הממשלה חוקית לחלוטין - אך הלגיטימיות הציבורית שלה מוטלת בספק
עם התפשטות גל האומיקרון, הטיפול וההתמודדות עם הקורונה עברו לאזרחים, תוך הכלת מתים כמדיניות • שרים מגינים על התקציב, ומטייחים חשדות לעבירות פליליות אצל "שומרי הסף" • האזרח הנבון מבין - הממשלה הזו לא הוקמה על מסד מוסרי תקין
בישראל פועלת ממשלה חוקית, איש לא מערער על כך, אבל ככל שחולפים הימים נחשפת בעייתה הגדולה - הלגיטימיות שלה.
ממשלה, כשמה כן היא - נועדה למשול. בכך היא נוסכת בקרב אזרחיה סוג של תקווה, הערכה וביטחון שגורלם בידיים טובות, שמישהו דואג לטפל בזהירות, ברגישות ובחוכמה בסוגיות הגדולות. במילים אחרות - שמישהו שם למעלה רואה אותם, מנהל את העניינים, ולא נגרר בפסיביות אחר אירועים.
האם התיאור הזה מתאים לממשלה הנוכחית? ממשלת השינוי הוקמה תוך הדרה מוצהרת ועקרונית של נציגי חלקים נרחבים בחברה הישראלית, אבל הבטיחה שהיא תייצג את האינטרסים שלהם נאמנה. במקום זאת, היא מקרינה ניכור והופכת בעיניהם וגם בעיני מי שפיללו לשינוי לבלתי לגיטימית ציבורית.
מפקירים אזרחים
הממשלה, שתפקידה להגן על האזרח, בוחרת בדרך שבה היא משילה מעצמה את האחריות לסוגיות הגדולות. תחת הכותרת המניפולטיבית "מנענו סגר" (מה שמעולם לא היה באמת על הפרק) העבירה הממשלה את הטיפול ואת ההתמודדות עם הקורונה לאזרחים. עד לגל הרביעי יכלו האזרחים, ולא משנה מה שיוכם הפוליטי, לשאת עיניים מעלה ולקבל הנחיות ברורות. חלק מאיתנו לא אהבו את המדיניות, והיו גם כאלה שתמכו בצעדי הממשלה - אבל היו צעדים ברורים, יזומים והחלטיים, שהעבירו מסר חד־משמעי: המטרה היא כמה שפחות חולים וכמה שפחות פגיעה כלכלית. גם אם לא תמיד זה הצליח, היה ברור שזה הקו המוביל.
שום דבר מזה לא מאפיין את האופן שבו מטפלת הממשלה הנוכחית בשני גלי הקורונה שנפלו בחלקה. היא ירשה מדינה עם שיעורי מתחסנים גבוהים, עם שיעורי נדבקים ברצפה, עם משק בתנופת הבראה ועם מערכת בריאות שיודעת לא מעט על הקורונה. שום דבר שהזכיר את אותם ימים אפופי חרדה וחוסר ודאות שאפיינו את ראשית המגיפה. אבל הממשלה הנוכחית החליטה לפעול בדרך אחרת, והתוצאה היא שני גלים עם יותר מ־3,000 מתים, בתי חולים בעומס קטלני, הרעה בשירותים הניתנים לחולים אחרים, מערכת חינוך מבולבלת ומשק שחלקו מתקיים בסגר דה-פקטו.
הצורך לשמר את תקציב המדינה, שאך לפני חודשיים אושר ובו טמון סוד יציבות הממשלה - כלומר הכספים העצומים שהובטחו לרע"מ - גרם לכך שהאזרחים הופקרו לגורלם הרפואי והכלכלי, והסולידריות החברתית שאפיינה את גלי הקורונה הראשונים - נפרמה והתפוגגה.
מבחינת הממשלה, מי שיש לו בעיה מוזמן להחליף מקצוע, ומי שלא מצליח לגמור את החודש - שייעזר בעמותות החסד.
גביע היין הלבן או ספל הקפה שמלווים תדיר את צילומי ה"הכל גן עדן" ומפגני הביטחון העצמי של שר האוצר, הפכו לאייקונים, לסמלים שנצרבו בתודעה לאטימות ההנהגה, לממשלה שנשבעה להגן על הכסף שיבטיח את יציבותם של היושבים על כיסאות עור הצבי.
מצביעי מפלגות השינוי תלו תקוות ענק, שהנה ישתקם ויתרחב האמון הציבורי במערכות החוק והצדק. כעת הולך ומתבסס חשד כי גורמים שלטוניים, ולא "אויבי הדמוקרטיה" מהמחנה הלאומי, הם אלה שהחלישו את המערכת. וממשלת השינוי? סוגרת את הדברים בחדרי חדרים, תוך זלזול מופגן בקריאות הציבוריות לחקור ולרדת לשורש העניין. יודעים היטב "שומרי הסף" שתחת ממשלת השינוי הם מוגנים: מחקירה, מרפורמה שתתקן את המערכת.
מסע הטיוח
שמונה חודשים לתוך כהונת הממשלה, וכבר קשה להכיל מצפונית את סימני המחדלים. פרשת ריגול אחת ותשעה עדים במשפט נתניהו מספרים סיפור שהולך לכיוון ברור - לשווא תאשימו את אמסלם או נתניהו בקריסת האמון הציבורי בפרקליטות ובמשטרה. מטריית ההגנה שפורשים סער, בנט, לפיד ושקד מעל ראשי המערכות רק מעצימה את הספקות. מי שומר על מי, ולמה?
עם פרסום הממצאים ב"כלכליסט" אצל יואב יצחק, ובמקומות נוספים, נפתחה תחרות בין שדרנים ופוליטיקאים - מי יצעק חזק יותר כמה דחוף להקים ועדת חקירה.
אולם מרגע שהחמ"ל של הממשלה הפנים את האפשרות שחקירה תסכן את יציבות הממשלה, החל מסע הטיוח.
אנשי שלומנו במערכות השונות, לרבות בתקשורת האוהדת, התגייסו למשימה - להציב סימני שאלה מעל הממצאים, ולייצר תמונת מצב שלפיה שימוש בתוכנות ריגול שפותחו כדי לסייע במלחמה בטרור נגד אזרחים - זה תקין. אולי פה ושם לא ביקשו את הצו הנכון, אבל הליכים פליליים לא זוהמו, אין לזה שום השלכה על המשפט שיצר את המשבר הפוליטי הגדול בתולדותינו. הבעיה נוטרלה, הממשלה חוקית, הקמתה לא נזקפת לזכות מהלכים לא חוקיים.
אבל האזרח הנבון מבין - הממשלה הזו לא הוקמה על מסד מוסרי תקין. ממשלה שמכילה מתים כמדיניות, שמותירה מאות אלפים חשופים להדבקה, שמגינה על תקציב ולא מספקת רשת ביטחון לנפגעים, ממשלה שמטייחת חשדות לעבירות פליליות אצל "שומרי הסף" - זו ממשלה לא לגיטימית ציבורית.
