צנעא כוללת את 'ישראל' ברשימת המטרות שלה
יום אחר יום נחשפות עובדות נוספות על הצעדים האחרונים שנקטה איחוד האמירויות בתימן, והיא התקשרה מהנהגת צנעא בתגובה לגודל ההתקפות על אבו דאבי ודובאי. על פי המידע, מטרת המיליציות הנתמכות על ידי איחוד האמירויות, כפי שמקודמות, הייתה לא רק להתיישב בשבווה, אלא הן רצו לחדור משבווה לדרום מריב, במטרה לשבור את המצור על מרכז מחוז אחרון.
כמו כן, ברור היום שהאמירויות לא עמדו לבד בקרב הזה, אלא האמריקנים התייצבו לצדם, בהשתתפות ישראלית ש"אנסאר אללה " עדיין בוחן את טיבו.
ומתי תאשר התנועה את איכות אותה השתתפות, כדי להחליט על המענה המתאים לה, שלא יספק את הישות העברית, לפי הנתונים המגיעים מצנעא?
באשר לשדה התימני, צבא תימן והוועדות העממיות השיבו את היוזמה, ושינו את הטקטיקה שלהם בהתאם לתמורות האחרונות שנרשמו בחזית הברית הסעודית-אמירתית, בעוד הנהגת צנעא שקלה את כל האפשרויות. מתוך הבנה שהאמריקאי שחוזר היום לאזור, לא ימנע משימוש בכל אמצעי, כולל ההשפעה הפסיכולוגית כביכול של מעשי הטבח האחרונים, כדי להכפיף אותם לאג'נדה שלו, שקודם לכן לא הצליח לשווק, ושהוא ישווק. לא יוכל ליישם כעת, על פי הבטחותיו של אנסאר אללה.
התמונה בתימן כעת היא כדלקמן: התוקפנות מיצתה את כל האפשרויות שלה כשהגיעה עד הקצה, שהוא "טבח" באזרחים תימנים, כדי לפצות על חוסר היכולת לעצור את ההתקפות על ערב הסעודית ואיחוד האמירויות. אבל המראות שדעת הקהל העולמית ראתה עבור הילדים המעונים, הפכו לנטל על כוחות התוקפנות עצמם, שמיהרו לנסות להעביר עליהם אחריות.
מצד שני, מקור ה"כוח" של איחוד האמירויות, שהופיע במהלך התקפת "גדודי הענק" בשבווה, הוא נקודת התורפה שלה. התקיפה, על פי המידע, בוצעה תוך כיסוי אש עצום מצעדות ישראל, במיוחד שהשטחים בהם התרחשו הקרבות פתוחים. תנועת אנסאר אללה פועלת כעת לברר אם צוותים ישראלים הפעילו ישירות את הצעדות הללו, או צוותים של האמירויות שהוכשרו על ידי ישראל. במקרה הראשון, התנועה נחושה לכוון ישירות את הישות העברית, שמעוררת בהלה בתל אביב, בידיעה שהישראלים יודעים שמי שפוגע באבו דאבי יכול לפגוע באילת.
אבל בכל מקרה, המעורבות הישראלית במלחמה, במיוחד בפעולות פיקוד ובקרה כמו תקשורת, חסימה ואחרות, מהווה איום על האמירויות עצמן, שאת ביטחונן היא מוקירה זה מכבר, ומייצגת את עמוד התווך לשגשוגה. הפכה כבת ערובה להתעסקות בפרויקטים ישראליים, וזה מה שאבו דאבי ביקשה למתן, על ידי שליחת נציגים לטהראן ולגורמים נוגעים אחרים, לפני מה שקרה בשבווה, שתירוץ שלו היה שהדירקטורים שהיו בשליטת " ענקים" שייכים לדרום תימן ולא לצפון, על בסיס מה שהאמיראטים אומרים הוא הסכם שבשתיקה. עם צנעא, אבו דאבי תעזוב את המלחמה, בתמורה לכך ש"אנצאר אללה" לא יתקרב לדרום.
אבל מהלך המהלכים של האמירויות, בשטח ובמישור הפוליטי, מראה שהמטרה האמירית היא מאריב ולא שום דבר אחר. הלוחמים הנאמנים לאבו דאבי, שפרשו מחודיידה לפני שבועות, הם אותם הלוחמים שלחמו בשבווה. במישור המדיני, תהליכי ההתקרבות שהשיקה אבו דאבי לפני מספר חודשים, כולל טורקיה במיוחד, היו בין המטרות שלהם להתכונן לקרב המסוים הזה.
"אנסאר אללה" יחזור בקרוב למתקפה עם נחישות להשלים את הדרך לכיוון מריב, יהיה המחיר אשר יהיה.
