השלכות חברתיות ופוליטיות של סערת אל-אקצא בירדן
למרות המחאות והעמדה המפורשת של החברה הירדנית בעד זכויות העם הפלסטיני במהלך המלחמה בשנה האחרונה לאחר סערת אל-אקצא, ממשלת ירדן המשיכה ביחסיה עם ישראל.
המדור לעניינים בינלאומיים בסוכנות הידיעות טסנים - עארף דהקנדאר, חוקר בנושא המזרח התיכון:
בעקבות מבצע סערת אל-אקצא ופרוץ המלחמה ב-7 באוקטובר, משוואות באזור המזרח התיכון הסוער נכנסו לשלב חדש, שלכך היו השלכות רבות. במצב זה, מדינת ירדן הושפעה ברמה גבוהה יותר משכנות פלסטין ההיסטורית אחרות, הן ברמה הביטחונית והצבאית והן ברמה המדינית, משתי סיבות מרכזיות: ראשית, הגבול עם הגדה המערבית חושף את ירדן להשפעות הדינמיות של ההתפתחויות בגדה המערבית ובישראל; שנית, ירדן מארחת את האוכלוסייה הגדולה ביותר של פליטים פלסטיניים. מדינה זו מילאה מאז ומתמיד תפקיד חשוב בהתפתחויות באזור בשל מיקומה הגיאופוליטי הרגיש וכן היחסים המודיעיניים-ביטחוניים המורכבים שלה עם המשטר הציוני.
הקרב מאז ה-7 באוקטובר ופשעי המשטר הציוני גרמו לממשלה ולמשטר ירדן להתמודד עם לחץ ציבורי הולך וגובר, ולפי סקרים, חלק ניכר מהעם הירדני הכריז על תמיכתו בתנועת ההתנגדות האסלאמית הפלסטינית. מצב זה העמיד את ממשלת ירדן במצב קשה. כי מצד אחד היא עמדה בפני דרישות הציבור לתמיכה בעם הפלסטיני המדוכא, ומצד שני לא יכלה לנקוט בפעולות רציניות בניגוד לציפיות של בעלות בריתה המערביות.
כאמור, לממלכת ירדן ההאשמית יש תפקיד מרכזי בהתפתחויות באזור בשל מיקומה הגיאוגרפי באזור המזרח התיכון. בשל גבולותיה עם המשטר הציוני, הגדה המערבית, סוריה, עיראק וערב הסעודית, מדינה זו נחשבת לגשר חשוב בין מזרח הים התיכון לחצי האי ערב. מנקודת מבט גיאופוליטית, ירדן מתמודדת עם אתגרים רבים, כולל מחסור במשאבי טבע, תלות במדינות זרות ומתחים שבטיים-זהותיים בין ירדנים לתושבים ממוצא הפלסטיני, מה שמקשה על המשטר הזה לנהל את האתגרים האלו.
מבצע סערת אל-אקצא והחברה הירדנית
המרקם החברתי של ירדן מגוון ורב-שכבתי. כ-40% מאוכלוסיית המדינה הזו הם ילידי ירדן המתגוררים ברובם במזרח המדינה. בנוסף, יותר מ-50% מאוכלוסיית המדינה הזו הם ממוצא פלסטיני, חלקם קיבלו אישורים רשמיים לשהייה קבועה בירדן - רוב הקהילה הזו מתגוררת בעיר עמאן, בירת ירדן - אך רובם עדיין שוהים במדינה זו כפליטים. מבצע סערת אל-אקצא ופרוץ המלחמה ב-7 באוקטובר הובילו להפגנות רבות ונרחבות בערים שונות במדינה זו, במיוחד בבירה, לתמיכה בתושבי עזה המדוכאים, ותושבי המדינה הזו דרשו ממשטר הזה לנקוט עמדות מכריעות נגד המשטר הציוני.
מסיבה זו נאלצה ממשלת ירדן להחזיר את שגרירה מפלסטין הכבושה בימים הראשונים ובכך לשלוט בכעס הציבורי במדינה זו. כמו כן, המשך הפשעים של הציונים והפעלת אמצעי ביטחון קפדניים וסכסוכים באזורים שונים בגדה המערבית הביאו להתלהבות גוברת בחברה הירדנית. המבצע "האיסתישהאדי" של "מאהר ד'יאב חוסיין אל-ג'אזי" במעבר "אל-כראמה" נגד המתנחלים היה דוגמה להופעתם של רגשות אנטי-ציוניים במדינה זו בחודשים האחרונים.
