התבוסה התקשורתית של ישראל בדעת הקהל האמריקאית
סקרים חדשים מצביעים על ירידה חמורה בתמיכה בישראל בקרב הציבור האמריקאי ועל עלייה באהדה לעם הפלסטיני, למרות המדיניות הרשמית של המדינה
לפי סוכנות הידיעות טסנים, מחקרים עדכניים וסקרים מכובדים מצביעים על שינוי משמעותי בדעת הקהל האמריקאית בנוגע לסוגיית פלסטין והמשטר הישראלי. מה שמדאיג מאוד אנליסטים התומכים במשטר הזה הוא השחיקה הגוברת של בסיסי התמיכה המסורתיים בחברה האמריקאית.
ירידה בתמיכה בישראל
חוקרים ישראלים כמו מיטשל בארד, בציטוט נתוני סקר גאלופ, הביעו דאגה מהירידה המשמעותית בתמיכה הציבורית האמריקאית במשטר הישראלי. סקרים אלו מראים כי רמת האהדה בקרב הציבור האמריקאי למשטר הישראלי ירדה מממוצע היסטורי של 49 אחוזים ל-46 אחוזים כיום, שהיא הרמה הנמוכה ביותר מאז 2001. ירידה זו מהווה ירידה משמעותית בהשוואה לשיא של 62% אהדה למשטר הישראלי בשנים 2010-2019.
הגברת האהדה לעם הפלסטיני
במקביל לירידה בתמיכה במשטר הישראלי, האהדה האמריקאית לפלסטינים הגיעה לשיא היסטורי של 33%. חוקרים ציוניים מנסים לייחס את הגידול הזה לשינוי באופן שאילת שאלות או לגורמים שאינם קשורים, אך עדויות מראות כי לחשיפת פשעי המשטר הישראלי, במיוחד במהלך התקיפות החוזרות ונשנות נגד עזה והמצב ההומניטרי הקטסטרופלי כתוצאה מהמצור והכיבוש, הייתה השפעה ישירה על שינוי נקודת המבט של דעת הקהל האמריקאית.
פיצול סיעות בתמיכה במשטר הישראלי
אחת ההתפתחויות המשמעותיות ביותר היא קריסת הקונצנזוס הדו-מפלגתי לתמיכה במשטר הישראלי בארצות הברית. הסטטיסטיקה מראה שרק 21% מהדמוקרטים מזדהים עם המשטר הישראלי, בעוד ש-59% מהם מביעים אהדה לפלסטינים. זאת למרות ש-75% מהרפובליקנים עדיין תומכים במשטר הישראלי. פער זה של 54% בין שתי המפלגות משקף את הבידוד האידיאולוגי של תומכי המשטר הישראלי ללא תנאי בחברה האמריקאית. גם הפופולריות הנמוכה מאוד של נתניהו בקרב דמוקרטים (12 אחוז) ומצביעים עצמאיים (30 אחוז) היא עדות למגמה זו.
שינוי עמדות של הדור הצעיר של אמריקה
אתגר מרכזי נוסף עבור השדולה והתקשורת הישראלית הוא השינוי הדרמטי בעמדות של צעירים אמריקאים (בני 18 עד 34). תמיכתה של קבוצה סונית זו במשטר הישראלי ירדה מ-65% ב-2018 ל-29% בלבד, בעוד ש-48% מהם מביעים אהדה לפלסטינים. שינוי גישה זה מצביע על כך שדורות חדשים, שמושפעים פחות מנרטיבים של המלחמה הקרה ומודעים יותר לנושאי זכויות אדם וצדק חברתי, מודעים יותר למציאות הכיבוש ולמדיניות האפרטהייד של המשטר הציוני.
שינויים אלו הם תוצאה ישירה של התנגדות העם הפלסטיני, חשיפה תקשורתית עצמאית, פעילויות סולידריות בינלאומיות, כמו גם הפשעים הבלתי פוסקים של המשטר הישראלי עצמו. בעוד השדולה הישראלית מנסה להפוך מגמה זו בהזרקת כסף ולחץ פוליטי, בית המשפט של דעת הקהל העולמית מצטרף בהדרגה למחנה הפרו-פלסטיני.
