'ישראל' בספלינטרס - ברגע של הרס עצמי מערבי
גם ארה"ב וגם אירופה סידרו את עתידן - "הדמוקרטיה שלנו" - בעמידה על כך שהעולם רואה ב"דרך המערבית" את החזון התקף היחיד גם לעתידו.
"ישראל" שחשבת שאתה מכיר, כבר לא קיימת: מזרחים (יהודים במקור ממדינות ערב) הרדיקלים הדיחו את האליטה האשכנזית (האירו-ליברלית) מהשלטון בבחירות האחרונות של "ישראל". המשכיות קווית ארוכה של הפוליטיקה הישראלית הושמדה זה עתה. תוצאה זו מייצגת 'היפוך שולחנות' מוחלט - ניתוק מהפזורה האמריקאית (בעיקר ה'רפורמית'), וממעמד המנהיגות לשעבר של החילונים, הקיבוצניקים וההרצליה.
מתנחלים שולטים כעת למעשה - והם לא שמים לב לכל אלה. דיפלומט ישראלי בכיר לשעבר תיאר זאת כך:
"ישראל היא לא מדינה ימין קיצוני/דתית. אבל בקרוב תהיה לה ממשלה ימנית קיצונית/דתית".
"ישראל היא לא מדינה יהודית אתנוקרטית עם עליונות. אבל בקרוב תהיה לה ממשלה אתנוצנטרית מלאה בעליונות יהודים גזעניים".
"ישראל היא לא מדינה פשיסטית, אבל בקרוב תהיה לה ממשלה שמריחה הרבה כמו פשיזם".
"מעבר לניתוחים מתוחכמים ולקריסת המספרים יש מציאות בלתי נמנעת: 50 אחוז מהישראלים הצביעו לקואליציה מעין-פשיסטית, אולטרה-דתית, סובלת שחיתות".
איך קרה שתת-מעמד ממורמר ממורמר - שסייע לאכלוס ההתנחלויות החדשות - מספוא לעג (המזרחים) ששימש בעיקר לשמירה על מכניקת המבנה הלאומי בסיבוב ותקתוק - תפס את השלטון בהצבעת פרשת מים?
הסיבה הראשונה היא שכפי שהפרשן הישראלי, גדעון לוי כתב לפני הבחירות האחרונות, "בפוליטיקה הישראלית זה לא ימין מול שמאל אלא אשכנזים מול מזרחים":
"לא צריך להיות קולומבוס כדי לגלות שהמחנה הליברלי, הנאור, לפחות בעיני עצמו, עשיר ומתקדם - בקיצור, המרכז-שמאל - הוא ברובו אשכנזי. אתה לא צריך להיות איינשטיין כדי מסיקים שהכוח המניע של המחנה האחר הוא בראש ובראשונה דורות של תחושת אפליה ותסכול, בנוסף להגברת הדתיות...".
"המתנחלים ותומכיהם, המעצמה הימנית החזקה בישראל, מקלקלים קצת את השורות; ההנהגה ורוב המחנה הם אשכנזים. אולם כעת הם מאותגרים על ידי איתמר בן גביר, שתעודת המזרחי שלו היא עניין משמעותי. חלק מהמשיכה שלו, גם אם הוא מכחיש אותה".
הסבר נוסף נעוץ בשינוי האסטרטגי של נתניהו הרחק מ-75% מיהודי ארה"ב שמצביעים דמוקרטים הן לנשיאות והן לקונגרס, להתחבר עם נוצרים אוונגליסטים שמרנים בארה"ב (במקום הרוב הזה של יהודי אמריקה). במילים פשוטות: "ישראל" שלו (ה'אדום') לא אוהב את ארה"ב (הכחולה) 75%.
הכל קשור למספרים, כמו גם לפילוג התרבותי האדום/כחול ההולך וגובר. בארה"ב יש כ-6 מיליון יהודים. בזמן ה'מתג' של נתניהו, כ-25% מהאמריקאים זיהו כאוונגליסטים; כיום, נתון זה עומד נמוך יותר, על 14%. עם זאת, זה עדיין 49 מיליון אמריקאים.
ההסבר השלישי הוא שנתניהו לא רוצה להיכנס לכלא. והסיכוי הטוב ביותר שלו להימלט מהכלא נמצא בקואליציה של הימין הדתי ובעלי העליונות היהודים. הם מחויבים להרחיק אותו מה'סלאמר' - במחיר.
אז מה מציעה נקודת הפיתול הזו? ובכן... שהדברים יהיו אחרת. שותפתו הקואליציונית של נתניהו, הציונות הדתית, היא מפלגה שמנהיגיה אמרו:
"רק יהודים מחזיקים באדמה; יש לעודד את הפלסטינים להגר; יש לשלול מהמתנגדים לעליונות היהודית את אזרחותם ולגרשו; יש להפריד נשים יהודיות וערביות בחדרי לידה; הומוסקסואליות היא מחלה; ואירועי גאווה הם 'תהלוכות של חיות וחיות'".