סערת אל-אקצא והזירה הפוליטית של ירדן
לשלטון הירדני היו מאז ומתמיד יחסים אסטרטגיים עם ארה''ב, ולאחר עצמאותה הרשמית של מדינה זו, בעיקר מאז תחילת שנות ה-50, החלו היחסים בין עומאן לוושינגטון, וזמן קצר לאחר מכן, מיקומה האסטרטגי של ירדן הפך אותה לאחת מבעלות בריתה של ארה''ב שאינן בנאט"ו. כמו כן, יש לומר שיחסיה של ירדן עם המשטר הציוני מושפעים מהיחסים עם ארה''ב, וממשלות ארה''ב תמיד עודדו את המדינה הזו לשמור על יחסיה עם המשטר הציוני ולעיתים התנו בכך את הסיוע הכלכלי והצבאי שלהם לירדן. לכן, השלטון הירדני מנסה תמיד לכונן איזון עדין בין אינטרסים לאומיים, דרישות פנימיות והיחסים עם המשטר הציוני במדיניות החוץ שלה.
למלחמת ה-7 באוקטובר ולפשעי ממשלת הימין של נתניהו בעזה הייתה השפעה משמעותית על היחסים המדיניים של ירדן עם משטר זה, ולמרות המשך היחסים הביטחוניים בין המדינות, ממשלת ירדן נאלצה לנקוט עמדות פוליטיות ברורות נגד ממשלת נתניהו בשל לחצים פנימיים. למעשה, צריך לומר שהמלחמה בעזה הפחיתה את רמת היחסים המדיניים והדיפלומטיים בין שתי המדינות, אבל היחסים הביטחוניים והצבאיים בין המדינות נמשכים - דוגמה לכך ראינו בסיוע של ירדן למשטר הציוני ביירוט הטילים והמל"טים שנורו מאיראן במבצעי "הבטחה אמיתית 1 ו-2".
כמו כן, מלחמת ה-7 באוקטובר השפיעה קשות על האווירה הפוליטית של ירדן; כך שהאיסלאמיסטים הצליחו לזכות בקולות משמעותיים הודות לחוק הבחירות החדש ולרפורמות הפוליטיות שביצע לאחרונה המלך עבדאללה השני. "חזית הפעולה האסלאמית" כזרוע הפוליטית של "האחים המוסלמים" בירדן הצליחה לזכות ב-31 מושבים מתוך 138 מושבים בבחירות לפרלמנט במדינה זו ב-10 בספטמבר 2024. כמובן, חלק מהמומחים סבורים שבתקופה זו, בניגוד לתקופות הקודמות, הרשויות הירדניות כמעט לא התערבו בתהליך הטבעי של הבחירות ובמידה מסוימת הם נתנו ל"חזית הפעולה האסלאמית" לזכות בקולות משמעותיים, כדי להשתמש בכך כמנוף במיקוח על הפסקת המלחמה בעזה. כלומר להזהיר את ממשל ביידן שהאדישות של וושינגטון כלפי ישראל והיעדר פעולה רצינית להפסקת המלחמה יובילו להתחזקות האסלאמיזם בירדן.
לשלטון הירדני יש חששות עמוקים מהמשך המלחמה בעזה ומהתרחבות העימותים באזור, כי המשך המגמה הזו יוביל לסכסוכים לזלוג למדינה זו ולהגעת גל חדש של פליטים פלסטיניים לירדן. בשל המצב הכלכלי הלא יציב, הגעת כמות זו של פליטים פלסטיניים תטיל נטל כבד על הכלכלה השברירית של המדינה הזו ותחמיר בעיות כגון דיור ואבטלה. לפיכך, למרות היחסים המודיעיניים והביטחוניים המורכבים בין ירדן למשטר הציוני, מדינה זו מנסה מבחינה פוליטית ובאמצעות דיפלומטיה פעילה לכינון הפסקת אש בעזה בהקדם האפשרי ולהחזרת היציבות לאזור.
כמו כן, למלחמה בעזה הייתה השפעה רב-גונית על המצב המדיני והחברתי של מדינה זו ועוררה גל של אהדה ותמיכה ציבורית בתושבי עזה המדוכאים במדינה זו. תוצאות הבחירות האחרונות לפרלמנט במדינה זו וההצלחה הניכרת של "חזית הפעולה האסלאמית" מלמדות על התחזקות האסלאמיזם ומעידות על הבסיס העממי והאידיאולוגי של "האחים המוסלמים" בירדן. למרות העובדה שבממלכה הירדנית, המלך הוא מקבל ההחלטות המרכזי בעניינים פוליטיים מרכזיים ואף יש לו את הכוח לפזר את הפרלמנט (לפי החוק), המלך עבדאללה השני אינו יכול להיות אדיש לאווירה החברתית ולקולות של העם במדינה זו. כמו כן, בשל העובדה שמבנה הכוח במדינה זו הוא מונרכיה חוקתית, לפרלמנט יש תפקיד משמעותי, אם כי מוגבל, במבנה הפוליטי של מדינה זו, ונוכחותם של איסלאמיסטים בפרלמנט יכולה לשנות את המשוואות הפוליטיות במדינה הזו ולהשפיע על רמת היחסים בין מדינה זו למשטר הציוני.
