הסיבות ליציאת הדיפלומטים של המשטר הציוני מטורקיה
עמדת המשטר הציוני העידה על כך שהיחסים בין המשטר הזה לאנקרה הולכים לקבל תפנית אחרת, והמשטר הישראלי רוצה לקבל ויתורים.
לפי המדור לעניינים בינלאומיים בסוכנות הידיעות טסנים, כל הדיפלומטים הישראליים עזבו את טורקיה. לפי המידע הרשמי בעיתון הטורקי "חוריית", הדיפלומטים הציוניים בשגרירות ישראל באנקרה, בקונסוליית המשטר הזה באיסטנבול וכל העובדים הדיפלומטיים עזבו את טורקיה בטיסה מיוחדת משדה התעופה "אסנבואה". אבל ישנן סתירות ואי-בהירות לגבי הידיעה הזו, שמראים שמאחורי הקלעים נערכו הרבה משא ומתן, ולפחות במצב הנוכחי זה הגיע למבוי סתום.
אלי כהן, שר החוץ הישראלי, כתב ברשת החברתית אקס (X): "בתגובה להצהרות ולעמדות החדות של טורקיה הוריתי להחזיר נציגים דיפלומטיים על מנת לשקול מחדש את יחסי ישראל-טורקיה". עכשיו עולה השאלה הזו: האם באמת עזבו הדיפלומטים הישראליים את טורקיה בעקבות עמדות ממשלת ארדואן, או מסיבות אחרות?
סתירה ברורה במסר של אלי כהן
כאמור, אלי כהן הזכיר את עמדותיה החדות של טורקיה כסיבה העיקרית ליציאת הדיפלומטים הציוניים מאנקרה ואיסטנבול. אבל ארכיון החדשות מלפני 3 שבועות מראה שביום הרביעי למתקפה הברברית של ישראל על עזה, המשטר הציוני הודיע ??כי יוציא את הדיפלומטים שלו מטורקיה ומ-3 מדינות נוספות.
זאת למרות שבאותה תקופה, ממשלתו של ארדואן טרם אימצה עמדה חדה כלשהי נגד ישראל, ואגב, "האקן פידן", שר החוץ הטורקי, הכריז בצורה ידידותית ומנומסת שטורקיה מוכנה לערוב לצד הפלסטיני כדי להכריז על הפסקת אש ולהגן על השלום, וגם מצרים ומדינות נוספות יכולות לפעול על בסיס יוזמת אנקרה.
לכן, ההחלטה להחזיר את הדיפלומטים הציוניים הביתה לא הייתה קשורה ישירות לעמדות של הרשויות הטורקיות. במקרה הזה, מה הסיפור?
לאחר ההתקפות האכזריות של הצבא הציוני על עזה, קבוצת נציגים של שתי מפלגות פוליטיות בטורקיה, "סעאדה" ו"איינדה", הופיעה לילה אחד מול מעון השגריר הישראלי באנקרה וקראה קריאות. הם דרשו מממשלת טורקיה לגרש את שגריר המשטר הציוני ולנקוט עמדה נוקשה נגד ישראל. אבל הממשלה לא שמה לב לבקשה זו של מנהיגי מפלגות סעאדה ואיינדה. ממשלתו של ארדואן הייתה כל כך זהירה בעניין הזה עד שנהרג אדם אחד ונפצעו שניים בהתקפת המשטרה על אסיפת תומכים בפלסטין.
לכן, אימוץ עמדה נוקשה על ידי ארדואן ובכירים אחרים בממשלת טורקיה לא היה הסיבה העיקרית להחלטת הדיפלומטים הישראליים לעזוב את אנקרה ואיסטנבול. העובדה היא שכהן ונתניהו, ראשית, מודאגים וחסרי ביטחון לגבי התגברות הרגשות האנטי-ישראליים בקרב העם הטורקי המוסלמי, ושנית, הם רוצים להכניס את טורקיה לעוד משחק פוליטי. במשחק הזה, הם מתכוונים לומר לטורקיה שיש צורך לתת ויתורים כדי להתקרב לישראל, ולהפסיק להיכנס לכל שיתוף פעולה אזורי אפשרי להכיל את ישראל.
לפי הנתונים הרשמיים של משרד הסחר בטורקיה, העובדה היא שבמשך כל השנים שממשלת ארדואן נקטה עמדה נגד ישראל ולא ניהלה פעילות דיפלומטית, לא התרחשה הפרעה בשיתוף הפעולה הכלכלי. היקף יצוא הסחורות מטורקיה לישראל הגיע ל-8 מיליארד דולר בשנה, ומשרד האנרגיה בטורקיה קיים 3 פגישות עם הרשויות הישראליות לשיתוף פעולה עם הישראלים בתחום חיפוש, מיצוי והעברת נפט וגז.
לכן, נושא המשך שיתוף הפעולה הכלכלי בין טורקיה לישראל חשוב מאוד לממשלת ארדואן, ולמרות הקריאות של הנשיא ארדואן בעצרת התמיכה בפלסטין באיסטנבול, לא תהיה הפסקה ארוכה ביחסים המדיניים-ביטחוניים והכלכליים בין טורקיה לישראל.
האם נותקו היחסים?
אולי עדיף להשתמש במונח "קיפאון" זמני כדי לתאר את מצב היחסים הנוכחי בין טורקיה למשטר הציוני. כי אלי כהן דיבר על שיקול מחדש של היחסים, וזה תלוי במצב המיוחד של המלחמה הזו.
בנוסף, כפי שהודיע ??בנימין נתניהו, בקרוב ייחקרו כל הרשויות במשטר הציוני על הסיבות לחולשה הביטחונית ורבים מהם יועמדו לדין. כתוצאה מכך, ממשלתו של ארדואן מתכוונת לנהל משא ומתן עם קבוצה שיש לה יותר סיכוי לקחת את השלטון.
מסוף 2021 ועד סוף 2022 פעלה ממשלתו של ארדואן בהתלהבות רבה לנרמל את היחסים עם המשטר הציוני. כי מאמצי ממשלתו של ארדואן להשתמש במשאבי אנרגיה במזרח הים התיכון ולהעביר גז מחיפה לאירופה הפכו למעשה לנושא חיוני ואסטרטגי. כתוצאה מכך, לטורקיה עדיין יהיה הרצון לחזק את היחסים, והישראלים הבינו עובדה זו מזמן.
בסופו של דבר, יש לומר כי בחינת עמדותיהם של מנהיגי מפלגת "הצדק והפיתוח" הטורקית והממשלה שעלתה ממנה לשלטון מלמדת כי ממשלתו של ארדואן נוקטת בגישה פרגמטית כלפי סוגיית פלסטין ועזה. כשהם מרגישים שיש לטורקיה אפשרות למלא תפקיד בתחום הדיפלומטיה ויש דרך להתקרב לישראל ולארה''ב, הם מדברים בגמישות ובמתינות. אבל כשהם מבינים שאין יתרון בתחום יחסי החוץ, הם פונים מחדש לתחום הפוליטיקה הפנימית והאינטרסים המפלגתיים כדי להשיג את שביעות רצונם של השמרנים באמצעות העלאת נושא התמיכה בפלסטין ובעזה, ולשכנע אותם בהדרגה להצביע לראשי הערים הנתמכים על ידי מפלגתו של ארדואן בבחירות הקרובות.
