מטייסים ועד קציני המוסד; כיצד נחשף עומק הפער בישראל?

לפי המדור לעניינים בינלאומיים בסוכנות הידיעות טסנים, באירוע חסר תקדים מתחוללות מחאות מתגברות במשטר הציוני, שחרגו ממערכת הביטחון והצבא של המשטר הציוני והגיעו לקהילת האליטה, לרבות אנשי אקדמיה, רופאים, סופרים וכו', כשכולם דורשים את הפסקת המלחמה בעזה ואת השבתם המיידית של האסירים הישראליים.

ממדי המחאה הציונית הגדולה נגד המשך המלחמה

גל המחאות הזה החל ב-9 באפריל, כלומר, כאשר למעלה מ-1200 טייסים וחיילי מילואים של חיל האוויר חתמו על עצומה לסירוב לשרת, כמחאה על המשך המלחמה בעזה ועל סיכון חייהם של השבויים הישראליים ברצועה. בין המוחים גם רמטכ"לים לשעבר של צבא ישראל וקצינים בכירים במשטר הציוני.

בנוסף, למעלה מ-1800 בני אדם, בהם לשעבר ראשי אוניברסיטאות בן-גוריון, תל אביב ואריאל, הוציאו עצומת מחאה ב-11 באפריל. גל המחאות הללו היה כמו כדור שלג שהגיע לכלל החברה הישראלית, ומעבר ליחידות חיל האוויר, קציני חיל הים, כוחות השריון, כוחות המילואים, בוגרי המכללה לביטחון לאומי ועוד, הגיע גם לקהילת האליטה של המשטר הזה, וכולם מדגישים: אנו דוחים את המלחמה ודורשים החזרה מיידית של שבויים.

אבל ההלם הגדול ביותר שספגו הרשויות הציוניות בהפגנות הללו היה שהצטרפו לגל המחאות נגד המלחמה גם אנשים מתוך שירות הריגול "המוסד" – כש-250 עובדים לשעבר של שירות הריגול, כולל שלושה מראשיו לשעבר, הכינו עצומת מחאה והכריזו על התנגדותם למלחמה.

לעצומות המחאה הללו הצטרפו גם יחידות עילית כמו שלדג, שייטת 13 ושוטרים בדימוס ומפכ"לים לשעבר. בין החותמים הבולטים על העצומות הללו ראשי מוסד לשעבר כמו "דני יתום", "אפרים הלוי" ו"תמיר פרדו".

למעלה מ-3000 עובדים במגזר הבריאות הישראלי, יחד עם זוכי פרס נובל, 1700 אמנים ומאות סופרים ומשוררים, חתמו על עצומות מחאה בעניין זה, הקוראות להפסיק את המלחמה. גם באוניברסיטות הצטרפו לעצומות המחאה הללו 3500 אקדמאים, 3000 אנשי חינוך ו-,000 סטודנטים.

כיצד נחשף עומק הפער בחברה הישראלית?

עצומות אלו אינן עוד רק הצהרות סמליות, אלא גם משקפות את מצב חוסר שביעות הרצון והפיצול והפיצול העמוק במשטר הציוני, במיוחד בקהילת האליטה שלו, שהייתה מאז ומתמיד הגורם החשוב ביותר להישרדותו במשך עשרות שנים, במקביל למשא ומתן רעוע על שחרור השבויים ולהגברת הלחץ הפנימי לסיום המלחמה.

בהיעדר תפיסה פוליטית ברורה לפוריות המשא ומתן ולסיום המלחמה, גל המחאות בקרב הציונים הפך לביטוי של פער עמוק בחברה הישראלית שעלול לשבש את משוואותיה.

באשר למשמעותן של תנועות ומחאות אלו, קיימים פרשנויות וניתוחים מקובלים בדיונים בישראל, הסבורים כי מגמה זו משקפת פיצול פנימי במוסדות הכוח בישראל וממחישה את עומק השסע החברתי ואת מצב הקיטוב הפוליטי.

אנליסטים ציוניים סבורים כי חתימה על עצומות מחאה על ידי אנשי יחידות העילית של הצבא ומערכת הביטחון המתנגדים להמשך המלחמה מהווה התפתחות יוצאת דופן במערך הצבאי הישראלי, כי רק לעתים רחוקות התרחשו מחאות פנימיות בסדר גודל כזה בתוך מוסדות הצבא והביטחון של ישראל.

המשבר הגדול של חוסר האמון הציבורי במוסדות המדיניים והצבאיים

אנליסטים אלו מדגישים כי עצומות המחאה נגד המלחמה משקפות את אובדן האמון בדרג המדיני ובדרג הצבאי של ישראל, וכי חלק גדול מהחברה, בעיקר האליטה, איבד האמון בממשלה ובצבא. עצומות המחאה שהוציאו המוסדות הצבאיים והאזרחיים בישראל מעידות על ההסלמה במחאות והלחץ הפנימי על ממשלת בנימין נתניהו להשלים את הסכם חילופי השבויים באמצעים פוליטיים לאחר יותר משנה וחצי של מלחמה חסרת תוחלת.

"ישראל זיו", אלוף (מיל') בצבא הישראלי, הכריז כי העצומות הקוראות לסיום המלחמה ולהשבת אסירים מעזה אינן מהוות קריאה לסרבנות, אלא משקפת משבר אמון הולך וגובר של הישראלים בממשלה.

האלוף הישראלי הזה, ששימש כמפקד אוגדת חי"ר וצנחנים, מפקד אוגדת עזה וראש אגף המבצעים של צבא ישראל, הדגיש בכתבה שפורסמה בערוץ 12 בישראל: החותמים על עצומות המחאה הן כוחות אליטה מהצבא והמוסדות הביטחוניים, והדבר מבטא את החשש העמוק מכישלון ההנהגה הפוליטית הישראלית בניהול המלחמה ובהשבת השבויים.

הוא מתח ביקורת חריפה על ראש ממשלת ישראל בנימין נתניהו ואמר: החותמים על העצומות הללו אינם נותנים אמון בנתניהו, כי הוא מנצל את רגשות הישראלים כדי לממש את תוכניותיו הפוליטיות ולהשיג את היעדים והאינטרסים האישיים שלו, ואין בכוונתו להחזיר את האסירים מעזה. המשך המלחמה במתכונתה הנוכחית ללא יעדים ברורים יוביל לעייפות ותשישות הצבא, וזו סותר את כל העקרונות והתפיסות הביטחוניים שישראל אימצה בעשורים האחרונים.

ד"ר אמיר בלומנפלד, רופא וסא"ל (מיל') בצבא הישראלי, הדגיש גם הוא במאמרו "יש רגעים שבהם שתיקה היא בגידה": "יש רגעים שבהם שתיקה היא בגידה. אי אפשר לעמוד מנגד כאשר הממשלה נכשלת בהשבת החטופים".

הוא הוסיף כי אלה שלא משתתפים בזירת המחאה הציבורית ושותקים ואדישים הם למעשה בוגדים ונטשו ערכות הדדית; במיוחד כשערכים מוסריים נהרסים בהדרגה בישראל.

הסא''ל הזה הצהיר כי שאלת השבויים הישראליים אינה עניין של ימין או שמאל – היא עניין של המחויבות הבסיסית ביותר של ישראל כלפי אזרחיה.