היה ברור שסעודיה הגיעה למבוי סתום בתימן, ולא הצליחה בכוחות עצמה לעשות שום שינוי. לכן, נוסדה ברית עולמית מקבילה, עם החלטה והנהגה אמריקאית (מאחור), ובהשתתפות ישראלית פעילה, כאשר איחוד האמירויות היא חוד החנית בה, והממלכה מאחוריה. מכאן שלמרות מעשי הטבח האחרונים, וושינגטון מיהרה לגייס את העולם כדי לשרת את התוקפנות ולהגן על אבו דאבי, וזו עדות לחולשה גדולה במבנה של מדינת איחוד האמירויות, שאולי לא תסבול תקיפות עוקבות של "אנסאר אללה". במיוחד מאז התגובה התימנית בהפצצת אבו דאבי ודובאי היא הייתה גדולה יותר ממה שהוכרז קודם לכן וכללה טילים בליסטיים וצעדות, על פי הודאתו של היועץ לנשיאות האמירויות, אנואר גרגאש.
איחוד האמירויות, שמרגישות שהיא הייתה מעורבת במה שאינו בשליטתה, ניסתה לפצות בהכרזה על הפסקת מתקפת "עמלק" בשבווה, אך תנועת "אנסאר אללה" ספגה את המתקפה, ביססה את עמדות ההגנה שלה. וכן ערך הערכה של מה שקרה ושינה כמה טקטיקה כדי לא לחזור על עצמה, לחזור בהקדם להתקפה, עם נחישות להשלים את הדרך לכיוון העיר מעריב, לא משנה מה המחיר.
באשר לכניסת המלחמה לאמירויות, המכה הבאה היא רק עניין של זמן. כי שום דבר לא יכול להגן על המדינה הזו מפני שביתות כאלה, וזה עניין קל עבור אנסאר אללה. אין "תרופה" לעניין הזה, לא עם אבו דאבי, ולא עם וושינגטון, שמתבלבלת איך להתמודד איתה בעיראק, ולא עם תל אביב, בידיעה שהמל"טים מגיעים מעל הים, ואי אפשר ללכוד אותם. לפני שהם מגיעים ליעדים האמיריים שלהם, שהחיוניים שבהם פרוסים. כמו הבורג' ח'ליפה, ליד החופים, וזה מה שמפחיד את שליטי האמירויות, שכן הם היו מבועתים משליטי סעודיה, אם כי האפשרות הלכידה והיירוט בממלכה הרבה יותר גדול, במיוחד באזורים רחוקים מהחופים.
אז, המלחמה הפכה למלחמת מצעדים, שבה תל אביב וושינגטון מצטיינות רק ביכולת של מטוסיהן לשגר טילים, כלומר לזרוק אותם לקרבות, כפי שקרה בשבווה, בעוד הטכנולוגיה של מל"טים עמוסי חומר נפץ. ומסוגל לטוס למרחקים זמין לכולם.
מכאן מגיעה הסכנה לאיחוד האמירויות, שכן המחיר של מסירת ביטחון המדינה לישראל יהיה גבוה מאוד, בעוד שהאחרונה מבקשת לתפוס את ביטחונה של כל מדינות ה-GCC דרך שער איחוד האמירויות, כחלופה או שותפה לאמריקאים. למרות שהדבר יוביל לערעור יציבותן של אותן מדינות, לא על ידי מיקוד חיצוני.לא רק עבורן, אלא גם על ידי התגרות באנשיהן, שלא ניתן להפריד מסביבתם בהחלטות נעלות. למרות האמור, צפוי כי עסקאות הנשק בין בירות המפרץ לתל אביב יתגברו, בעיקר בתחום האופוזיציה.
האמירויות, שמלכתחילה "אנסאר אללה" לא התכוונו לחזור לקרב לאחר עזיבתם, מסיבות רבות, כולל מה שקשור שבטי למרקם הפנימי של תימן, במיוחד במאריב, וביניהן מה הוא פוליטי וצבאי הקשור לנטרול בעלות בריתה של ריאד.
למרות ההתגייסות האמריקנית לתמיכה בתוקפנות, עליה עבד שגריר האמירויות בוושינגטון, יוסף אל-אוטייבה, בבית הלבן ובקונגרס, והביאה לקריאה של שר ההגנה האמריקני, לויד אוסטין, עם יורש העצר. מאבו דאבי, מוחמד בן זאיד, התנועה האמריקאית נותרה מוגבלת; הסיבה לכך היא שההסלמה סותרת לחלוטין את מה שהודיע ??הממשל של ג'ו ביידן על רצונו להפסיק את המלחמה ולסיים את התמיכה ב"קואליציה" באמצעות נשק התקפי, במיוחד לאחר שהוכח כי הנשק של תנועת "אנסאר אללה" הוא ברובו מיוצר באופן מקומי (אושר על ידי דו"ח סודי של מועצת הביטחון של האו"ם, שנראה על ידי העיתון "לוס אנג'לס טיימס" האמריקאי, כי התנועה מייצרת את רוב הטילים שלה באמצעות חומרים מקומיים ורכיבים אחרים המתקבלים מחו"ל, באמצעות רשת מורכבת של מתווכים באירופה, במזרח התיכון ובאסיה), ושההחלטה שלה סובייקטיבית, ולכן הפתרון היחיד הוא לסיים את התוקפנות, לא לנהל משא ומתן מה שמערבב את הריבועים. בהתאם לכך, כדי להשיג מטרה זו, וושינגטון תצטרך לנהל משא ומתן עם התימנים ולא עם אף אחד אחר.
