עזה ואיראן.. מכוונים לחממה של הדגמים הקטנים והגדולים יותר
מה שקרה מבחינת הכוונת החממה הפופולרית בעזה הוא מיקרוקוסמוס שההתנגדות חשפה והתעמתה מולו. למרות הקשיים והמצור, מה שזומם נגד ציר ההתנגדות נחשב לאכזרי יותר בתקופה הנוכחית, במיוחד מה שקרה בסוריה ולבנון, ולבסוף באיראן.
"המדינה" הכובשת לא הותירה דרך אלא להילחם בהתנגדות הפלסטינית ברצועת עזה, והתמקדות בחממה העממית של ההתנגדות הייתה כותרת בולטת לאופי הסכסוך בשנים האחרונות.
הכוונה לחממה העממית ועוררת תסיסה פנימית מתבססת על מספר שיטות ביטחוניות ותקשורתיות, לרבות מדיניות של עיוות תדמית, היפוך העובדות, הרחבת טעויות וניסיון לעורר טינה נגד מי שנושא את דאגת האומה ומתעמת עם כיבוש ויהירות בעולם.
מעשה זה מתבצע על ידי גורמי המודיעין והביטחון על ידי גיוס סוכנים ומשתפי פעולה, לעיוות המאבק ולהתמודדות עם הכיבוש, והצגת תיאוריות לציבור על מנת לשפר את המציאות הכלכלית בתמורה לכניסה למעטה העולם העוול. סדר שנשלט על ידי הציונות העולמית.
אויבי האומה, לאחר שלא הצליחו להשתמש באמצעים צבאיים, ומצאו כי עלות הפעולה הצבאית גדולה, נקטו בשיטות מלוכלכות; לפגוע בפרויקט ההתנגדות מבפנים, על ידי יצירת תסיסה פנימית ואירועים, ופעלו להזין אותו דרך דפים חשודים וכלי תקשורת ממוקדים שמטרתם בעיקר להעסיק את ההתנגדות ולעצור את הפרויקט שלה בתנאים פנימיים, ואת המודל הזה ראינו ברצועת עזה. , בסוריה, ובלבנון, ולבסוף אנחנו רואים את זה באיראן.
מי שעוקב אחרי תנועות האויבים בעניין זה, במהלך העשור האחרון, מבין את כמות המאמץ והכסף ששולמו כדי לבטל את העובדות ולהרחיק את ההמונים סביב תוכנית ההתמודדות עם היוהרה העולמית.
מניסיונה של רצועת עזה, סיעות ההתנגדות הפלסטינית, ובמיוחד חמאס, המנהלת את ענייני הציבור ברצועת עזה, התמודדו עם התקפות מתמשכות נגד הבסיס העממי שלהן, בראשות הכיבוש וסוכנויות הביטחון המשתפות איתם פעולה. הם גייסו קבוצות של פלסטינים מתוך רצועת עזה ומחוצה לה להסית נגדם את הרחוב הפלסטיני. ניצול כל תקרית או בעיה חברתית או כלכלית, בתקווה שצעדת ההתנגדות תיפסק ושהנהגת ההתנגדות תסכים להפסיק לצבור כוחות בתמורה לכך. שיפור התנאים הכלכליים וההומניטריים.
עיקר ההסתה נגד ההתנגדות ברצועת עזה הייתה שהיא אחראית להידרדרות המצב הכלכלי (הגורם העיקרי שלה הוא המצור), בעוד שרעיון ההתנגדות היה ממוקד, עד כדי כך שההסתה הגיעה לכדי אומר (במקום לעשות טיל, נעשה משהו כדי לשפר את מצבנו הכלכלי) ההתנגדות פנתה להנהגה, לסוכנויות שירות ומשרדים, אבל המסוכנת שבהן הייתה הסתה נגד ערכי דת, מסגדים, אימאמים ומטיפים.
מה שקרה מבחינת הכוונה לחממה הפופולרית בעזה הוא מיקרוקוסמוס שההתנגדות חשפה והתמודדה איתו בכישרון למרות הקשיים והמצור. עם זאת, מה שזוממים נגד ציר ההתנגדות נחשב לאכזרי יותר בתקופה הנוכחית, במיוחד מה קרה בסוריה ובלבנון, ולבסוף באיראן.
דגם איראן
באשר לאיראן, מה שקורה בה הוא מודל גדול ומסוכן יותר בו משתתפים שירותי ביון בינלאומיים ואזוריים, והוא התפתח מצמצום יצוא הנפט שלה להשפעה על הכלכלה האיראנית ופגיעה באזרח האיראני, מה שהוביל להתגייסות " תאי דאעש, חיסולים וחולי גיוס הפועלים למען "המוסד" והסתה מתמשכת באמצעות כלי התקשורת והרשתות החברתיות, וגיוס תאים כדי לעורר מהומות ותסיסה פנימית.
