המסרבים לשרת בצבא ישראל
לפי חוק גיוס חובה בישראל, כל גבר או אישה בני 18 נדרשים להתגייס לשורות הצבא. למרות חוק זה, ישנם מספר מדדים לפיהם אנשים פטורים משירות חובה במקרים מסוימים. אבל תמיד ישנם אנשים המסרבים מסיבות שונות להתגייס או לבצע הוראות כחיילים או כמפקדים.
הימנעות משירות צבאי אינה תופעה חדשה בחברה הישראלית. המהלך הראשון בכיוון זה התרחש כבר ב-1925 (עוד לפני הקמת ישראל ב-1948), במסגרת התנועה "ברית שלום", שתמכה בשלום. לאורך השנים, רוב המסרבים לשרת היו אנשי השמאל, שהפסיקו למלא את תפקידם מסיבות כמו חזון השלום. אבל הימין החליט לסרב רק פעם אחת, במהלך הסכם "אוסלו" בשנות ה-90 לפינוי ההתנחלויות ברצועת עזה. בתשעת החודשים הראשונים של 2023 ולפני מתקפת ה-7 באוקטובר, גישה זו עמדה שוב בראש הידיעות בתקשורת בשל המחאה נגד קידום הצעת חוק הרפורמה השיפוטית של ממשלת נתניהו. בקיץ 2023, 200 טייסי מילואים הודיעו כי לא יתייצבו לישיבת טיסה שבועית, כי לדעתם, הצעת החוק של ממשלת נתניהו לרפורמה השיפוטית היא סוג של הפיכה במערכת המשפט. בעקבות פרסום ידיעות מסוג זה, ההפגנות השבועיות חרגו מהפגנות עממיות ומחאות של איגודים מקצועיים, לרבות עובדי ענף ההייטק ועורכי דין, וכללו גם את אנשי צבא, שזה היה מהלך אזהרה.
לפיכך, מאות חיילי מילואים נוספים המשרתים ביחידות מודיעין וסייבר, כולל יחידת 8200, הודיעו כי אם ייקראו לשירות מילואים הם יענו בשלילה. כמו כן, למעלה מ-100 רופאי מילואים כתבו במכתב לרמטכ"ל כי הם לא ישרתו במקרה של קריאה למילואים. באווירה כזו התרחשה מתקפת ה-7 באוקטובר. אבל מה שראוי לציין הוא שבעיית הסירוב לשרת בצבא הייתה קיימת גם בשנה של מלחמת חרבות ברזל, אם כי הנושא הזה לא בא לידי ביטוי בעיני הציבור הישראלי ובתקשורת.
דבר חשוב נוסף הוא שבשל השלכותיה של שהסרבנות לשרת במילואים העלולות להוביל למאסר של עד 6 חודשים, היא נעשתה בצורות שונות בשנה האחרונה, ולא הייתה מוגבלת להודעה רשמית. הן מוזכרות להלן.
לפי הדיווח של תנועת השמאל "יש גבול", ב-8 החודשים הראשונים של המלחמה (מאוקטובר 2023 עד מאי 2024) חלה עלייה במספר אנשי השמאל המסרבים להתגייס במחאה על מדיניות הממשלה מול הפלסטינים. בהקשר זה, כ-100 חיילים וחיילות סירבו להתגייס למילואים. החשיבות של נתון זה היא שבשנה בעישור האחרון התקבלו בארגון הזה רק כ-15-10 בקשות סרבנים. גם בשנה בשנות השיא של מלחמת לבנון והאינתיפאדות, לכ-40 איש בשנה הייתה בקשה כזו.
נוסף על הסרבנות האידיאולוגית, החלה לאחרונה גם סרבנות של חיילים שנשחקו בשל התארכות המלחמה. לכן, בסוף אפריל הודיעו כ-30 חיילי מילואים בחטיבת הצנחנים, שנקראו לשרת ברפיח, כי הם מסרבים להתייצב. זאת משום שחודשי הלחימה הארוכים פגעו בלימודיהם, בפרנסתם, במשפחתם וגרמו להם מצוקה נפשית ופיזית.
בסוף מאי, 42 חיילי מילואים שנקראו לשירות מאז ה-7 באוקטובר חתמו על מכתב הסירוב הראשון של מילואימניקים מאז החלה המלחמה. הם ציינו במכתב זה כי אינם רוצים להיות ביחידות הצבא ברצועת עזה. הסיבה שחיילים אלו סירבו להמשיך לשרת בצבא הייתה רצח אזרחים.
