עד כמה חוסר ההסכמה של נתניהו עם וושינגטון?
משבר הרפורמה המשפטית ב"ישראל" עורר מחלוקת בין נשיא ארה"ב, ג'ו ביידן, לבין ראש ממשלת ממשלת הכיבוש, בנימין נתניהו. האם תהיה לכך השפעה על היחסים בין שני הצדדים?
כ-4 חודשים לאחר שראש ממשלת הכיבוש, בנימין נתניהו, והגוש שלו "שלטו" במפרקי הישות, מתרחב מעגל הסכסוך האמריקני-ישראלי, מה שמוביל להרפורמה המשפטית האחרונים, שהביאו אותו לידי ביטוי, לאחר הפגנות פרצו נגדו. בעקבות כך הביע נשיא ארה"ב ג'ו ביידן את דאגה וחששו מהתוכנית הזו ומהשלכותיה, ועל כך השיב נתניהו וטען כי "ישראל ריבונית ואינה מקבלת החלטות על סמך לחץ חיצוני" ובין התגובה לתגובה לה, לבין קביעתו של השר ל"ביטחון לאומי" איתמר בן גביר כי "ישראל היא לא עוד כוכב בדגל האמריקאי", נכנסה ישות הכיבוש לסערה פוליטית מורכבת יותר מסוגיית תיקונים.
המחלוקת בין נתניהו לבידן אינה חדשה
הרפורמה המשפטיתהאחרונים הם אולי הפתיל שעורר את הסכסוך בין ביידן לנתניהו לגלוי, אבל הם לא היחידים. כאשר אנו מסתכלים במהירות על מקור המחלוקת, היא נופלת במסגרת של "הבדלים אישיים" בין שני הגברים, ולא הבדלים ברמת המוסדות והממשלות.
מקור המשבר הוא כשביידן היה סגן נשיא ארה"ב לשעבר ברק אובמה, ובמיוחד ב-2015, כאשר נתניהו הסית, מאחורי גבו של הבית הלבן, את חברי בית הנבחרים והסנאט של ארה"ב, במשותף. מושב נגד החתימה של הממשל האמריקני על הסכם הגרעין עם איראן, וזה נחשב מאוחר יותר כעלבון לנשיא האמריקני.
וכאשר נשיא ארה"ב הנוכחי, ג'ו ביידן, הכריז על הקמפיין שלו לנשיאות לבחירות בארה"ב לפני 3 שנים, נתניהו לא הסתיר את תמיכתו במועמד הרפובליקני דונלד טראמפ, והסביר את העדפתו לנשיא שסיפק לו את כל מה שביקש, כולל העברת שגרירות ארה"ב לירושלים הכבושה, וחתימה על החלטה המכירה על ידי סיפוח "ישראל" בגולן הסורי הכבוש ב-1967, פרישה מהסכם הגרעין, קביעת משמרות המהפכה האיראניים כ"ארגון טרור" ב-2019 ולא שמה לב הרבה. הפלסטינים, בזמן שהיא צידדה ל"ישראל" בסיפוחה של אדמות פלסטיניות בגדה המערבית.
ברכותיו של נתניהו על ניצחונו של המועמד הדמוקרטי, ג'ו ביידן, הגיעו באיחור יחסית, למרות המירוץ הבינלאומי לחגיגת הנשיא ה-46 של ארצות הברית ורצונו לשתף עמו פעולה, בטענה כי הוא ממתין לפרסום התוצאות הרשמיות.
בנוסף, ברכותיו לא היו שלמות, שכן הוא התעלם מלומר "הנשיא הנבחר", אלא הזכיר את השם (ביידן) בלבד, לפי מה שאמרה אז האנליסטית הפוליטית ב"ערוץ 12", דנה וייס, והצביעה על כך. יחד עם זאת, זה לא מקרי, שכן "נתניהו ידוע בעולם כידיד הקרוב ביותר לטראמפ, שנתן לו מתנות במהלך 4 השנים" של כהונתו הנשיאותית.
מחברו הקרוב ביותר של טראמפ לפרסונה נון גרטה בבית הלבן, כך הפך נתניהו, לפי מה שמתארים כלי תקשורת בישראל, תוך ציון שהוא לא הוזמן, עד כה, לביקור בוושינגטון.
