הבחירות של בחריין 2022: בחירות דמה שמדירות את העם!
תחת משטרים דמוקרטיים, הבחירות צפויות להוות הזדמנות להפיג את המתח הפוליטי, עד כה מה שצפוי שהבחירות הקרובות יתקיימו בסביבה המגבילה ביותר מזה שנים.
בחריין אמורה לערוך בחירות לפרלמנט בנובמבר הבא על רקע ההסלמה של הדיכוי הפוליטי, היעדר רפורמות רציניות, הפללה של התנגדות פוליטית והמעצר המתמשך של אסירי מצפון ומנהיגים פוליטיים.
איש הדת השיעי הבכיר בבחריין, האייתוללה שייח עיסא, הזהיר כבר בהצהרה כי הבחירות הקרובות עשויות להיות מניפולציות כ"הזדמנות לממשלה להונות את העם ולהקים דיקטטורה במסווה של דמוקרטיה", והוסיפה שהקלפי אמור להתקיים רק אם זה "פותר את הבעיות של העם או שלא צריכה להיות השתתפות עממית שתגביר את עריצותו".
בית הנבחרים של בחריין מורכב מ-40 צירים במקום 4 מחוזות: הבירה (10 חברי פרלמנט), מוהרק (8 חברי פרלמנט), הצפוני (12 חברי פרלמנט) והדרום (10 חברי פרלמנט).
אם מערכות הבחירות היו הוגנת, לטענת האופוזיציה, מספר הסגנים היה כדלקמן, בצפון (14) ובדרום (8).
לאחר אירועי 2011, קבוצות האופוזיציה כולל אל ופק, החרימו את הבחירות כדי למחות על מה שהם תיארו כמחוזות ההצבעה בעד האוכלוסייה התומכת במשטר, לפיה התוצאות יהיו "בשליטה מלאה על ידי הרשות השלטת".
סמכויותיו של הפרלמנט מוגבלות ביותר, אינן מבטיחות העברת שלטון בדרכי שלום בתוך מערכת של מונרכיה חוקתית, ובמידה רבה שימשה כחותמת גומי למדיניות המשפחה השלטת.
האופוזיציה גם מאשימה את הרשויות בשימוש בהגירה כדי לשנות את המאזן העדתי במדינה כדי להגביר את התמיכה בשלטונה.
בגלל ההגבלות המוטלות על האופוזיציה, המוסדות העוסקים במעקב אחר הבחירות קשורים קשר הדוק לממשלה, מה שמעורר ספקות לגבי מידת חוסר משוא פניה, שכן היא מכחישה זה מכבר את קיומה של הפרת זכויות, למרות הדוחות התקופתיים הבינלאומיים. , כמו המוסד הלאומי של בחריין לזכויות אדם (NIHR) ו-Bahrain Human Rights Watch Society (BHRWS), אשר בישיבות קודמות קראו לצעדים נוקשים נגד מתנגדי הבחירות, וראו את החרם כ"טרור פוליטי".
על סף הבחירות האחרונות, שנערכו ב-24 בנובמבר 2018, דרשה הקהילה הבינלאומית, ובראשן הקונגרס והפרלמנט האירופי, לעמוד בסטנדרטים של בחירות חופשיות והוגנות.
אף על פי כן, הממשלה קיימה את הבחירות ללא משקיפים בבחירות ורבים לא יכלו להשתתף בסקר לאחר שחוקקה הצעה האוסרת על חברי מפלגות פוליטיות אסורות, עבריינים ומורשעים שלימים קיבלו חנינה מלכותית להתמודד בבחירות לפרלמנט. על פי חקיקה זו (המכונה חוק הבידוד המדיני), ארגוני ארגונים עצמאיים עצמאיים הוצאו מהכלל, ולכן נאלצו לעבוד בחשאי תוך ציון שרוב המוסדות הללו היו נתונים לפירוק כפייה ושרירותי וצורות אחרות של הטרדה שיפוטית, לרבות מאסר, העמדה לדין, שלילת אזרחות, שרירות גירוש וכו'.
כמו כן מוזכר שאל-ופק, החברה הפוליטית המפורקת העיקרית זכתה ב-18 מתוך סך של 40 מושבים בשנת 2010, אך אז היא פרשה ב-17 בפברואר 2011, עקב פיזור הישיבה השלווה על ידי כוחות הביטחון. בכיכר הפנינה ומותם של אזרחים.
מומחים משפטיים אישרו בזמנו כי נסיגת גוש אל-ופק תפיל את הפרלמנט מכיוון שהוא השעה שלוש ועדות פרלמנטריות עיקריות (כספים, מתקנים וחקיקה).
תחת משטרים דמוקרטיים, הבחירות צפויות להוות הזדמנות להפיג את המתח הפוליטי, שעד כה צפוי שהבחירות הקרובות יתקיימו בסביבה המגבילה ביותר מזה שנים, במיוחד לאחר נורמליזציה של היחסים עם ישות הכיבוש, והשינוי של בחריין לפלטפורמה מודיעינית לטובת הכיבוש המאיים על עמי האזור.
לפיכך, הקמפיינים של הממשלה להבריק בהתמדה את מה שמכונה "פרויקט הרפורמה" מושמכים ללא עוררין על ידי הבחירות המדומה הללו שהוחרמו על ידי הרוב העממי. חוץ מזה, פירוקן של חברות פוליטיות באופוזיציה וכליאת מנהיגיהן, כמו השייח' עלי סלמאן, הם עדות ברורה להפלה של הדמוקרטיה בבחריין.
