חיילי הכיבוש בשורות האחוריות סובלים מטראומה פסיכולוגית
מחלות פסיכולוגיות וטראומות התפשטו בקרב חיילי צבא הכיבוש, במיוחד לאחר מלחמת יולי עם חיזבאללה ב-2006 ובמהלך פעולות קרקעיות וכן במהלך הפעולות הקרקעיות של הצבא ברצועת עזה.
המשברים הפסיכולוגיים הידרדרו עד שדחפו מספר חיילים להתאבד, תוך שהם מדמיינים שחיזבאללה מגיע אליהם. הכיבוש תיעד את התאבדותם של 58 חיילים חודשים ספורים לאחר מלחמת יולי .
בהקשר זה, מאמר באתר "הגנה לישראל" מתייחס לשכיחות של "הפרעת דחק פוסט-טראומטית" לא רק בקרב חיילים בחזית, אלא גם בקרב אלו שלא השתתפו בשטח ממשי אך נכחו. באירועי המלחמה. הוא הסביר שזה יוצר ירידה בביקוש לטיפול, כפי שאומרים חיילים לא לוחמים, "איך יתכן שאני לא לוחם וסובל מטראומה?"
טקסט מתורגם:
במחקר שערכו חוקרי מכון מתיב - המרכז הישראלי לטראומה, בראשות ד"ר אנה הארווד גרוס, מנהלת יחידת המחקר במכון וד"ר דני ברום, מנכ"ל תאגיד מת"ב, נמצא כי חיילים שאינם לוחמים סובלים ממחלה. הפרעת דחק פוסט טראומטית (PTSD) לאחר האירועים שחוו, היא מתרחשת במהלך שירותם הצבאי בדומה לזה של חיילים קרביים.
המחקר, שבדק את ההבדל בתסמינים בין חיילים קרביים לחיילים ששירתו בחזית, מצא הבדל ברור בין חיילים שנחשפו לאירועי מלחמה לאלו שלא - ללא קשר למידת ה'לחימה'.
מטרת המחקר, שנערך באמצעות סקר של 1,053 חיילים משוחררים, הייתה להבין את השכיחות של הפרעת דחק פוסט טראומטית (PTSD) ותסמינים קשורים בקרב חיילים ששירתו בצבא. השאלה המרכזית שהעסיקה את החוקרים הייתה האם יש הבדל בתסמינים של PTSD בין חיילים קרביים לאלה שלא שירתו ביחידות קרביות.
המחקר הגיע למסקנה שלמרות שיש הבדל בין חיילים ששירתו ביחידות קרביות לחיילים משוחררים ביחידות לא קרביות, ההבדל החשוב ביותר היה בין אנשים שנחשפו לאירועי מלחמה במהלך שירותם לבין אלו שלא.
בהקשר זה, חיילים שנחשפו לאירועי מלחמה ללא קשר לתפקידם דיווחו על תסמינים של PTSD וחרדה, וכן תסמינים גופניים כגון חולשה ובחילה. בנוסף, אנשים דיווחו על נטייה לאלימות פיזית כלפי אחרים ולא חוו זאת לפני גיוסם לצבא.
"יש תפקידים בצבא שבהם חיילים נחשפים לאירועים קשים. הם רואים אירועי מלחמה מתרחשים בקרבתם, גם אם הם לא לוחמים. המחקר הראה שאם אתה חווה אירועי מלחמה כשכיר, יש לך גם סיכוי גדול יותר של סבל מ-PTSD, אז אתה צפוי להרגיש עם יותר אלימות לאחר השירות שלך מאשר קודם לכן", אומר ד"ר הארווד גרוס.
"למרות שהמחקר שלנו לא התמקד בזה, יש גם תפקידים בצבא שיש בהם סיכון לטראומה משנית, בעיקר כתוצאה מתשישות נפשית משמעותית. דוגמה מצוינת לכך היא הקצינות הפצועות שבמהלך שירותן הצבאי נחשפו לסיפורים קשים ובלתי נסבלים בואו אלינו למכון מסע לשחרור - תכנית ייחודית של הכנה ושיקום לאחר סיום השירות, מוציאה הרבה כאב וסבל מהאירועים שעברו.
חיילים אחרים עלולים לסבול מ"פגיעה מוסרית", טראומה המתרחשת כאשר הם נחשפים או מבצעים פעולות שאינן עולות בקנה אחד עם מערכת הערכים האישית או התפיסה העצמית שלהם.
למרות שהצבא אמור להעניק טיפול לכל חייל הסובל מ-PTSD, במציאות ישנם חסמים שמונעים מחיילים לא לוחמים ומחיילות לקבל את הטיפול הדרוש להם. חסרון אחד הוא תחושת הסטיגמה.
איך יתכן שאני לא לוחם וסובל מטראומה? אולי זה לא לגיטימי לבקש עזרה? לאלו יש להוסיף מכשולים בירוקרטיים המקשים על מי שאינם לוחמים לפנות לסיוע.
המסקנות המעשיות של המחקר הן שיש להרחיב את המענה לחיילים משוחררים שחוו מלחמה, ולהנגיש את הטיפולים והתמיכה בבריאות הנפש על ידי הצבא ומחלקת המלחמה לכל החיילים ובמחלקת המלחמה מסבירים ד"ר. דני ברום, מנהל ומייסד מכון מתיב, "הטיפול צריך להיות עם כל חייל שעבר חוויות קרביות במהלך שירותו".
כיום, המכון עורך מחקר חדש העוסק ביעילותן של שיטות טיפול שונות לחיילים משוחררים הסובלים מ"לחץ פוסט טראומטי", לאור העובדה שבשיטות הנהוגות כיום, רק 40% מהמטופלים מקבלים טיפול בעוד שאחרים ממשיכים להרגיש. שוחררו. שירות צבאי, אך הם טרם שוחררו.
רבים ממשתתפי המחקר מגיעים אליו לאחר שנים רבות של פרידה כדי לומר כי התקשו לקבל טיפול מהסיבות והחסמים השונים שהוזכרו לעיל.
באמצעות המחקר ינסה המכון להבין את חשיבות ההתייחסות לגוף כחלק בלתי נפרד מהתהליך הטיפולי, את יעילותן של שיטות לסיוע לנפגעי טראומה לעבד את חוויות העבר, חיזוק מנגנוני התמודדות וחזרה לתפקוד מלא. חַיִים.
