רה"מ נתניהו מנע פעמיים מהשר גלנט להיפגש עם בכירי הממשל האמריקני


רה"מ נתניהו מנע פעמיים מהשר גלנט להיפגש עם בכירי הממשל האמריקני

נתניהו לא עושה דבר כדי להוציא את המדינה מהשמדה שגזר עליה. האופוזיציה חייבת להציב דדליין למו"מ, כדי להימנע ממלחמת ההתשה של נתניהו.

העובדה שראש ממשלת ישראל לא מתיר לשר הביטחון שלו לצאת למפגשים קריטיים בענייני בטחון בוושינגטון מוכיחה מעל כל צל של ספק את הטענה שהאיש אינו כשיר לתפקידו. 
בחדשות 12 כתב ירון אברהם: בואו נתעכב על זה: ישראל נמצאת במשבר עמוק. לראשונה אחרי שנים רבות, אמ"ן מעריך שישנה סבירות לפרוץ מלחמה רב-זירתית. אויבי ישראל מרימים ראש. נסראללה מחכך ידיים בהנאה. נשיא איראן צופה על רמת הגולן מגבול סוריה. ההרתעה נשחקת. הציר השיעי-רדיקלי תופס במהירות את מקומה של הברית הסונית-ישראלית. כולם קורצים, פוזלים או סתם מתחבקים עם איראן, שממשיכה להתקרב לגדרות שלנו ולמעמד של מדינת סף גרעינית. על רקע כל זה, האמריקאים ממשיכים בתהליך יציאתם מהאיזור וגם מרוקנים את מחסני התחמושת העצומים שהחזיק כאן צבא ארה"ב לטובת מאמץ המלחמה האוקראיני.

האם זה הזמן למשחקי כיפוף ידיים עם וושינגטון? במצב כזה, יודע כל מנהיג פטריוט ואחראי, צריך לעשות הכל כדי לקומם את הריסות הברית עם ארה"ב. להפסיק את הדימום. לחפש נתיבים אלטרנטיביים לבית הלבן, לפנטגון, למועצה לביטחון לאומי. המשבר בין ביידן לנתניהו הוא תוצרת נתניהו. אלמלא ההפיכה המשטרית, אלמלא הטירוף המשפחתי, אלמלא הממשלה האולטרא-קיצונית המגוחכת להחריד שהקים כאן נתניהו, הוא היה מתקבל מזמן בוושינגטון, כפי שהתקבלו כל ראשי הממשלות בעידן הנוכחי.

אז הוא העדיף לוותר על כל זה, למען האינטרסים האישיים שלו. את זה אנחנו כבר יודעים. הבעיה היא שהוא אפילו לא מנסה לייצר אלטרנטיבות. לסלול נתיבים חדשים. הרי ישראל זקוקה לארה"ב כאוויר לנשימה גם בימי שיגרה, שלא נדבר על הימים המתוחים והנוראים הנוכחיים. האם זה הזמן למשחקי ברוגז עם הפנטגון? להכרזת חרם על ארצות הברית של אמריקה? האם האיש הזה יצא מדעתו באופן סופי? האם העובדה שהוא אוסר על שר הביטחון לצאת לוושינגטון לא מהווה הוכחה סופית וחותכת לנבצרותו של המנהיג שכינה את עצמו פעם "ליגה אחרת"?

אברהם הסביר: הוא יודע מה אנחנו צריכים מאמריקה עכשיו. הוא מכיר את המלאים, הוא מכיר את הצרכים, הוא מכיר את המודיעין, הוא מכיר את הנתונים. הוא לא יוכל להגיד ש"אף אחד לא אחז בדש מעילו", כפי שטען אחרי אסון מירון. בעצם, אני חוזר בי. זה בדיוק מה שהוא יטען, ולא מעט אנשים יאמינו לו. אותם אנשים שטוענים עכשיו שהשקט ברצועת עזה בשנים של בנט-לפיד וגנץ הושג בזכות נתניהו, והרקטות הניתכות על הדרום עכשיו, זה בגלל בנט.

לא שחסרות סיבות נוספות: בימים רגילים, רק האזהרה הבוטה של הרשות לחדשנות מתחילת השבוע, על הסכנה לקריסתו ואובדנו של ההייטק הישראלי, היתה אמורה להחזיר את נתניהו בן רגע למסלול. אחרי שכבר ספגנו הורדה אחת של אופק דירוג האשראי שלנו, שתי הורדות נוספות בדרך, אחרי שהכנסות המדינה כבר החלו לקרוס, המשבר הפנימי הפך לכאוס, המעמד הבינלאומי בשפל חסר תקדים והמצב הבטחוני מעורער אף הוא. אחרי כל זה נתניהו ממשיך להחזיק את המדינה בהקפאה עמוקה.

ולמרות שנתניהו יודע את כל זה, למרות שהוא רואה את הסדקים ההולכים ומתרחבים, למרות שהוא מכיר את הנזקים ולמרות שהוא יודע את המספרים ואת הסיכונים, הוא לא נוקף אצבע כדי לסיים את האירוע המטורף אליו גרר את כולנו. להיפך, הוא גורר רגליים, ממסמס, מטעה, משתהה, נותן לזמן לעשות את שלו. הזמן עלול בסופו של דבר לעשות את שלו ולהרוס את מדינת ישראל.

