השר עראקצ'י: איראן לעולם לא תפקיר את ביטחונה למו"מ

על פי דיווח סוכנות הידיעות טסנים, נציגות הרפובליקה האסלאמית של איראן באו"ם בניו יורק הודיעה אתמול כי נאומו של שר החוץ עבאס עראקצ'י, שתוכנן להתקיים באופן מקוון בכנס הבינלאומי למדיניות גרעין של קרנגי, בוטל. עם זאת, הנציגות פרסמה את נוסח הנאום המלא.

קטעים מדבריו של עראקצ'י:

איראן, כחתומה על האמנה לאי הפצת נשק גרעיני (NPT) משנות ה-60, מחויבת מזה זמן רב לזכות הגישה לטכנולוגיה גרעינית למטרות שלום ולהתנגדות לנשק גרעיני. אנו גם המדינה היחידה בעולם שמתנגדת רשמית לנשק גרעיני ממניעים מוסריים ודתיים, דרך פסק הלכה (פתוא) של המנהיג העליון שמכריז על נשק כזה כבלתי חוקי.

איראן תומכת כבר שנים בהקמת אזור חופשי מנשק גרעיני (ולאחרונה גם מנשק להשמדה המונית) במזרח התיכון. יזמנו את הרעיון לראשונה עם מצרים בשנת 1974, והוא עדיין מהווה אבן יסוד במדיניות החוץ שלנו, מתוך אמונה עמוקה שנשק גרעיני אינו שייך לאזור שלנו – ולא לעולם כולו.

למרבה הצער, תוכנית הגרעין השלום-עכשווית של איראן סובלת מתיאורים מוטעים ומונחי-אג'נדה. אני אופטימי בזהירות שהדינמיקה הזו עשויה להשתנות. נדמה כי טראמפ מבין את טעויותיהם של ממשלים קודמים, טעויות שגרמו להוצאות של טריליוני דולרים וללא תועלת ממשית לארצות הברית.

איראן כבר הראתה שהיא מוכנה לדיאלוג עם ארה"ב מתוך כבוד הדדי ושוויון. זה כולל הכרה בזכויותינו כחלק מהאמנה, ובפרט בזכות להפיק דלק עבור תחנות כוח גרעיניות. אנו מבהירים שאין לנו מה להסתיר, ולכן הסכמנו להסכם הגרעין של 2015, שהטיל את משטר הפיקוח המחמיר ביותר שנראה עד כה.

יציאת ארצות הברית מהסכם הגרעין ב-2018 והחזרת הסנקציות ערערו את ההתקדמות והרסו את האמון. עם זאת, איראן הוכיחה שוב את מחויבותה לדיפלומטיה.

כדי להתקדם, הבסיס חייב להיות יציב: כל משא ומתן חייב להתבסס על פשרה הגיונית והוגנת. מעשינו מדברים בעד עצמם – שמרנו על התחייבויותינו לפי ההסכם, כולל הוויתור על חתירה לנשק גרעיני, דבר שאושר לאחרונה על ידי ראש המודיעין הלאומי של ארה"ב. גם שבע שנים אחרי שארה"ב נסוגה מההסכם, המשכנו לעמוד בהתחייבויותינו – ואיראן תמיד תכבד את מה שהיא חותמת עליו. מי שטוען אחרת או מטעים או מרמה ביודעין.

ישנן שתי תפיסות מוטעות נוספות שצריך לטפל בהן:

ראשית, ישנם גורמים המנסים לעוות את תהליך הדיפלומטיה בין איראן לארה"ב, בטענה שכל הסכם חדש יהיה "ברג'אם נוסף". אך רבים באיראן מאמינים ש"הברג'אם הקודם כבר לא מספק אותנו". הם דורשים הסכם חדש שיבטיח את האינטרסים של איראן תוך התחשבות בכל הצדדים – ואני נוטה להסכים. אינני יכול לדבר בשם טראמפ, אך בהתבסס על פעולותיו בעבר, ניתן להניח שגם הוא אינו שואף לחזרה לברג'אם הקודם.

שנית, איראן מעולם לא חסמה שיתוף פעולה מדעי או כלכלי עם ארצות הברית. המכשול היה מדיניותן של הממשלות האמריקאיות הקודמות, שפעלו לרוב תחת השפעת גורמים אינטרסנטיים. כפי שציינתי לאחרונה בטור ב"וושינגטון פוסט", הכלכלה האיראנית מציעה פוטנציאל טריליון-דולרי – והזדמנויות אמיתיות לחברות אמריקאיות, בעיקר בתחומים כמו ייצור אנרגיה נקייה.

לסיכום, כל הסכם עתידי חייב להבטיח את האינטרסים הכלכליים של איראן, לכלול מערכת פיקוח אמינה ולהבטיח את אופיה השלום-עכשווי של תוכנית הגרעין שלנו. רק גישה כזו תביא ליציבות וביטחון לאורך זמן.

תחום המשא ומתן צריך להיות מוגדר וברור: השיחות צריכות להתמקד אך ורק בהסרת הסנקציות ובנושא הגרעין. באזור רגיש כמו שלנו, איראן לעולם לא תפקיר את ביטחונה למו"מ.

ולבסוף – אין לראות באיראן חריג במערכת העולמית של אי-הפצת נשק גרעיני. כאחת החתומות על האמנה, לאיראן זכויות שוות וגם חובות שוות, והכרת עיקרון השוויון הזה היא תנאי מוקדם להסכם הוגן ויציב. אם משטר האי-הפצה העולמי עתיד לשרוד, כל הצדדים – ובמיוחד מדינות המחזיקות בנשק גרעיני – חייבים לעמוד בהתחייבויותיהם.

איראן מוכנה לקחת חלק בבניית אזור בטוח יותר, נקי מאיום גרעיני.