הצדעה לאריות פלסטין
אנחנו עומדים מול דור פלסטיני חדש שנראה שברור שהוא איבד לחלוטין את האמון בכל "תהליך מדיני", במיוחד זה שמתרחש מתחת לגג של "אוסלו".
העם הפלסטיני עדיין מסוגל להדהים אותנו, למרות כל הניסיונות והכישלונות שעברו לאורך ההיסטוריה הארוכה של מאבקו מול פרויקט ציוני שמנסה כבר מאה ורבע להשמיד ולגנוב את מולדתו.
ב-2 בספטמבר האחרון, במהלך כינוס המוני שהתקיים בשכם לחלוק כבוד לחללים שזה עתה נפלו בנתיב המאבק הפלסטיני המתמשך, הופתעו הקהל מצעירים בגיל הפרחים, לבושים במדים שחורים, וכל אחד נושא רובה. שפתו כוסתה בחתיכת בד אדומה, כסמל. זה מצביע על כך שהכדורים שהנשקים האלה טעונים לא ילכו לאיבוד, ויעברו ישירות אל חזה הכיבוש הישראלי; האויב היחיד של העם הפלסטיני.
לאחר שהצעירים הללו סיימו להציג את המצעד החצי-צבאי שלהם, אחד מהם ניגש להקריא הודעה המודיעה על הולדת חטיבות "ארן האריות", ובמקביל אישר כי שני הקדושים שהעלמתם חוגגת, מוחמד אל. -עזיזי ועבדול רחמן סובה, הם ממייסדי ה"ארין", ושחבריהם נמצאים על השביל.הם ימשיכו בנתיב המאבק המזוין עד לשחרור פלסטין ההיסטורית מהנהר לים.
ומכיוון שבחודשים הספורים שקדמו לאירוע הזה היו עדים לסדרה של מבצעי קדושה איכותיים באזורים שונים של הגדה המערבית, כולם הבינו שמה שקרה הוא לא רק הודעה רשמית על לידתו של פלג פלסטיני חדש שהתווסף לשורה ארוכה של פלגים שצפופים שלא לצורך בזירה הפלסטינית.או קצת פעילות, אבל מול תופעה חדשה שמושכת את העין, לא רק בגלל השיח הפוליטי והגיוס השונה שלה, אלא גם בגלל שיטת העבודה יוצאת הדופן שלה בהתמודדות עם הכיבוש , המתאפיין בתעוזה ובאתגר חסרי תקדים בו זמנית.
לכן, משקיפים רבים מאמינים שהזירה הפלסטינית עדה לניסיון רציני באמת להחזיר את הרוח והאפקטיביות לתנועה הלאומית הפלסטינית, שזקוקה מאוד לתהליך שיקום מקיף שמטרתו לבנות אותה מחדש.
ימים ספורים לאחר מושב הזיכרון הזה, דווקא ב-8 באוקטובר הקרוב, ביצע צעיר פלסטיני נוסף המשתייך לאותה קבוצה, גדודי "עין האריה", פעולה נועזת בכוחות עצמו, שכוון לקבוצת חיילים ומאבטחים ישראלים. במחסום העיר. שועפאט, הממוקמת צפונית לירושלים, ולמעשה הצליח להרוג חיילת ב"צבא" הכיבוש הישראלי, לאחר שכיוון כדור בראשה מאפס, ופצע קשה מתגייס שני, ולאחר מכן חיילים נוספים עם פציעות פחות חמורות, לפני שנעלם והצליח להימלט ולהיעלם מהעין.
חשוב מכך, הצעיר הזה, לאחר 11 ימים של מרדף על ידי החיילים הישראלים, החליט לבצע מבצע שני ליד ההתנחלות "מעלם אדומים" מזרחית לירושלים, באמצעות התנגשות ישירה עם הכוח הישראלי שרדף. אותו, והוא הצליח לפצוע חייל לפני שפגש את אדונו כקדוש מעונה, הוא נלחם אוחז בנשקו בין החיילים שהטילו עליו מצור.