תארו לעצמכם איך זה יירד בתוך האיחוד האירופי! במיוחד בעקבות אירועי מונדיאל קטאר!
במילים פשוטות: זו 'מלחמה' בפלסטינים. האיום מאיראן יורד אפוא מסדר היום, למרות שהוא נותר כמוצאו הראשון של נתניהו, אם יידרש משבר הסחה כדי להרחיק את הזרקור מ"מלחמת האזרחים" הפנימית בישראל.
וגם, מזהיר גדעון לוי:
"הקרע [זה] לא יחלים עם הזמן, אלא הוא יעמיק. לא, זה לא קשור להסתה, זה מציאות החיים. בניגוד לסיפורי האגדות על שאין פערים סוציו-אקונומיים ואין אפליה, על כך שהצבא כור היתוך ונישואי תערובת במשפחה, בחירות 2022 [היו] בסופו של דבר, אשכנזיות מול מזרחיות, או להיפך".
הרכב הקואליציה הישראלי הזה הוא גם 'נותנת האצבע' לצוות ביידן. "הרציונל הכחול" בעבר היה תמיד שארה"ב ו"ישראל" מאוחדות באמצעות מחויבותן לחברה פלורליסטית, פתוחה, סובלנית ומגוונת - ול"ערכים משותפים". הם מוקירים את שלטון החוק, הפרדת רשויות, עצמאות שיפוטית, זכויות מיעוטים, זכויות נשים, זכויות להט"ב, בלמים ואיזונים וכו'.
ובכן, גם אם הנרטיב הזה לא בדיוק נכון לארה"ב היום, בכל זאת זו המנטרה שהעניקה לישראל כוח שאין שני לו על גבעת הקפיטול. הנקודה היא האם זה - האם זה - יכול להתקיים?
והשאלה האחרונה היא גם הנקודה שבה הפוליטיקה הישראלית משתלבת בגיאו-פוליטיקה המשתנה במהירות. שכן, אמריקה ואירופה (כמו "ישראל") מחולקות בצורה רעילה, מחזיקות בחזיונות דו-קרב של העתיד, ובנרטיב מגדיר מתנדף: כלומר של הסדר ה'ליברלי' העולמי.
גם ארה"ב וגם אירופה סידרו את עתידן - "הדמוקרטיה שלנו" - בעמידה על כך שהעולם רואה ב"דרך המערבית" את החזון התקף היחיד גם לעתידו. הכפפה של רוסיה לכניעה על 'הכללים' הפכה אז לתנאי הכרחי לשמירת המצב החיוני הזה ללא פגע.
מטרה זו ברורה דיה - כאשר המעמד הפוליטי המערבי מודה שהפסד של המערב באוקראינה יגרור את פטירתו של המסדר הליברלי.
ארה"ב, יחד עם אירופה, שנלחצה בשקיקה על הרצועה להצטרף, התכוננה לתחילתו של הסכסוך הזה באוקראינה באמצעות בניית צבא ענק מאומן ומצויד בנאט"ו, שנועד לפוצץ את שרשרת מוקשים דונבאס בחצר האחורית של הנשיא פוטין. רגע מתאים. כך ילמדו את פוטין לעמוד בציות וגם שאר העולם יקבל את זה - שהראשונות המערבית המאתגרת לא משתלמת.
עם זאת, במה שסביר שייראה בדיעבד ככשל המודיעין האסטרטגי החמור ביותר של עידן זה, שירותי המודיעין העבירו למדינות המערב הערכה היבריסטית שרוסיה היא מדינה נחשלת ונכשלת. עם טענה כל כך שגויה, השירותים יצרו הרשעה אמיתית באירופה שסנקציות מסיביות על רוסיה ופסיופס חסר מעצורים ישחררו מהומה כלכלית, ואחריה תהפוכות פוליטיות בקרמלין (תועלת למערב).
המכה לאחור מהשיפוט המוטעה המרהיב הזה מתגלגלת כעת ברעש מסביב לעולם. רחוק מלבסס את הסדר הליברלי, המלחמה ברוסיה הרחיקה את רוב העולם מהמחנה המערבי. הבלאגן ל-BRICS נמשך והנרטיב המערבי מנוקב באופן בלתי הפיך. "נוס" הצבאי של נאט"ו מוטל בסימן שאלה. ואירופה מתנדנדת נואשות.
"ישראל" הפכה ל'אי' במעבר עולמי. נתניהו עשוי להניח את עמדת הקואליציה שלו בעניין LBGTQ ו"מצעדים של הומוסקסואלים בהמוניהם" עשויים למצוא חן בעיני מוסקבה. אם כן, הוא יטעה. התנהגות חברתית עשויה להיות מסורתית למדי ברוסיה, אך אל תרחיב לראות עם אחד מדוכא ורמס על ידי אחר: קרא את הלקחים מהדונבאס בצורה נכונה, וללא דעות קדומות.
