איך התקשורת הפיצה איסלאמופוביה
דיווחים מהזרם המרכזי בתקשורת על האיסלאם ובמיוחד על "איומים ביטחוניים" הקשורים לשחקנים מוסלמים זוכים לעתים קרובות לביקורת על הטייתם והדרך שבה הם מעודדים איסלאמופוביה. אבל למה זה? דו"ח חדש שכותרתו איסלאמופוביה והתקשורת האירופית, מסביר כיצד התקשורת ממלאת תפקיד מפתח באיסלאמופוביה אך היא כפופה לבעלי הכוח העיקריים בחברה.
כל מחקר של דיווחים בתקשורת על מוסלמים ואיסלאם מראה במידה זו או אחרת שהתקשורת המרכזית בכל רחבי אירופה מוטה באופן שגרתי נגד מוסלמים ומעורבת בהפצת רעיונות איסלאמופוביים, במיוחד היחסים לכאורה בין מוסלמים לקיצוניות והקצנה.
למה התקשורת גזענית?
אבל מה גורם לזה? הדו"ח החדש שאני שותף למחברו בוחן בפירוט את הגורמים הגורמים לדיווח הנרחב בתקשורת האנטי-מוסלמית. בגדול, מחקרים אקדמיים מסכימים שהדיווח מושפע מלחצי פרסום ושיווק, מהאוריינטציה הפוליטית של העורכים, ובעיקר של בעלי התקשורת. השפעה מרכזית נוספת על הדיווח היא התלות של עיתונאים במגוון צר של מקורות סמכותיים לכאורה.
הדומיננטיות של מקורות "רשמיים".
המחקר מראה שההגדרות ה"רשמיות" הללו של "בעיית" ה"רדיקליזציה" ו"קיצוניות" שולטות בתקשורת. ניתן להתייחס לשחקנים שמפרסמים דעות אלו "מגדירים ראשוניים" של הנושאים. הביטוי נטבע על ידי סטיוארט הול ועמיתיו בשנות ה-70. היא רואה בתקשורת מגדירים "משניים", העומדים ב"כפיפות מובנית" ל"מגדירים ראשוניים".
אבל מי הם המגדירים ה"ראשוניים" הללו במקרה של מוסלמים? ראשית, המנגנון הממלכתי ללוחמה בטרור; משטרה, שירותי מודיעין ועוד מגוון רחב של פקידי "לוחמה בטרור". תומכים בהם הם קבוצות לובי ניאו-שמרניות ונגד-קיצוניות וצוותי חשיבה.
הדו"ח בחן כיצד התייחסו לאסלאם בעיתונות בחמש מדינות אירופיות, בריטניה, צרפת, הולנד, ספרד ואיטליה. תקופת מדגם ארוכה של עשרים שנה הצליחה לקלוט שינויים בדיווח והאם הם קשורים לשינויי מדיניות, כדי לאמת/לזייף את התזה לפיה מקורות רשמיים הם ההשפעה החשובה ביותר.
התפתחות מדיניות המלחמה בטרור
בריטניה אימצה מדיניות "מנע" בנושא סיכול טרור בשנת 2003. בעקבות זאת האיחוד האירופי והולנד הגיעו במהירות בשנת 2005. לצרפת (2014), וספרד (2015) לקח עוד עשור להציג מדיניות דומה. רק איטליה לא אימצה מדיניות בסגנון "מנוע" בזמן המחקר. אחד כמעט עבר ב-2016/7 אבל הממשלה קרסה לפני שנחקקה.
סיקור של "קיצוניות" ו"רדיקליזציה" באירופה
השיא המשמעותי המוקדם ביותר בסיקור ה"אקסטריזם" בבריטניה הגיע בשנים 2005-2006. 2005 הייתה השנה של הפיגועים בלונדון ב-7/7, שלאחריה אמר ראש הממשלה טוני בלייר כי "כללי המשחק משתנים" ובשלב זה מדיניות "המנע" כבר הייתה קיימת . שיא שני מ-2011 ואילך התאים לאיטרציה שלאחר מכן של "מנע", שהיה מהלך משמעותי בכיוון ניאו-שמרני.
דיווח צרפתי מראה עלייה בתשומת הלב ל"רדיקליזציה" משנת 2012, כאשר דיון מדיניות בנושא הרדיקליזציה החל לצוץ, ואחריו עלייה אקספוננציאלית בשנת 2016. תהליך זה קדם להתקפה בצרפת על צ'רלי הבדו (ינואר 2015) והבטקלאן (נובמבר 2015) ) ומתייחס בצורה ברורה יותר להשקת האסטרטגיה החדשה נגד טרור באפריל 2014.
הנתונים הספרדיים מראים שהכיסוי מתחיל מאוחר יותר ומגיע לשיא ב-2017, שנה לאחר מכן בצרפת. את תחילת העלייה ניתן לייחס לדיון על ולאחר מכן השקת האסטרטגיה החדשה ללוחמה בטרור בינואר 2015.
הנתונים האיטלקיים מראים את הקשר הפוך, כאשר הדיווח על "קיצוניות" תמיד גבוה יותר מזה של "רדיקליזציה". בהתחשב בכך שהמונח "רדיקליזציה" קשור במיוחד למדיניות רשמית נגד טרור, מגמה זו משקפת אולי את היעדר היחסי של איטליה במדיניות כזו. תחילת העלייה ב"רדיקליזציה" ב-2014 חופפת לפרסום דוחות של צוות חשיבה ניאו-קון, עם עלייה אקספוננציאלית במהלך ניסיון העברת הצעת החוק "מנע".