ואם התיקון השיפוטי ופיטוריו של שר הביטחון, יואב גלנט, היו אלה שהראו את המחלוקת הקיימת בין הנשיא הדמוקרטי לנתניהו, סימני המשבר הופיעו עוד לפני השבעת נתניהו, שכן ממשל ביידן הביע את דאגה. על תפקידי השרים שהיו אמורים להינתן ע"י נתניהו. ל"שותפים מסוימים של הימין הקיצוני בקואליציה".
עם זאת, בזמנו, "ממשל ביידן רצה להימנע מעימות, כדי שיוכל לעבוד ישירות עם נתניהו בהתמודדות עם איראן, והרחבת הסכמי הנורמליזציה", לפי גורמים אמריקאים ששוחחו עם אתר "אקסיוס" האמריקאי.
למרות ששני הצדדים נמנעו מלהדגיש את ההבדלים האישיים ביניהם לציבור, ביידן ובכירי ממשלו הביעו בשלושת החודשים האחרונים את דאגתם מתוכניות ישראל לגבי הרחבת ההתנחלויות בגדה המערבית הכבושה. אבל מה שהדאיג את הבית הלבן יותר מכל הייתה תוכניתו של נתניהו להכניס תיקונים שיפוטיים שיעניקו לממשלה שליטה רבה יותר על מינויים לבית המשפט העליון.
יש מסר סודי בין ביידן לנתניהו שנחשף לאחרונה, ששופך אור על היקף המחלוקת בין השניים, והלחץ האמריקני שהופעל עליו, ואילץ אותו לדחות את הרפורמה המשפטית. לפי התקשורת הישראלית, ההודעה הסודית של ביידן נוסחה בצורה חדה יותר מההודעה הציבורית שנשלחה לתקשורת.
נראה שהמסר, שהתקשורת המערבית תיארה כקשה, הובנה היטב לנתניהו, הוא החל לרדת בהדרגה מהעץ, הודיע ??על דחיית תיקוני השיפוט והוצאת הנחיה לשרי הממשלה ולחברי הכנסת מהליכוד. בו קרא להם שלא להביע את דעתם באמצעות התקשורת בנוגע לסוגיית היחסים עם ארה"ב ולאשר אותה. ב"פסגת ביידן לדמוקרטיה", עומק היחסים האסטרטגיים בין "תל אביב" לוושינגטון , בטענה שהברית ביניהם בלתי ניתנת לערעור.
הבדל בתמונה ותמיכה בלתי מוגבלת בתוכן
אלכס פישמן אומר: "התמיכה האסטרטגית האמריקנית היא הנכס הביטחוני הגדול והחשוב ביותר לישראל כיום. ללא הרשת הזו של יחסי ביטחון מיוחדים, ישראל תהיה יותר חלשה ושולית במזרח התיכון".
עם שאלות רבות על השפעת המחלוקת הקיימת על היחסים בין "ישראל" לארה"ב, התקשורת הישראלית תיארה את וושינגטון כ"המטריה וקו החמצן" של "תל אביב", ובכך ניתקו כל אשליות וניתוחים ש התבססו על יסודות לא מציאותיים. כמו שישראל צריכה את ארצות הברית, גם האחרונה צריכה אותה.
ואם אנחנו רוצים לדבר על הרמה הצבאית, הכיבוש הישראלי הוא המקבל הגדול ביותר של סיוע צבאי אמריקאי מאז מלחמת העולם השנייה. ממשלים רפובליקנים ודמוקרטיים רצופים, בשיתוף שני בתי הקונגרס, העניקו לישראל סיוע צבאי עצום ואיכותי, עד שנת 2020, בהיקף של 146 מיליארד דולר, שהוקצה לסיוע צבאי בלבד, שרובו ניתן בצורת מענקים לרכישה. של כלי נשק. הערכות אחרות מצביעות על כך שהוא הגיע ל-270 מיליארד דולר, כולל מזכר הבנות שנחתם ב-2016, הקובע הענקת הכיבוש 38 מיליארד דולר על פני עשר שנים.
