הישראלים פשוט הצביעו בעד אפרטהייד קשה, המסכה כבויה כעת
מזרחיות, קולוניאליזם, פשיזם וגירוש תמיד הלכו יד ביד עם המשטר הציוני, אלא ש"ישראל" הצליחה להכיל את דמותה ולהציג גרסה אגדתית של עצמה למטרות לגיטימציה, זה כעת בלתי אפשרי.
תוצאות הבחירות האחרונות בישראל מייצגות ניצחון פירוס לפשיסטים הקשוחים של משטר האפרטהייד, בעוד שהמשטר הישראלי החדש עשוי להיות הרסני עבור הפלסטינים בטווח הקצר, בטווח הארוך רשת העכבישים תהפוך שברירית עוד יותר.
הבחירות החמישיות בישראל בשלוש שנים מייצגות מטרה עצמית מרכזית עבור המשטר הציוני, בהצבעה בברית 'הציונות הדתית' השוליים של פעם להפוך לקבוצה השנייה הכי משפיעה בכנסת ישראל, אחרי מפלגת הליכוד. ראש ממשלת ישראל המכהן הארוך ביותר, בנימין נתניהו, חזר לשלטון, כשהדיבורים על משפט השחיתות המתמשך שלו מתפוגגים ברקע, כאילו הפוטנציאל שלו להיכנס לכלא היה היסטוריה עתיקה.
התגובה לניצחון ברית 'הציונות הדתית' הקיצונית, בראשות איתמר בן-גביר ובצלאל סמוטריץ', הייתה זוועה מצד ליברליים מערביים וליברלים בעלי מעורבות פוליטית. מועצת הצירים של יהודי בריטניה, ארגון יהודי גדול פרו-"ישראלי" בבריטניה, גינה בגלוי את בצלאל סמוטריץ' על כך שדחף אידיאולוגיה מקדמת שנאה, שכן מפלגת הכוח היהודית של איתמר בן-גביר סומנה כ"גזענית וראויה לגינוי". על ידי קבוצת הלובי "ישראל" האמריקאית AIPAC. יש קו מסוים שעבור הציונים הליברליים אי אפשר לחצות אותו והציונות הדתית עושה בדיוק את זה, היא איסלמופובית גלויה, גזענית ומבקשת ליישם כמה מהמדיניות הברברית הכי ברורה שהמשטר הציוני אכף אי פעם.
זהו רגע מרכזי, שממנו נאלצים כעת הציונים הליברלים להסתכל במראה ולשאול את עצמם במה הם בעצם תומכים. אפילו הארגונים הפרו-"ישראליים" הנחושים ביותר גורמים לתחושת אי נוחות. הסיבה לכך היא שאין יותר איפה להתחבא, אין דרך אולי לטעון שהמשטר הקולוניאלי של המתנחלים הוא עוד מגדלור ליברלי של דמוקרטיה, והאגדה שעוזרת לציונים הליברלים להירדם בלילה הולכת ומתפוגגת. "ישראל" כבר מתויגת כמשטר אפרטהייד על ידי צמרת ארגוני זכויות האדם המקומיים והבינלאומיים; עם אמנסטי אינטרנשיונל, HRW, בצלם "של ישראל" וארגוני זכויות פלסטיניים מובילים כמו אל-חק, כולם מתייגים אותו ככזה. גם מומחה מוביל באו"ם כינה "ישראל"
בעוד שהגופים הבינלאומיים המהימנים ביותר העוסקים בנושאי זכויות אדם מסכימים על אופי ההתנהלות הפלילית של "ישראל", ציבור המצביעים היהודי בישראל בחר זה עתה רשימה מאוחדת, הציונות הדתית, הדוגלת בדברים הבאים: שיפוץ מערכת המשפט הישראלית. , תיקון "חוק השבות" היהודי, מתן חסינות מלאה לחיילים ישראלים לבצע כל פשע מלחמה שיבחרו נגד פלסטינים, גירוש וביטול האזרחות מאזרחים פלסטינים של "ישראל" המפגינים "חוסר נאמנות" למדינה היהודית, הצגת המוות עונש לפלסטינים שהורגים יהודים, סיפוח הגדה המערבית, התנגדות לרשות הפלסטינית, שינוי הסטטוס-קוו במסגד אל-אקצא ועוד. למרות שעבור הפלסטינים,
היא לא יכולה להתקיים ללא טיהור אתני ודיכוי, כל המנהיגים העיקריים שלה היו גזענים נגד ערבים ואפילו אזרחיה לא-לבנים יהודים ברוב המקרים. מזרחיות, קולוניאליזם, פשיזם וגירוש תמיד הלכו יד ביד עם המשטר הציוני, אלא ש"ישראל" הצליחה להכיל את דמותה ולהציג גרסה אגדתית של עצמה למטרות לגיטימציה, זה כעת בלתי אפשרי. הופעת הסמארטפונים, כלומר ניתן לצלם כל פשע בכל עת, והציר לכיוון האולטרה-לאומיות מהציבור הישראלי, גרם לכך שהתדמית האוטופית הליברלית, ש"תל אביב" שמרה פעם במערב, נעלמה וזהו לעולם לא חוזר.
