האסטרטגיה החדשה של ישראל באפריקה לבלום את תימן

סוכנות הידיעות "טסנים" דיווחה, בציטוט העיתון הלבנוני אל-אח'באר, כי הדבר עלה בקנה אחד עם החלטתה של צנעא לחדש את ההתקפות על ספינות ישראליות בים האדום כתוצאה מהסלמה של המצור על עזה דיווחים ומחקרים רבים פורסמו על ידי הישות הציונית ומדינות המערב, המתמקדות בהערכת השלב הקודם והערכת השלב הקודם.

בהקשר זה, סופרים ואנליסטים סבורים כי כניסתה של צנעא למלחמה לתמיכה בהתנגדות הפלסטינית בעזה השפיעה משמעותית על מהלך האירועים והפעילה לחץ נרחב על ישראל, והעמידה את ארצות הברית ובריטניה במצוקה, שכן הן לא הצליחו לעצור את ההתקפות הללו או אפילו להחליש את כוחן.

דני אסטרייניך, אנליסט באקדמיה הישראלית לביטחון פנים, מציין כי פעולותיה של ישראל והקואליציה הבינלאומית נגד הכוחות המזוינים של תימן בשנה האחרונה לא הצליחו להשיג הרתעה יעילה נגד התנועה.

בתחילה, הישראלים הסתמכו על הברית בין ארה"ב לבריטניה כדי להתעמת עם תימן, אך כעת הם פיתחו את האסטרטגיה שלהם ללא תלות בשתי המדינות הללו והחלו לחזק מערך אבטחה מיוחד המתמקד בניטור ההתפתחויות בתימן ואיסוף מידע טכני, אנושי וחלל מכל המקורות, במיוחד מסוכנויות הביון האמריקאיות והמערביות.

בהקשר זה הגבירה הישות הציונית את נוכחותה בממשלות אפריקאיות השכנות לתימן. נראה כי המהלך הזה הוא חלק מאסטרטגיית 2025 של תל אביב, כאשר אתיופיה הופכת למרכז העיקרי של תוכנית זו. בהקשר זה, גדעון סער, שר החוץ הישראלי, נפגש עם מקבילו האתיופי, גדעון טימותי, שם דנו באופן דו-צדדי במה שתואר כאיומים מצד אנסאר אללה. בתום פגישה זו הצהירו שני הצדדים כי "אנסאר אללה בתימן מהווה איום על ישראל, אפריקה והסדר העולמי!"

העיתון "אל-אחבאר" מוסיף כי אנליסטים המתנגדים למדיניות של צנעא מקווים שוושינגטון, תחת דונלד טראמפ, תאמץ גישה שונה מזו של נשיא ארה"ב לשעבר ג'ו ביידן, ותבצע שינויים קיצוניים במאמציה לחסל את תנועת אנצאר אללה או לערער את כוחה האזורי.

לפי דו"ח זה, מומחים וסופרים מערביים, ישראלים ומפרציים מצביעים על מספר נקודות חשובות בעת ניתוח המצב הנוכחי באזור:

כניסתה של צנעא לחזית התמיכה בעזה העניקה לתימן עמדה מרכזית בציר ההתנגדות, מה שהוביל להגברת הנוכחות של אנסאר אללה בעיראק ובקרן אפריקה, והפיכת תימן למעצמה אזורית המעניקה השראה למדינות ערביות ואיסלמיות ולתנועות שחרור.

אנסאר אללה רואה את עצמו בחזית ציר ההתנגדות ולכן מרגיש מחויב לתמוך בהתנגדות ברצועת עזה, מה שעלול להביא לכניסתה למלחמה ישירה עם הישות הציונית.

ההחלטה המהירה של עבדול-מאליק אל-חות'י, מנהיג אנסאר אללה, לחדש את ההתקפות על ספינות ישראליות מצביעה על כך שבעקבות ההתנקשות בסייד חסן נסראללה, מזכ"ל חיזבאללה הלבנוני, הפך אל-חות'י למוקד של ציר ההתנגדות.

הנסיבות הנוכחיות מחייבות את ישראל ומארצות הברית לשקול מחדש את האסטרטגיות שלהן כלפי תימן. מרכזי המחקר מאמינים שעליהם להתמקד במלחמה ארוכת טווח, להרחיב את ההתקפות נגד תימן לכלול תקיפות הרסניות נגד התשתית של המדינה ולכוון למנהיגי מפתח אנסאר אללה, בניסיון לערער את הסולידריות הפנימית ביניהם. התקפות על תשתיות צבאיות הן אינדיקטור נוסף לאסטרטגיה זו.

תומכי ארצות הברית והישות הציונית מאמינים שעל וושינגטון להמשיך ללחוץ על ריאד, בתקווה להביא אותה לקואליציה בינלאומית נגד תימן, או לפחות ליהנות מהסיוע של המדינה מאחורי הקלעים.

ייעודו של אנסאר אללה כקבוצת טרור והטלת סנקציות על המדינה ודמויותיה הפוליטיות, העסקיות והרשמיות לא שינו באופן משמעותי את עמדתו התומכת של אנסאר אללה כלפי עזה.

התחזקותה של תנועת אנסאר אללה לאחר הסיבוב הראשון של המלחמה, שנמשכה למעלה משנה, והפגנת יכולותיה הצבאיות הבלתי צפויות, מעידים כי לתנועה זו עשויות להיות הפתעות חסרות תקדים בשלבים הקרובים.

למרות הטענות על קשריו של אנסאר אללה עם איראן, רוב הסופרים, החוקרים והפקידים מהמערב והמפרץ מאמינים שתנועה זו עצמאית לחלוטין מאיראן, ומקבלת את החלטותיה על סמך מאפיינים לאומיים ובמסגרת אסלאמית ולאומנית מקיפה, המבוססת על יסודות פנימיים גרידא. עם זאת, החלטות אלו עולות בקנה אחד עם התיאום המדיני והצבאי עם איראן, ומשקפות את ההבנה המשותפת של שתי המדינות לגבי ההגמוניה המערבית והכיבוש של הישות הציונית והצורך להתעמת איתם.