הוא הוסיף: אדם כשיר לא היה מקים ממשלה כזו מלכתחילה, גם אם תלויים נגדו כתבי אישום. מספיק מבט חטוף בהריסות חיינו כדי להבין את האירוע: שר האוצר והשר לביטחון לאומי הם פרסונה נון גראטה בוושינגטון וברוב העולם המערבי. אחד מהם הכריז שצריך לשרוף כפר ערבי ונאם בצרפת עם מפה בה ממלכת ירדן לא קיימת. בינתיים, ניצל בנו של ראש הממשלה את הזמן כדי לפטר את שר הבטחון ואת נשיא ארה"ב, עד שהורחק מהעין הציבורית (לא לדאוג, הוא יחזור).

אף אחד משרי הממשלה לא עושה שום דבר למען הציבור הכללי, שמחזיק את המדינה על הכתפיים. השרים דואגים לעצמם, המפלגות דואגות לסקטורים, הביזה על אוצר המדינה נמשכת והחגיגה לא נגמרת. משפחת נתניהו ממשיכה לייצר חוקים פרסונליים כדי לקבל מתנות והלוואות ולמחוק הקלטות. האבטחה מעל שרי בטחון וראשי ממשלה לשעבר (ברק, אשכנזי, יעלון) מוסרת, גם בחו"ל, אבל על ילדי ראש הממשלה היא נמשכת. ישראל נדחקת למעמד של מדינה כושלת, שלא לומר מופרעת. אין הזמנה לוושינגטון, אין הזמנה אפילו לאבו-דאבי. אנחנו הופכים לרעילים, מאבדים את היתרון היחסי, מפרקים את המותג שנבנה כאן בעמל רב, מבצעים בעצמנו השמדה עצמית מזורזת.

בואו ננסה לראות את מאית הכוס המלאה: לממשלה המופקרת, מסוכנת, חובבנית ומגוחכת שהוקמה כאן לפני כמה חודשים יש גם יתרונות. הגדול שבהם הוא הניסוי הראשון בהיסטוריה של מה שמכונה אצלנו "ממשלת ימין על מלא-מלא". בואו נעמיד פנים שזה לא עולה בחיי אדם, במעמד בינלאומי, בשחיקה מסוכנת של שכפ"צים חשובים וכו'. נביט על זה כניסוי מדעי. אז עכשיו אנחנו בשלב בו עכברי המעבדה המתרוצצים בין המבחנות מתחילים להבין שרימו אותם. שאין מוצא מהמבוך אליו נקלעו. שזה לא ייגמר טוב. אני מביט בחבורת הבן-גבירים מעוררת החמלה, והלב יוצא אליהם. הרי אלמוג כהן באמת התכוון לשחק אותה "בעל הבית השתגע". אני מאמין לו שהוא התכוון לזה. הבעיה היא שרק עכשיו הוא מגלה שאי אפשר. אין היתכנות. האופציה הזו לא קיימת בתפריט הפעולות. אין תוכנה כזו.

את מי יאשים נתניהו בחדלונותיו הפעם? השמאל? הוא לא בממשלה. בג"ץ? הרי בג"ץ התפלץ השבוע למשמע תירוציו החדשים של נתניהו לאי פינוי חאן אל אחמר.

בסופו של דבר הוא אמר בהתייחסו לחרדים: גם החרדים שווים הרחבה. הם כבר מבינים שהימרו על העגלה הלא נכונה. "נתניהו זרם עם יריב לוין ואנחנו משלמים את המחיר", זועקות הכותרות מהחצרות ההומות. זו זעקה של קוזקים נגזלים. אין לה קשר למציאות. בשנים האחרונות הפכו חרדים רבים לביביסטים וזה משפיע כנראה גם על בלוטות האמת שלהם. הם סבורים שאפשר לשכוח את האולטימטומים הנחרצים והיהירים שכל גולדקנופף וגפנו חילקו לנתניהו בימי הרהב והשחץ ההם. "או פיסקת התגברות ברוב של 61, או שאין תקציב", הם אמרו. אז אמרו. עם ישראל קם ובלם את הפוטש הזה.

עכשיו החרדים מתחילים להבין שהכישלון לא יישאר יתום. הוא ידבק גם בהם. הרחוב החרדי מתחיל להתמלא פשקווילים ובהם קריאה "לא להתערב ברפורמה". הם פתאום יורדים מהדרישה האולטימטיבית לפסקת התגברות ומסתפקים רק בחוק גיוס. והם פתאום נסוגים מהדרישה האולטימטיבית לחוק גיוס לפני התקציב ויתפשרו על עוד ועוד תקציבים. אם יש דבר שהם תמיד יסכימו לקלוט, זה תקציבים.

לא, אני לא חושב שהגולדקנופפים והגפני'ז יערקו לצד השני. לא בעתיד הנראה לעין. אני כן חושב שהם מתחילים להבין לאיזה פארסה הם נתנו את ידם ולאיזה עסק ביש הם שותפים. קורה להם מה שקורה לתושבי העוטף ומה שקורה לערביי ישראל ומה שקורה למעמד הבינוני, שציפה להורדת מחירים וקיבל הפיכה משטרית. האנשים מתפכחים. הם מבינים שעשו עליהם סיבוב. הם רואים שהמלך עירום. בואו נקווה שבקרוב הם לפחות יודו בזה.

נראה שההתפרקות ישראל וקללת העשור השמיני התפשטו במהירות וזו הייתה המדינה היהודית האחרונה שלא הגיעה ל-80 שנה.
 

הכי חם פוליטי
חדשות פוליטי
הכי חם