מטייסים ועד לקציני המוסד: כיצד נחשף עומק הקרע בחברה הישראלית?

לפי דיווח של סוכנות הידיעות תסנים, ישראל חווה גל מחאות חסר תקדים שיצא מגבולות המערכת הביטחונית והצבאית והגיע גם לאליטה האזרחית, כולל אנשי אקדמיה, רופאים, סופרים ועוד – כולם דורשים לסיים את מלחמת עזה ולהחזיר את השבויים הישראליים באופן מיידי.

היקף המחאה הרחבה של הישראלים נגד המשך המלחמה

הגל הזה החל ב-9 באפריל, כאשר למעלה מ-1,200 טייסים ומילואימניקים מחיל האוויר חתמו על עצומה בה סירבו להמשיך לשרת, במחאה על המשך הלחימה בעזה ועל הסיכון לחיי השבויים. בין החותמים היו גם רמטכ"לים לשעבר וקצינים בכירים.

ב-11 באפריל חתמו יותר מ-1,800 איש, כולל נשיאי אוניברסיטאות לשעבר כמו בן-גוריון, תל אביב ואריאל, על עצומה נוספת. גל המחאה התפשט ככל כדור שלג, וכלל גם קציני חיל הים, כוחות שריון, אנשי מילואים ובוגרי המכללה לביטחון לאומי – כולם הדגישו: "אנו דוחים את המלחמה ודורשים את השבת השבויים באופן מיידי".

ההלם הגדול ביותר בעיני הממשל הישראלי היה הצטרפותם של גורמים לשעבר מהמוסד למחאה. כ-250 עובדים לשעבר במוסד – כולל שלושה ראשי מוסד לשעבר – חתמו על עצומה נגד המלחמה.

יחידות עילית כמו שלדג, שייטת 13, קציני משטרה בדימוס ונציבים לשעבר הצטרפו גם הם למחאה.

בין הבולטים שחתמו ניתן למנות את ראשי המוסד לשעבר: דני יתום, אפרים הלוי ותמיר פרדו.

למעלה מ-3,000 עובדים בתחום הבריאות, חתני פרס נובל, 1,700 אמנים, מאות סופרים ומשוררים חתמו גם הם על עצומות הקוראות לסיום המלחמה.

גם בעולם האקדמיה – כ-3,500 מרצים, 3,000 אנשי צוות ו-1,000 סטודנטים הצטרפו למחאות.

כיצד נחשף עומק הקרע הפנימי בחברה הישראלית?

העצומות הללו אינן רק הצהרות סמליות, אלא מבטאות חוסר שביעות רצון עמוק ופילוג בחברה ובממשלה הישראלית, במיוחד בקרב האליטות שהיו במשך עשורים רבות עמוד השדרה של קיומה. כל זאת על רקע מו”מ מעורער לשחרור השבויים והגברת הלחץ הפנימי להפסקת המלחמה.

בהיעדר אופק מדיני ברור למו"מ או לסיום הלחימה, הופכות המחאות לסימן בולט לקרע חברתי עמוק המאיים לשבש את יציבותה של ישראל.

בקרב כלי התקשורת יש הסכמה רחבה שהמחאות מצביעות על שבר פנימי בתוך מוקדי הכוח של ישראל, וממחישות את עומק הקיטוב החברתי והפוליטי.

הפרשנים מעריכים כי חתימת העצומות על ידי חברי יחידות ביטחוניות עילית המתנגדים למלחמה היא שינוי מהותי ומעמיק בתוך המערכת הצבאית – מצב שכמעט ולא נראה בישראל בעבר.

משבר חמור של אובדן אמון בצבא ובממשלה

פרשנים מדגישים כי העצומות הללו מסמנות את אובדן האמון בהנהגה הפוליטית ובפיקוד הצבאי, כאשר חלקים נרחבים באליטה איבדו את אמונם בממשלה ובצה"ל. העצומות הללו מחזקות את הלחץ הציבורי על ממשלת נתניהו לקדם עסקת חילופי שבויים דרך פתרון מדיני, לאחר כשנה וחצי של מלחמה חסרת תוצאה.

אלוף במיל׳ ישראל זיו אמר: "העצומות הקוראות לסיים את המלחמה ולהחזיר את השבויים מעזה אינן קריאה לסרבנות – אלא משקפות את המשבר המעמיק באמון הציבור כלפי הממשלה".

במאמר שפורסם בערוץ 12, הדגיש: "החותמים הם אליטה ביטחונית שמביעה דאגה עמוקה מכישלון ההנהגה הפוליטית בניהול המלחמה וטיפול בסוגיית השבויים".

הוא תקף בחריפות את ראש הממשלה בנימין נתניהו ואמר: "החותמים אינם בוטחים בו, כי הוא מנצל את רגשות הציבור לצרכים פוליטיים ואישיים, ואינו באמת מעוניין בשחרור השבויים. המשך המלחמה ללא מטרות ברורות מוביל לשחיקה ולעייפות של הצבא, בניגוד לכל הדוקטרינות הביטחוניות של ישראל".

ד"ר אמיר בלומנפלד, רופא ואל"מ במילואים, כתב במאמר בשם "כעת אנו ברגעים בהם שתיקה היא בגידה": "רגעים קריטיים כמו אלו שאנו חווים היום אינם מאפשרים שתיקה או היסוס. היעדר הנחישות מצד הממשלה להחזיר את השבויים מחייב כל ישראלי לקחת אחריות".

הוא הוסיף: "מי שאינו נוכח בזירה ואינו מגלה עניין, למעשה בוגד, ומוותר על עקרון הסולידריות ההדדית – במיוחד כשלערכים המוסריים של ישראל יש תהליך הדרגתי של התפוררות".

הוא הדגיש כי סוגיית השבת השבויים איננה עניין פוליטי בין ימין לשמאל – אלא מחויבות בסיסית של מדינת ישראל כלפי אזרחיה.