באוגוסט ביקשו כ-20 חיילי חי"ר מחטיבת גולני לא לחזור למלחמה בעזה. כי אחרי 10 חודשים של שהות ברצועת עזה, הם כבר לא יכולים לחזור לשם, אבל הם מוכנים לבצע תפקידים אחרים בצבא.
בספטמבר 2024, טייס קרב מאחת הטייסות המובילות בצבא ישראל הודיע למפקד שלו על רצונו להפסיק את פעילותו בטייסות, וזאת בעקבות התנהלות הממשלה. לפי דיווח בערוץ 14, מפקד הטייסת החליט להדיח אותו משירות. הסיבה לכך הייתה סוגיות פוליטיות וחוסר שביעות רצון מתפקוד הממשלה.
ב-9 באוקטובר פורסם ב"הארץ" מכתב שהופנה לנתניהו על ידי 130 חיילים, בו מסרו כי הם יסרבו להמשיך לשרת בצבא אם הממשלה לא תחתום על העסקה לשחרור החטופים, בשל עייפות פיזית ונפשית מהמלחמה, סלידה מהשקפות הימין הקיצוני השוררות בצבא, ובעיקר כעס על הזנחת החטופים. ב-15 באוקטובר, הודיע ??הצבא בתגובה למכתב הזה כי ישעה את החיילים האלה.
בנוסף, בשנה האחרונה, החיילים ניסו לסרב לשרת בצבא תוך ציון "פגיעות נפשיות" שנגרמו כתוצאה מהמלחמה, כדי להתרחק מההשלכות הפוליטיות, השיפוטיות ואף המוסריות שנגרמות מהלחץ הציבורי. הטיעון הזה עלול להיות נכון עבור אנשים מסוימים והם יטופלו או אפילו יאושפזו, אבל זה הפך לתירוץ עבור אנשים מסוימים שכבר לא רוצים לשרת בצבא.
המדור "בריאות הנפש בצה"ל" פרסם עד כה נתונים כלליים ויבשים על קשיים מנטליים שעוברים על החיילים הישראליים. מתחילת המלחמה ועד חודש אפריל פנו יותר מ-75,000 חיילים למדור בריאות הנפש בצה''ל – ביניהם 90% חיילים בסדיר וכ-5,000 קצינים (6%). כדי להבין היטב את הנתונים הללו, יש לומר שבכל שנת 2020, מספר הפונים למדור הזה עמד על 47,000. אבל מה שיותר חשוב הוא שמומחים מעריכים שיגיע בקרוב הצונאמי האמיתי מבחינת מספר האנשים הסובלים מפוסט טראומה.
עם זאת, לפי העמותה "הצלחה לקידום חברה הוגנת", מצבם הנפשי של החיילים גרוע בהרבה ועלה מספר החיילים שנפלטו משירות, מה שלא מדווח מחשש לפגיעה במורל של חיילים אחרים. כמו כן, ישנם חיילים שביקשו לעזוב את תפקידם, וסורבו. העמותה הזו הודיעה באוגוסט כי הנשירה מצה''ל לא נעצרת והיא ממשיכה כל העת. באוקטובר, למשל, 538 חיילים השתחררו מסיבות נפשיות, בנובמבר 691, בינואר 617 ובמרץ 378. בסך הכל מדובר בממוצע של 540 חיילים בחודש. בנוסף לחיילי החובה, בששת החודשים הראשונים מאז פרוץ המלחמה ביקשו להשתחרר 43 חיילים בשירות קבע ו-235 חיילי מילואים. 59 בין המשוחררים הם קצינים ושלוש מהמשוחררים הן נשים.
סיבה לא רשמית נוספת לעזיבת השירות היא חוסר שביעות הרצון של כוחות הצבא מהמצב הנוכחי. בצבא החלו לזהות מאז חודש יוני משבר בקרב דרגי הפיקוד ומגמה של עזיבה. מדובר על שכבת הקצונה בדרגי סרן ורב-סרן שעוזבת מתחילת המלחמה, בשל תחושות של חוסר תגמול וחוסר הערכה בציבור. לפי הנתונים, בשנה האחרונה מאז החלה המלחמה, כ-900 קצינים כשירים בדרגות הללו ביקשו לבחון את התרת החוזה שלהם. האתגר של הצבא כרגע הוא להשאיר את האנשים הללו בשירות.