מבחינת מעמדה הבינלאומי של "ישראל", אין ספק שמשטר נתניהו החדש יהפוך מבודד יותר, זאת בגלל חוסר ההגנה של הדמויות הפוליטיות שעלו לגדולה בשלב זה. בניגוד לבנימין נתניהו, מותג הדיכוי של הציונות הדתית אינו זוכה לכיסוי של רטוריקה המותאמת לליברלים מערביים. היה ברור כי מהקיזוז, ממשל ביידן האמריקני העדיף את יאיר לפיד ובני גנץ לזכייה בבחירות בישראל וקיימת אפשרות טובה שניתן היה לתאם את המתקפה נגד הג'יהאד האסלאמי הפלסטיני (ג'האד האסלאמי בפלסטין), עוד באוגוסט. עם וושינגטון, כדי לחזק את מעמדו של משטר לפיד לשעבר. נתניהו עשה אויבים רבים במפלגה הדמוקרטית בעצמו, התפרקות פרשת האהבה בין הדמוקרטים לבנימין נתניהו החלה ב-2015 ונמשכה בשנות ממשל טראמפ. עם זאת, בשום פנים ואופן לא תיפסק "התמיכה הבלתי מותנית" של ארה"ב ב"ישראל", למעשה סביר להניח שעדיין יהיה ניסיון לגבש הסכם נורמליזציה בין תל אביב לריאד.
תחום אחד שבו עלייתה של הציונות הדתית לשלטון תהיה השפעה עמוקה ביותר הוא על הגדה המערבית. פעילי המתנחלים הישראלים הדוגמטיים, מהציונות הדתית, מתעבים את הרשות הפלסטינית, שלדעתם מהווה מכשול לכיבוש הגדה המערבית. בשעה זו, הרשות כבר במשבר; היא מתמודדת הן עם נפילה כלכלית והן עם אובדן שליטה על העם הפלסטיני מבחינה ביטחונית. הרשות קיימת היום למטרה אחת, בעיני "תל אביב", תיאום ביטחוני. תיאום ביטחוני הוא דרך מהודרת לומר שכוחות הביטחון והמודיעין של הרשות משמשים על מנת לעצור, להרוג ולהקדים התקפות התנגדות נגד הכיבוש הישראלי.
הרשות הפלסטינית, אם תבודד מאוד תחת המשטר הישראלי החדש, תעמוד בפני שתי ברירות; לסיים את התיאום הביטחוני ולתמוך בהתנגדות המזוינת הפלסטינית או לעמוד בפני קריסה מוחלטת. אם הרשות כבר לא תהיה בתמונה, הצבא הישראלי יחווה פער עצום במידע המודיעיני בגדה המערבית וייאלץ להתפרס במרכזי הערים הפלסטיניות הגדולות. זה יוביל לעלייה עצומה באלימות ויעמיד את כוחות הכיבוש הישראליים וגם את המתנחלים הבלתי חוקיים שלהם בסכנה גדולה. קיימת גם אפשרות שאם תתרחש התסיסה מתמשכת במתחם מסגד אל-אקצא, כמו גם במקומות הקדושים לנוצרים באל-קודס, הישראלים יתמודדו עם התקוממות פלסטינית המונית ויתמודדו צבאית עם ההתנגדות בעזה.
כל האמור לעיל תלוי עד כמה התנהגותה של ברית הציונות הדתית לא הגיונית ועד כמה היא יכולה להשפיע על המדיניות שאמורה להיות מיושמת תחת ראש הממשלה נתניהו. עבור ההתנגדות הפלסטינית, משטר ישראלי רגשי וחסר הגיון הוא משטר שניתן לנצל אותו בקלות רבה יותר וניתן להתמודד עם תבוסות אסטרטגיות גדולות יותר. בטווח הקצר הסבל עשוי להיות עצום, אם התרחיש הגרוע ביותר יתברר כנכון עם המשטר החדש הזה, אבל בטווח הארוך, זהו כדור ברגל לפרויקט הציוני.