על פי מזכר הבנות זה, ארצות הברית מספקת מדי שנה מימון צבאי של 3.3 מיליארד דולר לישראל, בנוסף ל-500 מיליון דולר נוספים במימון הגנת טילים, התומך בתוכניות הגנה משותפות נגד טילים, לרבות קלע דוד, כיפת ברזל ועוד.
לפי התקשורת הישראלית, "ישראל זקוקה לארה"ב בביטחון, בגלל עליונותה האיכותית בכלי נשק ומודיעין, פיתוח מערכות סייבר והגנה, מטוסי קרב ותחמושת, כי בלי ארה"ב אין כיפת ברזל, חצים , או F-35."
בהקשר זה אומר אלכס פישמן, פרשן לענייני צבא של "ידיעות אחרונות", "חיל האוויר הישראלי תלוי לחלוטין בסיוע אמריקאי, שכן ללא האמריקאים לא היו מטוסי קרב, ולא היו חלקי חילוף עבורם. ישראל אתה לא יודע איך להילחם במלחמות ארוכות בלי רכבת אווירית אמריקאית."
זה ברמה הצבאית. מבחינה כלכלית, היחסים הכלכליים והמסחריים בין ארה"ב לבין הישות הכובשת נחשבים חזקים, ומבוססים על סחר דו-צדדי שנתי, בהיקף של כ-50 מיליארד דולר, של סחורות ושירותים. מספר רב של אמנות והסכמים מגבשים את היחסים הכלכליים הבילטרליים, כך שארצות הברית הפכה לשותפת הסחר הגדולה ביותר של ישראל מאז החתימה על הסכם הסחר החופשי, ב-1985.
מעומק הקשר הזה מובן היטב מה שנאמר, אתמול, חמישי, על ידי היועץ הכלכלי לשעבר בוושינגטון, ערן ניצן, בו הדגיש כי "ללא ארה"ב אין כלכלה או טכנולוגיה בישראל. ”
בפן המדיני, וושינגטון היא קו ההגנה הראשון של הישות הכובשת באו"ם, על ידי מניעת כל גינוי שלה, ושימוש בכוח הווטו שיש לו וושינגטון במועצת הביטחון, על מנת למנוע כל דין וחשבון או אחריות כלפי "ישראל".
למרות הסערה הפוליטית שפרצה בין נתניהו לממשל אובמה בעקבות הסכם הגרעין עם איראן, כפי שהזכרנו קודם, לא רק חודשים לאחר מכן העניק ממשל אובמה את חבילת הסיוע הצבאית הגדולה ביותר לישראל, בהיקף של כ-38 מיליארד דולר. משתרע על פני עשר שנים. סיוע זה כלל פיתוח מערכות טילים ואוויר ישראליות.
לפיכך, לא משנה עד כמה עוצמת המחלוקת ביניהם, הם נותרו הבדלים פורמליים שלא יהיו להם כל השפעה על יסודות היחסים האיתנים השוררים ביניהם, במיוחד בכל הנוגע לעימות עם איראן וציר ההתנגדות, החלשה ופירוק של אזור, על מנת להבטיח אינטרסים משותפים המבוססים על הגנה על ביטחון הישות, ושליטה בעושר של האזור. ישראל היא כלי להשגת אינטרסים אמריקאים במזרח התיכון.
לפיכך, הופעתה של מלחמה פנימית כלשהי בתוך הישות, או התרחשות של פילוג ופילוג פנימי כלשהו, ??במיוחד בממסד הצבאי, לא יהיו אינטרס של וושינגטון, שכבר עוסקת בשתי המלחמות: הצבא נגד רוסיה באוקראינה והכלכלה מול סין.
לסיכום, "ישראל" היא "כוכב על" בדגל אמריקה, גם אם בן גביר השתדל להתכחש לכך, שכן היא לא יכולה להמשיך ללא תמיכה, טיפול, הגנה ותמיכה אמריקאים. זה מה שהזכרנו קודם לכן, במילותיה של התקשורת הישראלית. היא גם בת חסות של הקולוניאליזם האמריקאי, צאצאיה הבלתי לגיטימיים של וושינגטון והבסיס הצבאי שלה באזור, שבלעדיו היא לא יכולה להגשים את האינטרסים האסטרטגיים שלה.
