החרם הגדול ביותר על ישראל בהיסטוריה עולה על 7,000 חתימות

לפי סוכנות הידיעות תסנים, חלפו יותר מ-4 חודשים מאז פרסום הצהרת החרם התרבותי הגדולה ביותר נגד ישראל, הודעה שזכתה לכינוי החרם הגדול ביותר בתולדות ישראל.
עד כה, מספר המחברים שהצטרפו לשורות החותמים בתמיכה בהצהרה זו עלה על 7,500 סופרים, עורכים, מתרגמים, מאיירים, מוציאים לאור, סוכנים, ספרנים ועובדים ופעילים אחרים בתעשיית הספרים.

ב-28 באוקטובר חתמו למעלה מאלף סופרים מרחבי העולם על הצהרה במחאה על פשעי המשטר הציוני בעזה ובלבנון, בה התחייבו לא לשתף פעולה עם מוסדות תרבות, הוצאות לאור, פסטיבלים או פרסומים כלשהם השותפים להפרת זכויות הפלסטינים.

המכתב, שזכה לתגובות רבות, הראה את אהדת קהילת הסופרים הבינלאומית ותעשיית ההוצאה לאור לטרגדיות שהמיטו הישראלים על עזה, אסון שהמכתב כינה "המשבר המוסרי, הפוליטי והתרבותי העמוק ביותר של המאה ה-21".

החותמים על מכתב זה הצהירו במפורש שהם לא ישתפו פעולה עם מוציאים לאור, פסטיבלים, סוכנויות ספרותיות ופרסומים השותפים להפרת זכויות פלסטינים על ידי יישום מדיניות ונוהגים מפלים או הצדקת כיבוש ישראלי, גזענות או רצח עם, וכי מוסדות שמעולם לא הכירו בפומבי בזכויות הבלתי ניתנות לערעור של העם הפלסטיני (המוכר גם בזכויות הבלתי ניתנות לביטול של העם הפלסטיני).

בהצהרה נאמר: "ישראל הפכה את עזה לבלתי ראויה למגורים. אי אפשר לדעת בדיוק כמה אלפי פלסטינים ישראל הרגה מאז אוקטובר כי ישראל הרסה את כל התשתיות, כולל היכולת לספור ולקבור את ההרוגים. אנו יודעים שישראל הרגה לפחות 43,362 פלסטינים בעזה מאז אוקטובר, מה שהופך אותה למלחמה הגדולה ביותר נגד ילדים במאה הנוכחית".

ההצהרה קראה גם לחותמים להכיר בתפקיד שתרבות יכולה למלא בהגנה על קולו של הדיכוי הפלסטיני, וקבעה: "מוסדות תרבות ישראלים, שלעתים קרובות עובדים ישירות עם המשטר, שיחקו תפקיד מכריע בהסתרה, בהסתרה, בנישול ובדיכוי של מיליוני פלסטינים במשך עשרות שנים שאין לנו תפקיד ביחסים הטובים של המוסד הישראלי".

הסופרים הגדולים בעולם, המכונים ענקי הספרות העכשווית, כמו סאלי רוני, מבקרת נחרצת של היחס של המשטר הישראלי לעם הפלסטיני, חתן פרס נובל לשנת 2021 וחתן פרס נובל לשנת 2022, אנני ארנו, זוכות פרס פוליצר אוורן דייאן ויאטן, זוכות פרס פוליצר, ג'ונר דייאן ויאטן וייטן קושנר, ג'ודית באטלר, נעמי קליין ומריאם מרגוליס היו בין החותמות הראשונות על מכתב זה.

קמפיין החרם הזה הוא המחויבות הגדולה ביותר לחרם תרבותי שעשתה אי פעם הקהילה הספרותית העולמית ביחס לישראל.

החרם זכה לביקורת גם ב-The United Lawyers for Israel (UKLFI) כתבה במכתב לאיגוד המפרסמים והסופרים העצמאיים, וציינה את ההשלכות המשפטיות על כותבי המכתב, כי המכתב הטיח האשמות שווא נגד ישראל וקרא להפסיק את החרם המפלה והבלתי חוקי על מוסדות התרבות בישראל.

גם עומר רוברט המילטון, ממייסדי ומנהלו הנוכחי של הפסטיבל לספרות פלסטין, ראה במכתבם של עורכי דין פרו-ישראלים כי לדמויות פרו-ישראליות אין מה לומר.

 החתומים החדשים על ההצהרה כוללים את חאלד חוסייני, פייפר קרמן, לינג מא, רובין קוסט לואיס, מייקל רוזן, פיטר קריי, עומר אל-אכד וכריס קראוס.

החותמים כוללים זוכי פרס נובל, פרס בוקר, פרס פוליצר, פרס גילר, מלגת מקארתור, פרס מיילס פרנקלין ופרס הספר הלאומי, כולל שלוש מהזוכות השנה: פרסיבל אוורט, לנה חלף טופחה ושיפה סלטאגי.

