ריבוי קוטביות, פלסטין והמשברים המרובים של ישראל
ישראל עומדת בפני משבר כפול, פנימי וחיצוני, המעמיד אותה על סף קריסה.
לפי Axios , בינואר 2023 שלחה ארצות הברית 300,000 כדורי ארטילריה בקוטר 155 מ"מ מהמלאי שלהם ב"ישראל" לאוקראינה. לאחר שנה של סירוב מצד הממשלה הציונית לשלוח כל חומר לאוקראינה, נראה ש"ישראל" "אישרה רישיונות ייצוא לשתי חברות ישראליות למכור מערכות לוחמה אלקטרוניות עם טווח של כ-40 ק"מ (25 מייל) שניתן להשתמש בהן. להתגונן מפני התקפות מזל"טים". אמנם יש כבר אישורים שונים לשכירי חרב ציוניים שנלחמים באוקראינה, אבל מוסקבה אמרה שיהיו צעדי תגמול נגד "תל אביב" אם תישלח חומרה צבאית ממשית מטעם הממשלה הקולוניאלית. בזמן,נראה שהם בדרך להפוך לחוק. המהלכים האחרונים הללו אינם נראים כמו אסטרטגיות מחושבות של ישות חזקה ושותפה לאימפריאליזם, אלא, במילותיו של סייד חסן נסראללה, אלו הם הניסיונות חסרי התוחלת להישרדותה של ישות שהיא "חלשה יותר מקורי עכביש". בצד השני של פלסטין, הלשכה המדינית של חמאס אישרה בשבוע שעבר שהם ביקרו במוסקבה 'לאחרונה' ומבלי שישראל ידעה דבר. אז מה זה אומר מבחינה אזורית וגיאופוליטית?
ישראל עומדת בפני משבר כפול. מבחינה פנימית, הרפורמה השיפוטית המוצעת גרמה למחאות מסיביות נגד הממשלה החדשה. ככאלה, מתנחלים רבים חוזרים לבתי אבותיהם באירופה ובמקומות אחרים.
ישראלים המבקשים אזרחות צרפתית גדלו ב-13%; הרשויות בפורטוגל רשמו עלייה של 68% בבקשות לאזרחות מישראלים, והרשויות בפולין ובגרמניה רשמו עלייה של 10% באותן בקשות במהלך החודשיים האחרונים.
כמו כן מוזכר בדו"ח: "עד שנת 2020 עזבו יותר מ-756,000 יהודים את ישראל כדי לחיות במדינות אחרות". הסיבות שהוזכרו הן חוסר יציבות כלכלית, סיכויים רעועים לשלום, והגידול בכמות ובאיכות של פעולות ההתנגדות הפלסטינית.
יחד עם מתנחלים, חיל המצב הציוני היה עד לבריחת הון בקצב מואץ. על פי ההערכות, לפחות 4 מיליארד דולר הועברו מבנקים ישראלים לבנקים אמריקאים ואירופים. על פי דיווח לאחרונה ב"טיימס של ישראל", מקורות בנקאיים ללא שם שצוטטו על ידי ידיעות אחרונות אמרו שרוב ההון היוצא הועבר לאירופה ולארה"ב והועבר בעיקר על ידי יחידים ולא מוסדות. נאמר כי בשבועיים האחרונים "כ-50 חברות", רובן ממגזר ההייטק, העבירו גם כסף לחו"ל.
הצד השני של המשבר הוא חיצוני. כאמור, ההחלטה לשלוח טכנולוגיה צבאית "הגנתית" למשטר קייב תזרז את התפוררות היחסים בין מוסקבה ל"תל אביב". יכולות להיות לכך השלכות מרחיקות לכת בשל היחסים הקרובים מהם נהנו הפדרציה הרוסית והרפובליקה הערבית הסורית, שהתחזקו עוד יותר במהלך ביקורו הממלכתי האחרון של הנשיא בשאר אל-אסד במוסקבה.
"כשחלקים בצבא מתמקמים נגד החלטות הממשלה והרפורמות, יש כאוס בתוך המושבה, ואם זו רק ההתחלה, "זה יצליח עד שהכאוס יגיע לכאן". מבחינה אסטרטגית, הזמן להגדיל את המבצעים נגד המושבה כבר כאן, או שהוא מתקרב במהירות. ההתקרבות האחרונה בין סעודיה לאיראן גרמה לאיחוד האמירויותלצאת מעסקת נשק עתיר סיכון עם "מדינת חיל המצב" הציוני. זה אמנם לא פוטר את המלוכה הטרשתית באבו דאבי, אבל זה משפיע מהותית על השורה התחתונה של הציונים, יחד עם בריחת ההון וההגירה ההמונית של מתנחלים חזרה לאירופה.
עם זאת, הרצון והיכולות החומריות של הפלסטינים מהווים את הגורם המכריע ביותר בהסרת הכתם הציוני מהאזור. במילים ירוקות עד של אנואר עבד אל-מאלק:
סיעות ההתנגדות טענו ש"נגמרת להם הסבלנות", והפגישה האחרונה של בכירי חמאס עם בכירים רוסים בהחלט מעבירה מסר חזק לכובשים. מבחינה גיאו-אסטרטגית, סילוק הציונים ממערב אסיה פירושו אינטגרציה אזורית חזקה יותר, קץ לביזה האימפריאליסטית של נפט ומשאבים יקרים אחרים, ופוטנציאל לפיתוח לאומי-עממי באזור שבו הפיתוח נשלל למעט במגזרים אסטרטגיים. "פיתוח הלומפן פוגע בכל האזור... הכיבוש בפלסטין הוא מעין כיבוש של האזור, שגם הוא פרולטריאני בקנה מידה אזורי". כפי שמציין עלי קדרי בספרו משנת 2020 A Theory of Forced Labor Migration, הכלכלה הפלסטינית פותחה באופן שיטתי בעוד הכלכלה הישראלית נשמרת על ידי תעשיות הביטחון וההיי-טק, תעשיות שימושיות לעיצובים אימפריאליסטיים באזור.
הגדלת היחסים הבילטרליים בין מוסקבה לטהראן ומוסקבה ודמשק יכולה לסייע בבנייה מחדש של כלכלה אזורית שנחרטה על ידי האימפריאליזם, בעוד שדרך חגורה אחת של בייג'ינג צומחת בצפון ובמזרח אפריקה ובמפרץ. כפי שציינתי במאמר הקודם שלי על כוחן של סיעות ההתנגדות בפלסטין, היכולות שלהם גדלו. זמן השביתה מתקרב, ובינתיים, עלינו לזכור את דבריו של גיבורנו והשהיד ע'סאן קנפאני: "האימפריאליזם הניח את גופו על העולם, את הראש במזרח אסיה, את הלב במזרח התיכון, העורקים שלו מגיעים לאפריקה. ואמריקה הלטינית. בכל מקום שאתה פוגע בו, אתה פוגע בו, ואתה משרת את המהפכה העולמית".
