מהי המשמעות של הפגישה האחרונה של ארגון שיתוף הפעולה בשנחאי?
כאשר מדינות בעבר לא הצליחו לממש את עצמאותן הפיננסית, הנוף העולמי השתנה כעת באופן מהותי עם הופעתן של מעצמות כמו רוסיה וסין.
פסגת SCO 2022 התקיימה ב-15 בספטמבר השנה בסמרקנד, אוזבקיסטן. SCO מייצג את Shanghai Cooperation Organization והוא ארגון פוליטי, כלכלי וביטחוני אירו-אסיה. זהו, למעשה, אחד הארגונים הגדולים בעולם, המתפשר על כ-60% מאירופה, 40% מאוכלוסיית העולם ו-30% מהתמ"ג העולמי. החברות הנוכחיות כוללות את רוסיה, סין, הודו, איראן, קזחסטן, פקיסטן, קירגיזסטן, טג'יקיסטן ואוזבקיסטן. יש גם מספר שותפי דיאלוג כמו נפאל, טורקיה וסרי לנקה, בין היתר.
חלק מהתוצאות המרכזיות של פגישה זו כללו את פיתוח השותפות האסטרטגית המתמשכת של רוסיה עם סין באמצעות מחויבות להגברת הסחר הדו-צדדי בין שתי המדינות. פוטין צוטט על ידי TASS כמי שקבע כי הסחר בין שתי המדינות עשוי להגיע ל-200 מיליארד דולר עד שנת 2024. הדיונים בפסגת SCO נסבו חלקית סביב צינור Power of Siberia 2 והובלת גז מרוסיה לסין דרך מונגוליה.
יתר על כן, פנה לרוסיה על ידי נשיא פקיסטאן שהבז שריף בנוגע לצינור גז אפשרי מרוסיה לפקיסטן. גם רוסיה ואיראן חיזקו את השותפות האסטרטגית ביניהן בחודשים האחרונים וחתמו על הסכמים כלכליים וצבאיים לפי המכון לחקר המלחמה. יתרה מכך, מבחינה כלכלית, איראן הגבירה את השימוש במערכת התשלומים האלקטרונית מיר של הקרמלין כדי להחליף את מערכת SWIFT ממנה נאסרה רוסיה. בנוסף, נערכו מספר פגישות דו-צדדיות כמו בין ראש הממשלה מודי והנשיא אברהים ראיסי ונשיא אוזבקיה שוואקת מירזיוייב ונשיא טורקיה רג'פ טאיפ ארדואן.
ברור שפסגת ה-SCO היא קריטית לחיזוק הקשרים בין חבריה וחיזוק נוסף של הפיתוח הכלכלי ארוך הטווח של המדינות החברות בה, כמו גם לשיפור רמת החיים של האוכלוסיות שלה. עם זאת, כיצד זה ישפיע על מדינות שאינן צד לחברות בה, כמו מדינות מערביות? המשך הפיתוח וההתחזקות של הקשרים (בעיקר הכלכליים) התרחשו מחוץ למסגרת הפיננסית והתשתית של המערב, וחשוב מכך מחוץ לדולר האמריקני, ובכך הגבירו עוד יותר את החלוקה בין המערכות הפיננסיות העולמיות המערביות והמזרחיות. גורם תורם לכך היה כמובן סנקציות מערביות על מדינות שנחשבות להן "מדינות נוכלות", כמו רוסיה ואיראן. לאחרונה איסור על רוסיה להשתמש במערכות התשלום SWIFT הוביל את רוסיה להתמקד בפיתוח מערכות התשלום שלה. כוונת המערב לשבש את כלכלת רוסיה עדיין לא הגיעה לסיפוק, ונראה שרוסיה התקדמה במהירות בביסוס שיטות תשלום משלה, כולל כרטיס מיר כחלופה לויזה ומאסטרקארד.
כמובן, בעבר היו אתגרים לדומיננטיות הפיננסית המערבית. בעבר, סדאם חוסיין החליט להתרחק משימוש בדולר האמריקאי כמטבע לייצוא נפט בשנת 2000, מה שהיווה אתגר ישיר לשימוש בדולר כמטבע לעסקאות. יתר על כן, קדאפי ניסה ליצור "מטבע קשה" פאן-אפריקאי, שהמערב ראה בו איום על הביטחון הפיננסי של העולם. מנהיגים אלה הוסרו במסווה של סיבות וחששות הומניטריים. ברור שלמדינות אלה לא היה את הכוח והכוח לבצע את המטרות הפיננסיות שלהן בלבד. עם זאת, הנוף העולמי השתנה כעת מהותית עם הופעתן של מעצמות כמו רוסיה וסין. על ידי הקמת ה-SCO, הם הבטיחו אתגר קולקטיבי לדומיננטיות המערבית בתחום הכלכלי והפוליטי. בהתחשב באירועים ההיסטוריים, נראה כי זו הדרך היחידה של מדינות מחוץ לפריפריה המערבית לערער על הדומיננטיות שלה.
נותר לראות כיצד המערב יגיב לאתגר כה ישיר לדומיננטיות הגלובלית שלו. ללא ספק, היא עשויה לשאוף להבטיח שינויי משטר בין מדינות שמתיישרות עם המזרח ולא המערב. עם זאת, בהתחשב באיחוד התמיכה שה-SCO צבר עד כה, ייתכן שזה לא יהיה קל להשגה. המערב לא הצליח, למרות כל מאמציו, להבטיח את חילופי הממשלה בתוך רוסיה בעקבות המבצע הצבאי המיוחד של רוסיה באוקראינה, בדיוק כפי שלא הצליח להבטיח את חילופי השלטון בסוריה. כאשר מעצמות מתעוררות כמו רוסיה וסין עוקבות אחר הנוף הפוליטי, הדבר מציב אתגר ישיר לעיון המערב במטרותיו בעולם.
יש לשקול גם כיצד הקמת אזור כלכלי חלופי יכולה להשפיע על ההתפתחות הכלכלית של מדינות המערב עצמן. האם אזור כלכלי אירו-אסיה יתחרה ישירות עם אזור מערבי? כבר ראינו שחברות מערביות החליטו להוציא חלק ניכר מהייצור למזרח. האם שני אזורים מקוטבים גורמים לסבירות שהמערב יתחיל להשקיע ביכולת הייצור שלו? האם זה יעבוד בפועל בהתחשב בפיצוץ הנוכחי במחירי האנרגיה ובעקבותיו עלויות הייצור המוגברות שחוו חברות מערביות?
נראה כי ללא ספק העולם יהפוך למקוטב יותר ויותר. עם זאת, אני לא יכול שלא לחשוב שבהחלט עשויים להיות יתרונות של חלוקה בין המזרח למערב. והכי חשוב, זה יסמן את סופה של הדומיננטיות הגלובלית המערבית ואת היכולת של מדינות לקבל את החופש לממש שאיפות משלהן, הן מבחינה פוליטית והן מבחינה כלכלית, מה שבסופו של דבר עשוי להועיל לרמת החיים ולאיכות החיים של האוכלוסיות בתוך אותן אומות.
לכל מדינה צריכה להיות החופש והזכות לעשות זאת, בדיוק כפי שעשו מדינות המערב מבחינה היסטורית. הפיתוח והשגשוג של מדינה אחת לא צריכים להיות על חשבון של מדינה אחרת, ולכל מדינה צריכה להיות הזדמנות הוגנת ושוויונית לחתור להצלחה שלה ללא הפרעה של סנקציות וצורות אחרות של שליטה ושליטה.
