האם הממשלה ואפילו קיומו של המשטר הציוני קורסים?
המחלוקות הקשות בין שליטי המשטר הציוני והאנשים שמשלמים את המחיר...
הוא קצת היסס. הוא הביט בתרמיל שלו. הוא נזכר בימים הקשים שבהם השתתף בהפגנות עם אותו תרמיל גב ונפצע פעמים רבות מתקיפות שוטרים ונגרר על האספלט הקשה של הרחוב. ההפגנות הן בגלל המצב הכלכלי הקשה, ולחילוץ בני ארצם שנאלצו לשרת בצבא לכל מטרה ונמצאים כעת בשבי חמאס. הוא החליט. הוא קשר את שרוכי נעליו בחוזקה. הוא השליך את תרמילו מאחוריו והצטרף לקהל המפגינים ברחוב.
זהו סיפור חייהם של אנשים רבים בשטחים הכבושים. אנשים שעצמם או אבותיהם היגרו לארץ הזאת עם אלפי תקוות המבוססים על התעמולה המטעה של המשטר כדי להשיג חיים משגשגים ונוחים וממשל ומדינה דמוקרטיים. אבל המשטר השאיר רבים מהם לבד או דרדר אותם לעוני ואי צדק.
עתה, מזה מספר שנים, הממשלות השונות בראש המשטר הציוני אינן מחזיקות מעמד זמן רב בשל חילוקי דעות חריפים בין בכירי משטר זה, והדבר הביא לקיומן של בחירות רצופות במשטר הזו.
בממשלה האחרונה של המשטר הזה, שיש בה קואליציה שברירית מאוד, אנשים מאוד קיצוניים כמו בן גביר השר לביטחון לאומי וסמוטריץ' שר האוצר הפריעו ללא הרף לנוחות נתניהו, ראש ממשלת המשטר הציוני, ובאמתלות שונות איימו על נתניהו שיעזובו את הקואליציה ובכך יפזרו את הממשלה.
דוגמאות למחלוקות בין נתניהו לבן גביר הן: התעקשותו של בן גביר להמשיך במלחמה בעזה, על אי חילופי שבויים פלסטיניים וישראליים, על כיבוש מלא של עזה וסיפוח הגדה המערבית לישראל, וכניסתו החוזרת ונשנית של בן גביר למתחם מסגד אל-אקצא, בניגוד לאמנות בינלאומיות, שהחריפה את בידודו האזורי והבינלאומי של המשטר.
מצד שני, אי יעילות ואוטוקרטיה של נתניהו עצמו, שהקריב הכל במשטרו כדי לשמור על כוחו ומעמדו, גרמו לאלפי ישראלים לפקוע את סבלנותיהם ולהיאלץ לצאת לרחובות יומם וליל, גם בתנאי מזג אוויר קשים, ולצעוק את מחאתם החריפה ברחובות, למרות הצנזורה והדיכוי הקשים והעימות עם המשטרה וסוכני הביטחון.
בכירים שהתעמתו זה עם זה ועם אנשים אחרים למען האינטרסים שלהם. הם אינם מודעים לכך שהאנשים גם עצמם אינם רוצים עוד בכירים אלה ואינם מעוניינים עוד לחיות באדמה הגזולה הזה.
כשקוראים את כותרות כלי תיקשורת של המשטר מבינים היטב את עומק השנאה והמחלוקת בין בכירי המשטר. כך למשל כתב "הארץ": נתניהו רק יצא מניתוח וכבר בן גביר עשה ממנו קציצות או "ערוץ 7" כתב: נתניהו שוקל ליטול סמכויות מבן גביר, אך לא לפטר אותו.
איפשהו בכתבה ב"הארץ" אנחנו קוראים: "לא מגיעה לנתניהו שום אמפתיה. וגם לא טפיחה ידידותית על הכתף ולחיצת יד לבבית מגנץ. הוא נאלץ להגיע לכנסת בניגוד לעצת רופאיו וקשיי ההחלמה מהניתוח שעבר ניכרו בו. הוא נראה חלש, חיוור ומתקשה בהליכה. שיערו, שתמיד מסורק בקפידה, נותר סתור. אבל לא מגיעה לו אמפתיה, שהרי הוא נזעק לכנסת להציל את ממשלתו. ממשלתו הרעה, שמתייחסת לאזרחיה ברשעות. גם ברגעים אלה היא מתאכזרת אל החטופים בעזה. אין לה אמפתיה בשבילם, אז למה שלנו יהיה אכפת ממצוקת נתניהו"? או "הפציינט המסכן נתניהו בכנסת הוא הזאב, מחופש לסבתא של כיפה אדומה". כך "לנתניהו אין אמפתיה לסבל המתמשך שאתם חווים תחת שלטונו.הוא משוכנע שמגיעות לו יותר זכויות מכם. הוא השתית משטר על רשע. על חוסר רגישות. על השפלה. על כוחנות. על ניצול חולשת הזולת. עכשיו הרשע מופנה כלפיו, על ידי בן טיפוחיו ושותפו לציר הרשע הישראלי — בן גביר.נתניהו אוכל מה שבישל: ציניות מוחלטת, יחס אינסטרומנטלי לחלוטין לבני אדם. בישראל של נתניהו אין רחמים. החלש אוכל אותה. נרמס. זה בדיוק מה שקרה לנתניהו. הוא חלש כעת בהחלימו מניתוח, אז בן גביר דרך עליו. בדיוק כמו שנתניהו לימד אותו. לימד את כולנו. והוא לימד את כולנו: אל תרחמו עליו עכשיו.הוא רק יגיד תודה וימשיך להתאכזר אליכם". ו"כמו עונש על היבריס במחזה שיקספירי שעוסק בממלכה שהורקבה עד העצם, עד היסוד. במחזה השייקספירי היה סופו של נתניהו טרגי. אבל בישראל, הטרגדיה היא אך ורק של המדינה והאזרחים".
