יותר אנשים רק מעודדים לקחת את העניינים לידיים שלהם. עוד בשנת 2002, "ישראל" זכתה להצלחה עם 'מבצע חומת מגן' שלה, רצחה מאות פלסטינים והביסה למעשה את הקבוצות החמושות בתוך מחנה הפליטים ג'נין ובמקומות אחרים. באותה עת, הרשות הפלסטינית עמדה לצד ההתנגדות הפלסטינית ולכן ניתן היה להגיע להסכם לסיום העימותים, לפרק את ההתנגדות מנשקה ולהמשיך במה שמכונה "שיחות שלום" חסרות טעם. כיום, הרשות נתפסת כמשתפי פעולה והיא עוצרת באופן פעיל, יורה לעבר, מענה, משמיעה לשון הרע, מפיצה תעמולה על ואף הורגת את מי שבוחרים ללכת בדרך מהפכנית חלופית נגד הכיבוש.
האינתיפאדה של היום, האינתיפאדה השלישית, נמצאת בשלבים מוקדמים והסיבה היחידה לכך שאנחנו עדיין לא קוראים לה אינתיפאדה היא בגלל שהרשות הפלסטינית מתנגדת לה ובכחישה שרק עכשיו יצאה לדרך תנועה חמושה עממית. אין לזה כוח. הרצון הדמוקרטי של העם הפלסטיני נשמע כעת, בצורה של ירי. שלושים שנה של כישלון וציות של הרשות הפלסטינית הם זמן ארוך מדי, פרק זמן ארוך יותר ממה שרוב לוחמי ההתנגדות של היום היו בחיים. האינתיפאדה הזו מגיעה מהעם, בדיוק כפי שעשתה האינתיפאדה הראשונה ב-1987, אולם לא יהיה מי שיתערב במשא ומתן על סיום המרד בזמן הקרוב.