איש אינו מכחיש כי מאז עידן ראש המוסד מאיר דגן (2002-2010) התחזקה הפעילות הביטחונית הישראלית נגד הרפובליקה האסלאמית, ושירותי ביטחון רבים השתתפו בה לגיוס סוכנים. לבסוף היא התפתחה בהנהגתו של הנשיא לשעבר יוסי כהן באמצעות מדיניות ביצוע החיסולים, והיא הגיעה לשיאה בעידן הנשיא החדש, דוד ברנע, שאישר לפני שלושה חודשים כי פעולות המוסד באיראן יימשכו גם לאחר חתימת הסכם הגרעין.
נפח העמודים והדיווחים והחדשות בתקשורת המופנים נגד איראן בתקופה הנוכחית הוא פי כמה ממה שההתנגדות הפלסטינית עקבה בשנים האחרונות במונחים של ניסיונות למקד את החממה הפופולרית שלה, שניתן לפרש כדוגמה הגדולה ביותר של ניסיונות להשפיע מרחוק על ההמונים, המתבצעים על ידי המודיעין העולמי, כאשר ארצות הברית, מדינות אירופה, "מדינת ישראל" וחלק ממדינות ערב משתתפות בעניין זה.
הדאגה העליונה של פעולה מכוונת זו היא להגזים באירועים הפנימיים, ולנסות להכניס לעימות הפנימי קבוצות חדשות בעלות דרישה עצמית, בנוסף לעורר זעם על ההנהגה, הנשיאות, הממשלה ושירותי הביטחון המגינים המהפכה, המובילה למלחמת אזרחים שמחלישה את הרפובליקה האסלאמית ומרתיעה אותה מפרויקט ההתנגדות והמהפכה.
להערכתי, ארה"ב והישות החלו להשתמש בפתרונות אחרים בהתמודדות עם איראן (לחץ כלכלי, עבודת מודיעין, עוררות תסיסה ומלחמה פנימית), אשר התבטא על ידי ראש המועצה לביטחון לאומי, אייל חלוטה. בחודש מאי האחרון, כי "מדינת" הישות אינה מעוניינת כיום בפתרון צבאי נגד תוכנית הגרעין, והיא מחפשת אפשרויות אחרות להתמודד עם האיום הנשקף מהשאיפות הגרעיניות של איראן.
ובקריאת מה שפרסם המכון האמריקאי לחקר המלחמה ב-17 בנובמבר על מה שקורה באיראן, שתנועת המחאה הגיעה לסף הקבוע בדוקטרינת הצבא האמריקאי של מרד "סמוי ויוזם", כלומר, היא על סף הפיכתה למדינה מאורגנת יותר. תכנון ותמיכה אמריקאית כדי לגרום לתסיסה בתוך איראן, וכיצד יש מאמץ להגזים במתרחש ורצון להעביר את מצב תאי הביטחון והסוכנים למה דומה יותר לארגונים גדולים.
מי שעוקב אחר המאורעות באיראן מודע היטב לכך שקיימים ניסיונות ליישם תיאוריות להשפעה מרחוק, במטרה לגייס את ההמונים, והן משלבות בין התיאוריות של "גוסטב לה בון", מייסד פסיכולוגיית ההמונים, ו תיאוריות מודרניות אחרות, והן משתמשות בשיטה הנקראת "היפוך הפירמידה, והכוונה לבסיס העממי הישיר." בכלים מודרניים", במטרה להביא לשינוי שלם ומשמעותי שייצור סמלים חדשים ומובילי דעה עם רעיונות חדשים. המבקשים לשנות את המשטר, ולעסוק במלחמה פנימית להחלשת המרכיבים הפנימיים של המדינה.
מה שקורה באיראן הפך להיות חשוף ומוכר לעם האיראני כמזימה זרה, אשר הוצהרה בפומבי על ידי נשיא איראן אברהים ראיסי במהלך נאום בחודש שעבר באומרו: "מטרת האויב היא לתכנן מזימה חדשה למנוע את המדינה. מהתקדמות... כשהרפובליקה האסלאמית התגברה על בעיות". הכלכלה הופכת פעילה יותר באזור ובעולם, האויבים נכנסו לשטח מתוך כוונה לבודד את המדינה, אך הם כשלו גם בעלילה זו.
כשם שהכיבוש ומשתפי הפעולה שלו נכשלו במהלך השנים בהחלשת הבסיס העממי של ההתנגדות הפלסטינית ברצועת עזה, והם לא הצליחו לדחוף את הפלסטינים לחשוב על המצב הכלכלי לפני היפטרות מהכיבוש, קונספירציות נגד איראן נדונות לכישלון, כי הן לא יצליחו להניא את העם האיראני מהשלמת מהלך המהפכה שלו.
