נדיב... בן ארבעים
בהקשר אחר בספרו "זכרונות מבית המתים" מספר דוסטוייבסקי מניסיונו בבתי הכלא של הצאר הרוסי סיפור על קמצנותם של אסירים שנידונו למאסר עולם. רוסיה הצארית דאז. מה המשמעות של קופיקה אחת למאסר עולם? תהה דוסטויבסקי, מצר על הטירוף והקמצנות של האסירים.
זה היה באמת טירוף, אבל זה לא היה קמצן, כפי שהתברר לדוסטוייבסקי מאוחר יותר, אלא מדובר ב"תקווה". הנידונים למאסר עולם היו האסירים החוסכים ביותר בכסף ומוטטים בחפציהם וצרכיהם בהתמדה שלהם. לשרוד את התקווה לחופש והצלה מהכלא. אלמלא זה, הם לא היו סובלים את נסיון המאסר הממושך, אותו ניסיון שהופך את החיים למרחב צר ולעודף זמן.
בהקשר של פלסטין
אולם התקווה בהקשר של כליאת שבי פוליטי שונה, לכן בסלנג הפלסטיני נאמר על האסיר הפוליטי שנידון לעונש גבוה או מאסר עולם, האסיר של "פרשטו בדלת". לביטוי זה שתי קונוטציות, הראשונה: פוליטית, הקשורה לאפשרות של חופש ושחרור מהכלא בכל רגע, בין אם עם שחרור על רקע הסדר מדיני או חילופי שבויים, כפי שקרה יותר מפעם אחת בתולדותינו. סכסוך פלסטיני עם הציונים והציונים.
לגבי האינדיקציה השנייה: היא פסיכולוגית וקשורה לאסיר עצמו, הרקע הפוליטי והלאומי שמאחורי השבי מעניק לו תחושת גאווה, המעניקה לו תקווה לחירות ולישועה במישור הפסיכולוגי. מסופר עליו שהמזרון שלו על הדלת, בהתייחס לאפשרות שיצא מדלת הכלא בכל רגע. אולם המזרון של האסיר המשוחרר, כארים יונס, מונח מיום השבי הראשון שלו בשערי תאי בתי הכלא של הכיבוש, לתקופה של ארבעים שנה.
הכיבוש החרים ארבעים שנות חייו של כרים יונס. הציונים לא רק החרימו את שנות נעוריו, אלא גם החרימו ממנו את צורת יום החירות והשחרור שלו מתאי הכלא שלהם. הם הוציאו אותו מדלת הכלא, העבירו אותו מרכב אחד למשנהו, ואז השאירו אותו באחת מתחנות האוטובוס, ואמרו לו: "מכאן, תשמור על עצמך". הם לקחו הכל, ונתנו לו רק את כרטיס האוטובוס.
יונוס, האסיר ששוחרר זה עתה, לא ידע איך להתנהג באותם רגעים בזמן שנשאר לאחר ארבעים שנות שבי בתחנת אוטובוס. כי הוא לא ציפה, כמו שהוא אומר, לצורת היציאה הזו. אולם המסר של הציונים מכאן ברור מאוד, והוא ניסיון לשבור את יוקרת חירותו של כרים יונוס, ולחבל בה עבורו, עבור משפחתו וכל הממתינים לו בקרב עמו. זוהי מדיניות שנוקטת המדינה הכובשת בנטייתה להסיר את האופי הפולחני-עממי של מות קדושים או שבי במהלך מאבק עמנו בכיבוש ובקיומו.
ארבעים שנה בילה קארים יונס והזמן מבלה עליו. זה היה מאז ה-6 בינואר 1983, אז פשטו כוחות הכיבוש על אוניברסיטת בן גוריון בבאר שבע, עצרו את כרמים ועקרו אותו ממושבו האקדמי באוניברסיטה כשהוא עוד לא בן 26, והאשימו אותו בהשתייכות לתנועת הפתח. שהיה נרדף ונאסר בזמנו. מלבד שהואשם בהחזקת נשק ומעורב בהריגת חייל ישראלי, כרים יונס נידון תחילה למוות בתלייה, לאחר מכן הומתק העונש למאסר עולם, עד שרשויות הכיבוש קבעו מאסר עולם ל-40 שנה.
לארבעים בפועל זה של יונוס בבטן הלוויתן יש עומס סמלי הקשור לארבעים שנה אחרות, כמו ארבעים שנות הלידה המחייבות את טקס ההיטהרות וההיטהרות, וארבעים שנות המוות הדורשות קץ לאבל ו אבל, כשם שארבעים השנים היו עידן תחיית הנבואה ושליחותה.
אנחנו ילדי הדור השלישי של הנכבה בפנים הארץ, שם חלקנו נולדו לפני כן, ורובנו לאחר מעצרם של כרים יונס ומשפחתו. עם תחילת היווצרות המודעות הפוליטית והלאומית שלנו בסוף שנות התשעים ותחילת המאה הנוכחית, לא ידענו הרבה על קארים יונוס ועל תנועת השבויים בכלל. השם שתמיד התייחס אלינו כאל המשפחות והאסירים באותה תקופה היה סמיר קונטאר כדיקן האסירים, שם בילה קונטאר כמעט שלושים שנה בבתי הכלא של הכיבוש, בין השנים 1979-2008, כאשר שוחרר במסגרת עסקת חילופין בין ישראל. וחיזבאללה, ולאחר מכן ישראל התנקשה בו בדצמבר 2015 בסוריה.
האסיר היה ועודנו נמצא במידה מסוימת בבתי הכלא של הכיבוש, בהיותו מקודד לפי חומרת העונש ומשך הזמן שלו, יותר מאשר מעשה האסיר עצמו שהוביל אותו למעצר ולמאסר, ולכן היה קונטאר צופן מתוקף גילו הצעיר כשנפל בשבי (17 שנים), ולאחר מכן שנות מאסרו לונג בתאי בתי הכלא של הכיבוש. כך גם המקרה של כרים יונס, כמו רבים מאיתנו, שלא ידע את פרטי סיפור משפחתו ומהות האישומים שהוגשו נגדו. עם זאת, שמו של קארים יונוס היה ככל שנולד יותר שנים בשבי, כך נולד שמו באוזנינו.
מים רבים זרמו על כרים יונס ומשפחתו, ורק כרים ומי שהיו עמו מבני לוויה של המשפחה לאורך גוש הזמן הזה מאחורי סורגי התאים יודעים זאת.אביו, פאדל יונס, נפטר בינואר 2007, כלומר. במלאת שלושים שנה לשבי בנו קארים. החמורה ביותר הייתה עזיבתה של אום כרים אלחאג'ה סביחא יונס בגיל 88, בשנה שעברה, כלומר 39 שנים לאחר שבנה נתפס, וכמה חודשים לפני שחרורו.
קארים נכנס לכלא בזמן מסוים, ויצא ממנו בפעם אחרת לגמרי. כמה כבדה הייתה הסצנה ההיא שבה האסיר שזה עתה יצא מכלאו יצא מהמכונית בעירו העירומה, בעוד שרוב נמעניו היו צעירים, שרובם נולדו לאחר לכידתו. לבסוף, אנו מבקשים מאלוהים בריאות ורווחה עבור קארים יונס, מברכים אותו על יציאתו הבטוחה, לאחר כל השנים הללו. ולוואליד קעדאן, בריאות ובטיחות, וחירותו בקרוב בקרב יקיריו, ולכל אסירי עמנו הפלסטיני בבתי הכלא של הכיבוש, תהילה לחירות ולישועה בדרכו של כרים יונס ואלו שקדם לו.