ומכיוון שכל העולם עקב אחרי האפוס ההרואי הזה באודיו ובווידאו באמצעות סרטון קצר ששודר ברשתות החברתיות, היה טבעי שהצעיר הזה, ששמו עודאי אל-תמימי, יהפוך לאייקון פלסטיני מעורר השראה, במיוחד לאחר התברר שהוא כתב צוואה קצרה לפני מות הקדושים שלו, ואמרה: בה: "אני הרודף עודאי אל-תמימי ממחנה הקדושים שועפאט. הפעולה שביצעתי במחסום הזה היא רק טיפה בים הגועש. של מאבק. אני יודע שאהיד, במוקדם או במאוחר, ואני גם יודע שלא שחררתי את פלסטין במבצע הזה, אבל ביצעתי אותו כי אני יודע בוודאות שפירותיו יהיו מאות צעירים מי ייקח אחריי את האקדח".
המעט שפורסם על גדודי "מאורת האריות", שהשהיד עודאי אל-תמימי הוא דוגמה יוצאת דופן לאיכות שלוחותיה, מצביע על כך שרובם המכריע של חבריה הם ככל הנראה בנים, קרובי משפחה וחסידים. של מנהיגים ושאהידים פלסטינים ותיקים, שרובם שייכים ל"גדודי חללי אל-אקצא", הזרוע הצבאית של תנועת "פתח", אך היא אינה מוגבלת רק אליהם, והשיח הפוליטי והאינטלקטואלי שלהם משקף נימה לאומית חדשה. רחוק מהשיח הסיעתי הרגיל. הם מדברים בגאווה ובהערצה על כל השהידים הפלסטינים, ללא קשר להשתייכותם הפלגתית או האידיאולוגית, החל עם יאסר ערפאת וכלה באחמד יאסין, אבו עלי מוסטפא ופתחי אלשיקאקי ורבים אחרים שטבעו. ארץ פלסטין עם דמם היקר, ובכך להחדיר רוח חדשה שמטרתה להפיג את הייאוש ולבשר על ניצחון.
ומכיוון שהמצפן היחיד שלהם הוא פלסטין, שהם מתעקשים על ההכרח לשחררה מהים עד הנהר, בנוסף לכך שהאמצעי היחיד שלהם להשיג מטרה נעלה זו הוא הרובה ותו לא. הופעתם בשטח. עבודה היא התפתחות מאבק חדשה שמעוררת תקווה ואופטימיות.
להופעתו של ארגון חדש עם חיוניות זו, בזמן המסוים הזה, יש אינדיקציות רבות. אנחנו, ראשית, מול דור פלסטיני חדש שנראה שברור שהוא איבד לחלוטין את האמון בכל "תהליך מדיני", במיוחד זה שמתרחש תחת קורת הגג של "אוסלו".
הדבר החשוב ביותר שמושך את תשומת הלב לדור הזה הוא שהוא נולד שנים רבות לאחר כריתתו של אותו הסכם, שנועד מלכתחילה לרוקן את העם הפלסטיני מכל אנרגיות המאבק שלו ולגרום לו להאמין שדרך השלווה היא הדרך היחידה. כדי לאפשר להם להשיג את זכויותיהם שנגזלו, ולפיכך למרות שהדור הזה חי וגדל באפוף בהסכם אוסלו הארור, הוא מבין כעת בוודאות שהסכם זה הפך לנטל כבד על העם הפלסטיני, והפך לכלי עבודה. לחסל את עניינם במקום לאפשר להם לממש את זכויותיהם, אפילו על חלק מאדמתם ההיסטורית.
שנית, אנו עומדים בפני דור שמבין שעשייה לאומית, לא סיעתית או אידיאולוגית, היא היחידה שמסוגלת לגייס ולגייס את כל האנרגיות של העם. נכון שנדרש פלורליזם פוליטי ואינטלקטואלי בזירה הפלסטינית, בדיוק כמו כל זירה פוליטית אחרת, אבל כאשר המולדת נכבשת ונגזלת, טבעי, ואף בלתי נמנע, שסוגיית השחרור קודמת לכל שאר הנושאים, לרבות. סוגיית המערכת הפוליטית והחברתית שאמורה לנצח לאחר השחרור.