התגובות, כמובן, ממשיכות לעלות ככל שסופרים ופעילי תרבות נוספים מצטרפים לחרם הזה. לדוגמה, קרן שלינג לאדריכלות הגרמנית ביטלה את הפרס בסך 10,000 אירו של ג'יימס ברידל עקב השתתפותם של הסופר והאמן בחרם התרבותי.

בתגובה אישר ברידל את עמדתו וכתב: "הזרם הקיצוני ממשיך להכחיש את רצח העם, אבל אנחנו ממשיכים לעמוד".

כמה מהכותבים שחתמו על מכתב זה, על ידי פרסום הצטרפותם לתנועה תרבותית גדולה זו, פירטו את סיבותיהם לפעולה זו כדלקמן:

עומר אל-אכד, סופר זוכה פרס גילר: "גם אם לא הייתי שותף לרצח העם המתמשך של העם הפלסטיני (שאני בגלל שכספי המסים שלי מממנים אותו), המעט שאני יכול להציע בסולידריות הוא אי השתתפותי בכל מנגנון או מוסד שמנרמל את הזוועה הזו באופן אקטיבי או פסיבי. אנחנו סופרים, אולי אנחנו טוענים שאנחנו מודאגים מהמצב האנושי או שאנחנו יכולים להרחיק את עצמנו מהזוועות הנוראיות והמתועדות ביותר של עידן שלנו, אבל אנחנו לא יכולים לעשות את שניהם".

בריאן אנו ובת' אדריאנס, שני אמנים שמשתפים פעולה מזה שנים רבות: בחרנו לחתום על החרם כדי להביע את הזדהותנו עם העם המדוכא בפלסטין, לתמוך ביחידים וארגונים פלסטינים שממשיכים לפעול למען ביטחון ושלום, כמו גם ביחידים ובארגונים ישראלים אמיצים שמוחים בפומבי על הדיכוי של העם הפלסטיני. החרם של כל מוסד ספרותי אינו בחירה קלה עבורנו. עולם הספרים הוא מקום שבו אנו יכולים לחבר בין תרבויות, למצוא ניואנסים וגשרים לשלום. למרבה הצער, מכיוון שלממשלת ישראל ולתומכיה אין שום נקיפות מצפון לגבי השימוש במוסדות ספרותיים לתעמולה, אנו רואים בהחלטה שלנו להחרים את הנשק הזה מידיהם.

התיאורטיקן המקסיקני ניקולא מירזוף: "כיהודי אנטי-ציוני, חובה עלי לנקוט בכל צעד אפשרי כדי לסרב לרצח העם הזה שכביכול מתבצע בשמי".

נעמי וואלאס, סופרת ומשוררת אמריקאית: כעובדי תרבות, עלינו לדבר למען שחרור פלסטין ולסיום רצח העם בעזה.

הסופר המצרי יוסף אל-אג'נדי: "יש מעט מאוד דרכים להתנגד לטבח שאנו עדים לו. הבחירה שלא להתקשר עם גופים ממשלתיים שתומכים בגלוי או במרומז בהרג מתמשך היא המעט שאנחנו יכולים לעשות".

ג'ף הלפר הוא סופר ישראלי שנעצר על ידי ישראל בגין תמיכה בזכויות הפלסטינים: "כסופר ישראלי שכותב על קולוניאליזם של מתנחלים ציוניים, מיליטריזם ישראלי ומאבקים פלסטינים, אני מוסיף את שמי לכל יוזמה שזועקת ודורשת להפסיק את רצח העם של ישראל".

החותמים על מכתב זה הודיעו בחודשים האחרונים, בגיבוש קמפיין סולידריות, כי מוסדות הוצאה לאור ששמים לב לדרישות הבסיסיות של הקמפיין יכולים לפטור את עצמם מהחרם התרבותי.

1. לגנות ולהרחיק את עצמך ממשטר האפרטהייד הג'נוסייד של ישראל.
2. אישור מלוא הזכויות של העם הפלסטיני המוגן על פי החוק הבינלאומי, לרבות זכות השיבה.

מתוך 98 המו"לים הישראלים, רק מו"ל קטן ועצמאי אחד קיבל את שתי הדרישות הללו.

סופרים ופעילי תרבות עשו עבודה משמעותית בגינוי הפשעים הישראליים בשנה האחרונה. דוגמה עדכנית להצלחה במאמצים כאלה הייתה משיכת פרס גילדר לספרות, הפרס הספרותי החשוב ביותר בקנדה, על ידי Scotiabank, בעל המניות הגדול ביותר של יצרנית הנשק הישראלית אלביט, לאחר מחאה שנמשכה שנה של סופרים נגד הפרס.