אילו מקורות רשמיים מצוטטים בתקשורת
אבל אילו מקורות צוטטו במדגם בן עשרים השנים? בבריטניה, הנתונים הראו את הבולטות של סוכנויות מודיעין. היו בולטות MI5, סוכנות הביון הפנימית , ו-MI6 הסוכנות הזרה . יחד הם הסתכמו בכמעט 6% מסך הציטוטים של המאה המובילים.
צוותי חשיבה היו בולטים בבריטניה, כאשר קרן קוויליאם נמתחה לעתים קרובות ביקורת על קרבתה למדינה הבריטית, ואגודת הנרי ג'קסון , שתוארה לעתים קרובות כ"איסלאמופובית", הופיעה בקביעות.
ארגוני זכויות אזרח כמו ועדת זכויות האדם האסלאמית - במקום ה-96 - או קייג' - לא ב-100 הראשונים - צוטטו מעט מאוד. זה משקף את עמדתם הביקורתית לגבי מדיניות המלחמה בטרור וגישתה של ממשלת בריטניה ל"רדיקליזציה".
צרפת - המודיעין הוביל סיקור עם קבוצות מוסלמיות שנלכדו על ידי המדינה
בצרפת, ה-Direction G?n?rale de la S?curit? Int?rieure (DGSI), סוכנות הביון המקומי צוטטה הכי הרבה. המקבילה החיצונית שלו - ה-Direction G?n?rale de la S?curit? Ext?rieure (DGSE) הוצג במקום ה-28. משרדי הממשלה דורגו גבוה יחסית ובסך הכל צוטטו באופן נרחב יותר (עם 26% מהציטוטים) מאשר האיחוד האירופי (17%) או האו"ם (8%).
קבוצות בחברה האזרחית המוסלמית היו בולטות יחסית עם 6% מהציטוטים בסך הכל. במבט מעמיק יותר, כל אחד מהם היה למעשה שופר ממשלתי. לעומת זאת, ארגוני זכויות אזרח מוסלמיים אמיתיים כמו "Le Collectif Contre l'islamophobie" en צרפת לא הופיעו במאה הקבוצות המצוטטות ביותר.
ספרד - מקורות רשמיים וצוותי חשיבה ניאו-קון
בספרד, משרד הפנים היה הארגון השני בגובהו. ראוי לציין שצוות החשיבה הניאו-שמרני Fundaci?n Real Instituto Elcano היה אחד הארגונים המצוטטים ביותר, במעמד גבוה יותר מאשר צוותי חשיבה במדינות האחרות. הקרן הניאו-שמרנית ללימודי חברה וניתוח (FAES), גם היא מדורגת גבוה, וקיבלה יותר ציטוטים מכל ארגון זכויות אזרח מוסלמי בספרד. נשיא FAES הוא חוסה מריה אזנר , ראש ממשלת ספרד לשעבר. אזנר הוא גם מנהל ב- NewsCorp של רופרט מרדוק , האחראי לשורה של ערוצי חדשות אסלאמופוביים ברחבי העולם, וכן מעורב במספר קבוצות ציוניות.
איטליה - חוסר במקורות רשמיים איטלקיים
באיטליה בניגוד לשאר המדינות, המשרד האיטלקי הגבוה ביותר שצוטט היה משרד הכלכלה והאוצר (מקום 11). זה צוטט בתדירות נמוכה יותר משישה ארגונים ממשלתיים בינלאומיים: האיחוד האירופי, האו"ם, נאט"ו, יורופול והנציבות האירופית. זה מראה שאם המדינה האיטלקית לא תדחוף את נקודת המבט של "רדיקליזציה", התקשורת האיטלקית תפנה למקורות רשמיים בינלאומיים אחרים. סוכנויות הביון האמריקאיות - ה-CIA וה-FBI - צוטטו יותר מסוכנות הביון האיטלקית המקומית, Dipartimento delle Informazioni per la Sicurezza (DIS) שאינה מופיעה כלל במדגם. הנתונים האיטלקיים כללו גם כמה ציטוטים של ארגונים ניאו-שמרניים.
מקורות רשמיים כבעלי כוח
בסך הכל, תפקידה של מדינת הביטחון הוא מרכזי לחלוטין באופן שבו התקשורת פועלת בנושאים הקשורים למוסלמים ולביטחון. בכל אחד מהמקרים, בדקנו האם זה, בניגוד לגורמים תקשורתיים כמו בעלות, שליטה בעריכה או "מציאות" - אירועים בעולם - שסיפקו את הדחף העיקרי של הכיוון והטון של הסיקור.
שינויים בדיווח האנטי-מוסלמי נרשמו לאימוץ מדיניות בסגנון "מנע". זה משקף את התפקיד המכריע של מקורות רשמיים, במיוחד מוסדות ממשלתיים הקשורים למנגנון הלוחמה בטרור וסוכנויות מודיעין בקביעת מה מדווח וכיצד. זה היה מפתח במיוחד בדומיננטיות של מקורות מודיעין בדיווח הצרפתי והבריטי. תפקידם של צוותי חשיבה ניאו-שמרניים ונגד-קיצוניות היה משמעותי גם כיוצאים מהמדינה הביטחונית, למשל בספרד ובבריטניה.
"המגדירים העיקריים" של סיקור התקשורת החדשותי האיסלאמופובי הם - לפיכך - המוסדות המרכזיים של מדינת הביטחון שביחס אליהם עומדת התקשורת בכפיפות מובנית כמגדירה "משנית".
במונחי מדיניות, המסקנה היא שלא ניתן לפתור סוגיות של גזענות תקשורתית או הטיה רק ??ברמת הרפורמה בתקשורת. גם רפורמה במדינה - ובמדיניות נגד טרור - נחוצה.