דור חדש של התנגדות בדרגה כזו של בגרות פוליטית יכול למלא תפקיד מרכזי בדחיפה בכל הפלגים הפלסטיניים המסוכסכים לאחד את שורותיהם סביב תוכנית לאומית לשחרור, ולדחוף אותם לעבוד על בנייה מחדש של המסגרת הארגונית הכוללת שלו, ארגון השחרור של פלסטין. , על יסודות חדשים המאפשרים פלורליזם פוליטי אמיתי. בתוך היחידה האובייקטיבית.
שלישית, אנו עומדים בפני דור שמבין שלהתנגדות מזוינת יש צורות רבות שצריכות להשלים, לא להצטלב, כדי שהיא תניב את פירותיה בסופו של דבר. אם המצב ברצועת עזה, המשוחררת חלקית מהכיבוש הישראלי (למרות המצור שהוטל עליה), מחייב שההתנגדות בה תהיה מאורגנת ונתונה לשרשרת פיקוד היררכית, כלומר רשות שחובתה לשאוף לה. לרכוש את מה שביכולתה מנשק כבד וקל ולפתח תוכניות צבאיות שמתאימות לתנאי זה. הגזרה הנצורה, המצב בגדה מחייב המצאת צורות חדשות של התנגדות מזוינת, וזה מה שחטיבות "מאורת האריות" אכן עושים, שהצליחו להציג מודלים הומניטריים מרשימים.
ברור שמבצעי ההתנגדות האיכותיים שפרצו בגדה במהלך החודשים האחרונים, בין אם בוצעו על ידי אנשים שאינם שייכים לאף פלג ובין אם מתוזמרים על ידי פלגים ותיקים או חדשים, זכו לקבלת פנים אדירה מהעם הפלסטיני. ללא קשר למרכיביהם הפוליטיים, האינטלקטואליים והחברתיים. לכן, לא היה זה מפתיע שפעמוני הכנסייה מצלצלים, ושהתבאר עולה מהדוכנים והצריחים בהצדעה לאנוסים שקמו ומסרו את נפשם, ושעדיין קמים ומקריבים את נפשם מדי יום כקורבן למען המולדת. .
אם אינטראקציה חיובית עמוקה זו בין ההתנגדות המזוינת לעם הפלסטיני מעידה על משהו, היא מעידה על כך שעם אינו סומך עוד כלל על האפשרות להשיג את המינימום של זכויותיו הלאומיות הלגיטימיות באמצעות הסדר מדיני שמיצה לחלוטין את זכויותיו. למטרות, או באמצעות תיאום ביטחוני שהפך לבגידה בעניינו, והפך. הוא בטוח שישראל לא תקבל שום הסדר שיוביל להקמת מדינה פלסטינית עצמאית, גם בגבולות 1967, אלא אם כן היא תשתכנע לחלוטין. שעלות הכיבוש, ההתיישבות והסיפוח של קרקעות עולה בהרבה על עלות הנסיגה מהן, מה שיקרה רק על ידי פיצוץ, גיוס וגיוס כל אנרגיות המאבק של העם.פלסטינים באשר הם.
כל הכבוד לאריות פלסטין שהוכיחו שהם שייכים לעם בעל רצון בלתי שביר, ולכן בלתי אפשרי להביסו, שכן הם הוכיחו שהם נחושים להתנגד למשטר הכיבוש הגזעני של המתנחלים בפלסטין עד הנשימה האחרונה בחייהם. , ואנו מקווים שהמסר שלהם הגיע לכולם, הן לפלגים הפלסטיניים שאין להם דרך אחרת ללכת מלבד דרך האחדות וההתנגדות על כל צורותיה, או לרשות הפלסטינית, שאין ברירה אלא להישמע לרצון. של העם הפלסטיני, על ידי ניתוק כל המגעים הביטחוניים עם "ישראל" וארגון בחירות כלליות המאפשרות הקמת מועצה לאומית פלסטינית חדשה שתבטא את כל מרכיבי העם הפלסטיני או מדינות ערב שנורמלו את יחסיהן עם "ישראל". וצריך להודות שנורמליזציה עם משטר אפרטהייד כמו המשטר הישראלי היא לא רק דקירה בגב של המאבק הפלסטיני, אלא דקירה לכל המאבק האנושי שדוחה גזענות ודיכוי.
